ארלין סאמן היא אחות מ

למדת את השיעור הזה ולימדת אותם שפע. האם הבנות עדיין בטיבט?

ארלין: כולם בטיבט. והשניים שסיימו את התיכון יגישו מועמדות בקרוב ללכת לאוניברסיטה. ייתכן שאחת הבנות תלך לאוניברסיטת להסה, או ממש מחוץ ללהסה. ואני לא בטוח אם השני יסתיים בסין. ברגע שהם יגישו בקשה וילמדו בבית הספר שם, אני הולך לראות אם אוכל לגרום להם להגיע לבית הספר בארה"ב. אבל קשה להם מאוד לקבל אשרת יציאה מטיבט.

Ameeta: אז אתה לא יכול לראות אותם בזמן שהם בטיבט?

ארלין: הדרך היחידה שאני יכול לראות אותם היא לפגוש אותם בסין - מה שעשינו. אנחנו גם עושים סקייפ אחד עם השני.

הכוח הנובע מהידיעה שכולנו אחד

אודרי: במובן מסוים זה כאילו אין לך פחד ממה שיכול לקרות בדרך ואין לך תחושת מחסור. מה נותן לך את הרחבה הזו לקחת את הזמן לעסוק בדרך זו?

ארלין: זה שקט פשוט. אני בהחלט יודע שכולנו אחד, ושאלוהים אוהב דרכי ושלא חסרה אהבה. מי שחיים במחסור זה אני. הם כולנו. הם חלק מאיתנו. גדלתי בעוני ובכל זאת אמא שלי תמיד גרמה לנו להאמין שיש לנו הכל. למרות שלא היה לנו כלום. חשבתי שיש לי הכל. ואני עשיתי. כי מה כולנו צריכים בסופו של דבר? אנחנו צריכים להיות חלק מקהילה ונאהבים. לא חסר לזה. אנחנו תמיד יכולים להתחבר לזה - תמיד!

אולי אין לי כסף לתת לקבצן, אבל לעתים קרובות אעצור, אסתכל להם בעיניים ואודה ונשבע להם.

אודרי: האם היית מתאר את ילדותך?

ארלין: גרנו בדירת שני חדרי שינה עם שלושת הילדים בחדר אחד, שאהבנו וכל החיות שהיו שם, הציפורים הקרדינליות והרובינים. פשוט חשבתי שכולם היו חלק מהשטח שאני צריך לטפל בהם. הייתי לוקח אוכל לבעלי החיים ופשוט הייתי נפגש עם כל אחד וכולם!

אני זוכר שהיה גבר שהיה לבד והוא היה מאכיל את הסנאים וכל הילדים פחדו ממנו, חוץ ממני. פשוט הייתי הולך ומתיישב על הספסל ולומד איך להאכיל את הסנאים. הוא, בעיניי, היה המטפל של החיות. אז פשוט היה לי את כל הדבר הזה שהמצאתי - שגרנו בארמון בקינגהאם! והכל היה חלק מהשטח, כל הדירות והנחלים והעצים. וזה היה נרחב. אם אי פעם ראית את הסרט החיים יפים , אמא שלי הייתה האדם הזה - בצורה שהיא האמינה שאנחנו בהצגה. היינו מקבלים קופסת קרטון ורק חושבים, תראו את כל הדברים שאנחנו יכולים לעשות עם זה! נוכל לבנות בית! אנחנו יכולים להפוך את זה לרכבת! אף פעם לא הרגשתי חוסר במשהו.

אודרי: מה נותן לך את היכולת להיות חסר פחד?

ארלין: האמונה שלי. הקשר שלי עם האלוהים שאני בתוכי. בין אם זה טבע הבודהה שלי או אלוהים, או אותו כוח חיים.

Ameeta: האם אתה מדיטטור?

ארלין : אני כן. יכולתי לעשות מדיטציה הרבה יותר ממני. זה היה מצחיק, לפני כמה ימים חברה שאלה אותי כמה זמן אני משקיעה באימון? ואמרתי כל רגע בחיים שלי. כל נשימה שאני לוקח.

אודרי: איך רוחניות משפיעה עליך בעבודה שלך? אתה נושא בשכנוע כל כך חזק. מה התרגול הרוחני שלך?

