ישנן דרכים רבות לשקול כיצד מה שאנחנו עושים משפיע על האנשים סביבנו, הן באופן מיידי והן בעתיד. אולי הנפוצה ביותר היא הרעיון של "טביעת הרגל" שאנחנו משאירים מאחור.
אני מעדיף את התמונה של שובל סירה והשתמשתי בה במשך שנים בשיחות שלי עם בני נוער שלימדתי.
בין הדברים שאני אוהב בתמונת ה"עיר" הוא שהעיר חזקה ביותר כשהיא חדשה וקרוב, והיא באה במגע עם הרבה דברים עם הזמן. בדרך זו היא משמעותית גם באופן מיידי וגם בעתיד, כאשר צורת המשמעות פשוט שונה.
הבנת זה, אני חושב, עוזרת לאנשים להיות מודעים יותר למעשיהם, למילותיהם ולמחשבותיהם.
שקלו זאת עוד.
אם אתם במים ליד סירה נוסעת, ככל שאתם קרובים אליה יותר, כך השפעתה עליכם חזקה יותר. השפעתה קופצת ומטלטלת אתכם, ואף עלולה להטביע אתכם, להציף אתכם.
ככל שהסירה גדולה יותר, כך הזרימה גדולה יותר.
ככל שהסירה נעה מהר יותר, כך הזרימה גדולה יותר.
אותו הדבר נכון גם לגבי מעשינו. ככל שפעולותינו גדולות יותר, כך ההשפעה גדולה יותר. ככל שנפעל ונגיב מהר יותר, כך נשקיע פחות מחשבה במעשינו וכך גדל הפיתוי לומר משהו שנתחרט עליו מאוחר יותר.
אפילו ככל שהזמן עובר או עם אנשים שאנחנו פחות קרובים אליהם, למעשינו יש השפעה משמעותית. זה מודגם בצורה הטובה ביותר על ידי אפקט הפרפר, "כלומר, הבדלים קטנים במצב ההתחלתי של מערכת דינמית עשויים לייצר שינויים גדולים בהתנהגות המערכת לטווח ארוך." ( ויקיפדיה ).
מה שנראה בהתחלה כדבר קטן, כזה שאולי אפילו לא נזהה כבעל חשיבות כלשהי, משפיע רבות על העתיד.
לדוגמה, אם במפגש חברתי אני נשמע במקרה מעיר הערה מעצבנת, מישהו ששומע אותי עלול לבחור להימנע ממני, ובכך למנוע ממני את מה שיכול היה להיות חבר משמעותי או מישהו שיכול היה להיות תורם אישי בצורה כלשהי.
באיזו תדירות קרה דבר כזה, שאנחנו מפספסים הזדמנות בגלל הערה כלאחר יד שאמרנו או פעולה שנקטה?
כמובן, יכולות להיות גם התעוררויות חיוביות.
אני בטוח שפגשת אנשים שמשאירים אחריה רגש חיובי. כולנו נמשכים לאנשים כאלה. הם חמים מטבעם ומעניקים לסביבתם תחושה של נוחות. יש להם כישרון לעזור לך להרגיש יותר כמו עצמך האמיתי. הם לא רק מקבלים אותך כפי שאתה, יש להם דרך לעזור לך להפוך למי שאתה באופן מלא יותר.
בקריאת הספר "ברכות סבי" מאת רחל נעמי רמן למדתי על אגדת למ"ד-ווב כפי שסופר לה סבה.
הלמדוובניקים הם 36 צדיקים בעולם שתפקידם לשאת את משקל הסבל האנושי. איש אינו יודע מי הם, כולל הלמדוובניקים עצמם. חוסר הידיעה מחייב להתנהג כאילו אתה עשוי להיות אחד הלמדוובניקים וגם להתייחס לאחרים כאילו הם עשויים להיות.
מַדוּעַ?
כי אם יהיו פחות מ-36 למדוובניקים, העולם יקרוס.
לקיחת הסיפור ללב יוצרת אצלי מודעות חדשה. יש לי אחריות משמעותית, כמו לכולנו, להתייחס לאנשים בחמלה, הבנה ואמפתיה.
מה אם אני אחד מהלמדוובניקים?
מה אם נהג האוטובוס, האופה או הזקן שחוצה את הרחוב לאט כשאני ממהר במכונית שלי הוא חבר בארגון?
כשאני חושב כך, חשוב שאעשה את חלקי כדי להתנהג בצדק. כשאני מברך את כל מי שאני פוגש בלב מלא חמלה, אני משאיר אחריי תחושה חיובית.
לכן הייתי מעודד את תלמידיי לחשוב מה מעשיהם, דבריהם ומחשבותיהם משאירים אחריהם, וכיצד הם עשויים להשפיע על מה שיועמד לרשותם ולאחרים בעתיד.
אנחנו ממציאים ללא הרף את מה שזמין לנו כפרטים, ובקולקטיבי אנחנו ממציאים ללא הרף את מה שזמין לנו כמין.
אני מישהו שמאמין שהכוח האישי שלנו לפתוח דלתות עבורנו, באופן אישי וקולקטיבי, טמון באופן שבו אנו מתנהגים, באופן שבו אנו פועלים, מדברים וחושבים, ברגע הנוכחי.
(אני פועל לקידום מעשי חסד רגילים. למידע נוסף בקרו באתר kindliving.net . האיורים צוירו על ידי האמן פיש אסטרונאוט . מאמר זה מכיל קישור שותפים.)
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
2 PAST RESPONSES
Thank you for the reminder of the wake we all create. Here's to making it a positive one and to remembering that we can learn something from every encounter. <3
Nice imagery with the wake and how we ought to pay better attention to our words and deeds because the affect can be far-reaching and impactful.