תכשיטים: פזמון בשלושה חלקים

צילום בקליפ מאת ג'ולי מריון בראון.

הלקוחה שלי לאימון קולי מתארת ​​את התקופה המאוד מאתגרת שהיא חווה כשהיא מתאוששת מפציעות שנגרמו בתאונת דרכים גדולה. היא בטוחה ששירה יכולה לעזור לתהליך הריפוי שלה. הדמעות זולגות בחופשיות. אני שומע את עצמי אומר את המילים שהפכו בסופו של דבר לשורה הראשונה של הפזמון התלת חלקים הרודף הזה: "בכל פעם שאני נכנס לחושך, אני חוזר עם אגרופים של תכשיטים."

השורה השנייה, "קטיפה חצות עוטפת את כל סביבי; כוכבים נוצצים מבריקים מעל" מופיעה כשאני יושבת בג'קוזי המשקיף על ים המים המתוקים העצום של אגם סופיריור. זהו ליל חורף עמוק ופתיתי שלג רכים צפים מתוך החושך ומשאירים נשיקות קרירות על עורי החם.

השורה השלישית, "חושך חולם, אור חולם" נוצרה במעגל שירים קהילתי שאני מוביל במיניאפוליס, מינסוטה, ארה"ב. בזמן שהחבורה של כארבעים איש שרה את שני החלקים הראשונים, אני מגלה את הטונים המתוקים והמרחפים של השורה השלישית הזו.

כשנצא מהתקופות האפלות הללו, אילו תכשיטים יהיו תחובים בכיסים שלנו?

מה נוכל להוקיר בחושך שאינו נראה כאשר האור זורח בהיר?

מה אנחנו לומדים שאנחנו עדיין לא יודעים?

איך קוראים לנו לשרת זה את זה עכשיו?

אילו חלומות חדשים נרקמים מהמחול המסוים הזה של חושך ואור?

יהי רצון שהשאלות המזינות הללו - ואחרות כמוהן - יישרפו כמו נר קבוע בחושך העמוק של הזמן המקודש והמאתגר הזה.