ארלין: ובכן, גדלתי כריסטיאן ועל ידי אמא שבאופן מוחלט בכל הנסיבות, לא משנה מה, האמינה שהדברים הם בסדר האלוהי. וכשהייתי ממש צעירה למדתי פילוסופיה מזרחית ובודהיזם. לא באמת הבנתי את טבע הבודהה באותה תקופה, אבל זה פשוט נראה היה חלק ממי שאני. אני לא זוכר תקופה שבה לא הייתי מחובר לכוח עליון. אפילו בתור ילד. למעשה, אני זוכר כשהייתי בערך בן 10 - שהייתה לי תחושה שקיימתי שיחה עם ישו. בידיעה שאין לי פחד ממוות. מעולם לא היה לי פחד למות. פשוט תמיד הרגשתי מוגנת. ועוד יותר ויותר בידיעה שכאשר אני חרד או מפחד, שאלו הרגעים שאני מרגיש נפרד מהתרגול הרוחני שלי. האל שאני, הבודהה שאני. כשאני שוכח את זה, אז אני מאבד את מי שאני. חשוב מאוד להישאר מחובר לזה. אני עושה זאת באמצעות פעולות שירות. זה משאיר אותי מחובר.

אודרי: מה נמצא באופק עבורך? איפה אתה מרגיש שאתה רוצה למקד את הזמן והאנרגיה שלך עכשיו?

ארלין: אני אמשיך לעבוד עם One Heart , אבל אני גם לומד עכשיו לעבוד עם מטופלים עם הפרעת דחק פוסט טראומטית וטיפול בסוף החיים. יש לי מוטיבציה רבה להמשיך את דרכי בהפחתת הסבל בעולם שלנו. זה המקום שבו יש לי הרבה חמלה. במיוחד עם החיילים שלנו שחוזרים ממלחמה. הם היו עדים לכל כך הרבה אלימות וביצעו אלימות.

אודרי: האם הייתה לך הזדמנות לעבוד או ליצור אינטראקציה עם אחד מהחיילים האלה?

ארלין: עדיין לא. אני בתחילת הקורס שלי וכרגע אנחנו צופים בהרבה סרטונים של הוראה בעבודה עם חיילי PTSD.

אודרי: איך זה לחזור לארה"ב?

ארלין: אני אסירת תודה להפליא אך לפעמים עצובה מאוד. בדרך מסוימת צריך לנווט את הרגשות שלי לדעת שעזבתי - שהשארתי מאחור אנשים שסובלים. למשל, אחרי רעידת האדמה בנפאל, חזרתי הביתה אבל הצוות והכפרים שלי היו שם בלי כלום. אז לפעמים אני נאבקת איך להתמודד בצורה הטובה ביותר עם הרגשות שלי סביב זה ולהבין שמה שאני עושה כאן ישרת אותם יותר ממה שאני שם. אני מרחם עליהם אבל זה רודף אותי לחשוב על זה כשאני יכול להגיע למקום שבו אני כן מרגיש בטוח. ושיש לי הכל. קורת גג ואוכל וכל השאר ושאני משאיר מאחורי אנשים שאין להם את זה. אני נאבקת עם זה. אני רוצה שלכולם יהיה הכל.

אמיטה: אתה חי מהלב שלך, אתה חי מאהבה ללא פחד וזה מה שכולנו מנסים להשיג. זה מעורר השראה לדעת שחלק מהאנשים באמת יכולים לעשות את זה; אתה מספק לכולנו מודל.

ארלין : הסוד של כל זה - הרוח מתחת לכנפי - הם החברים שלי. האהבה והקהילה הם שמחזיקים אותי. והם מחזיקים אותי בכל הניסיונות והתלאות עם כל כך הרבה אהבה שזה פשוט ממלא אותי בחזרה. אני חייב לומר שזו באמת קהילה ואמונה שלי. זה מה שמחזיק אותי. זה מזין ומזין אותי.

אודרי: ואנחנו נשמח לדעת, איך המערכת האקולוגית שלנו יכולה להיות לשירות ולתמוך בך ובכוונותיך היפות ובעבודה שלך בעולם?

ארלין: אני יכול להרגיש את כל האהבה והתמיכה שלך. זה חוזר אליי וזה פשוט חוזר החוצה כדי להאכיל את היקום היפה הזה. מה שאני מבקש עכשיו הוא שנחזיק את כל הסובלים בטורקיה, בסוריה, בצרפת ובכל רחבי העולם, שתפילותינו ואהבתנו מגיעות לכולם היום ובכל יום.