ערכים וכלכלת שיתוף

כולנו מכירים היטב את שפע הסטטיסטיקות הממחישות עד כמה אורח חיים מודרני הפכו ללא בר-קיימא וכיצד האנושות כבר צורכת משאבי טבע מהר בהרבה ממה שכדור הארץ יכול לייצר או לחדש אותם. בניסיון להפוך את המגמות הללו, מספר הולך וגדל של אנשים מנסים לצרוך פחות, להפחית פסולת ולמחזר באופן קבוע יותר. הצמיחה המהירה של הכלכלה השיתופית בשנים האחרונות משקפת את המודעות הסביבתית הגוברת והמחויבות לשינוי דפוסי צריכה בלתי-בני-קיימא. האפשרויות לשיתוף כבר אינסופיות בחלקים רבים של העולם, החל ממכוניות ומקדחות ועד מיומנויות וידע. אין ספק שכלכלת השיתופית ממריאה - ובצדק.

אבל האם שיתוף הדברים שבבעלותנו כפרטים באמת יכול להתמודד עם האיומים הסביבתיים הניצבים בפני כדור הארץ? במידה מסוימת, התשובה תלויה ככל הנראה באילו משאבים משותפים ובכמה אנשים חולקים אותם. עם זאת, בהתחשב באתגרי הקיימות הדחופים העומדים בפנינו - משינויי אקלים ועד בירוא יערות ודלדול משאבים - נראה כי לא סביר שאפילו מערכות מפותחות של צריכה שיתופית יהוו, בפני עצמן, תגובה מספקת.

שתפו, התאחדו, שתפו פעולה מתוך "שתפו את משאבי העולם" ב- Vimeo .

בעוד שכלכלת השיתוף היא התפתחות מרגשת וחשובה ביותר בהתנהגות הצרכנים, היא עשתה עד כה מעט כדי לשנות את הפוליטיקה, המבנים והמוסדות התומכים ומקדמים אורח חיים בלתי-בר-קיימא. יצירת עולם בר-קיימא באמת תדרוש בסופו של דבר מקובעי המדיניות לחוקק רפורמות רדיקליות הרבה יותר באופן שבו אנו מנהלים את משאבי העולם ומארגנים מערכות כלכליות. כפי שאנשים רבים המעורבים בקידום הכלכלה השיתופית מכירים בכך, חשוב יותר ויותר לתמוך גם ביעדים רחבים יותר אלה לרפורמה כלכלית ולשיקום עולמי.

התעלות מעל האינטרס האישי

האירועים המכריעים של 2011 הראו שכבר קיימים מיליוני אנשים במדינות מגוונות הדוגלים ברפורמות מערכתיות טרנספורמטיביות, החל מתנועת "הכיבוש" ועד "האביב הערבי". תנועות אלו, לצד קבוצות רבות אחרות בחברה האזרחית ואזרחים מעורבים, מכירות בכך שיהיה בלתי אפשרי ליצור עולם עתידי הוגן ובר-קיימא יותר אלא אם כן נבצע רפורמה במדיניות התומכת ותשמור על הסטטוס קוו. עבור אלו התומכים בכלכלה השיתופית המחזיקים בדעה דומה, ראוי להרהר בכמה מחקרים מעניינים מתחום הפסיכולוגיה החברתית שעשויים להשפיע על האופן שבו יש לקדם את הכלכלה השיתופית כמגמה מתפתחת.

מחקרים שהוצגו בצורה רהוטה על ידי Common Cause מדגישים את הצורך של פעילים לקדם את הערכים שיש להם סיכוי גבוה יותר ליצור את התוצאות הסופיות שהם רוצים. לאור זאת, קיים כיום ויכוח לגבי מידת הדגש שיש לשים על היתרונות הכלכליים של שיתוף. אין ספק ששיתוף אכן חוסך כסף והיתרונות הכלכליים יכולים להיות גורם חשוב בהחלטתו של אדם לחלוק. אך על פי מחקרים רבים, קידום ערכים "פנימיים" החורגים מדאגות לגבי עצמו נוטה, בטווח הארוך, לעודד אורח חיים בר-קיימא הרבה יותר מאשר התמקדות בערכים "חיצוניים" כמו רווח כלכלי אישי.

במילים אחרות, הראיות מצביעות על כך שאלו שחולקים מתוך הבנה של חשיבותם, משום שנאמר להם שזה יחסוך להם כסף, נוטים פחות לעסוק בפעילויות אחרות המועילות לסביבה, בהשוואה לאלו שמעודדים לשתף מתוך דאגה סביבתית או חברתית גרידא. יתר על כן, על ידי הדגשת ערכים פנימיים אלה במסרים של הקמפיין, הראיות מראות בבירור שערכים דומים יעודדו באופן טבעי. לדוגמה, עידוד מודעות לסוגיות סביבתיות רחבות יותר נוטה יותר לעורר דאגה לצדק חברתי, ולהיפך.

ההשלכות של ממצאים אלה ברורות: אם אלו המקדמים את הכלכלה השיתופית מסכימים על הצורך בשינוי במודעות הציבורית שיכול לחולל שינוי אמיתי בחברה, עלינו להדגיש את היתרונות הסביבתיים והחברתיים הרחבים יותר של שיתוף ולא את היתרונות האישיים בלבד, כגון חיסכון כספי. עידוד ערכים החורגים מאינטרס אישי בדרך זו סביר הרבה יותר שיעודד אקטיביזם חברתי וסביבתי מהסוג הנחוץ כיום. ללא מעורבות ציבורית יעילה הרבה יותר בפוליטיקה ששומרת על אורח חיים בלתי בר-קיימא, יהיה בלתי אפשרי לטפל בפתרונות ארוכי טווח לאי-שוויון ולשינויי אקלים.

הצבת ערכים פנימיים במקום הראשון

הכלכלה השיתופית עדיין בחיתוליה, ובהתחשב במגוון בעלי העניין המעורבים, הופעתה ככוח למען טוב נדונה ממגוון רחב של נקודות מבט שונות . מצד אחד, ישנם הרואים בכלכלה השיתופית כלי לטיפול בסוגיות דחופות של צדק חברתי או סביבה - כמו אנשים המקימים בנקי זמן, תוכניות שיתוף מזון או כאלה המחפשים אורח חיים אלטרנטיבי ודלים בפליטות פחמן. בקצה השני של הספקטרום, ישנם יזמים רבים שעשויים להרוויח מיליוני דולרים מפלטפורמות השיתוף החדשות שלהם, בעיקר על ידי עידוד אנשים להשכיר את הסחורות הלא מנוצלות שבבעלותם.

האם קיבוץ הפעילויות המגוונות הללו יחד תחת המטריה של הכלכלה השיתופית יכול להיות בעייתי בצורה כלשהי? סכנה אחת היא שעל ידי מתן דגש רב מדי על אינטרס עצמי ורווח אישי ביחס למושג השיתוף, ההיבטים האלטרואיסטיים של השיתוף עלולים להיפגע ולהתעלם יותר ויותר מהמניעים הנדיבים יותר של אלו שחולקים.

מאמר שפורסם לאחרונה במגזין פורבס ממחיש בצורה מושלמת כיצד זה כבר קורה בתקשורת המרכזית. המאמר התמקד כמעט לחלוטין בפוטנציאל הפיננסי המשמעותי של הכלכלה השיתופית וכמעט ולא הזכיר את הערכים ה"פנימיים" יותר המעורבים בחתירה אליה. המאמר משמש כדוגמה חשובה לאופן שבו לאלה המחזקים ערכים חיצוניים בחברה (כגון יצירת עושר) יש את הכוח להכניע את קולם של אלה המחפשים צורות של שיתוף מסיבות אלטרואיסטיות יותר, כמו צדק חברתי או הגנת הסביבה.

תומכי הכלכלה השיתופית רבים אולי יטענו באופן דיפלומטי שיש מקום לשתי נקודות המבט וכי רוב האנשים מונעים על ידי שילוב של דאגות כלכליות וחברתיות/סביבתיות. אמנם זה בהחלט נכון במקרים רבים, אך ראוי לזכור גם שהאנושות מתמודדת כיום עם מה שניתן לתאר רק כמצב חירום עולמי . אין דבר דחוף יותר כיום מאשר צמצום אי השוויון או מניעת שינויי אקלים דוהרים, והפתרונות האמיתיים לבעיות אלו קשורים מעט מאוד ליצירת עושר.

בצומת מכריע זה באבולוציה של הכלכלה השיתופית, ראוי שנחשוב היטב כיצד ומדוע אנו שואפים ומקדמים שיתוף בחברה - הן בפעילויות הקמפיינים שלנו והן במעורבות שלנו עם התקשורת המרכזית. בהתחשב בדחיפות המשברים הרבים שאנו מתמודדים איתם, חיוני שדאגות חברתיות וסביבתיות יישארו בחזית השיח הציבורי על שיתוף וכלכלת השיתוף.