10 סיפורי החסד המובילים של 2014

"גיליתי שטוב לב הוא הכל בחיים." - אייזק זינגר

לפעמים, כל מה שצריך זה תזכורת קטנה כדי לפקוח את עינינו ליופי ולפלא שמקיפים אותנו. למזלנו, אנחנו מקבלים את התזכורות האלה כל יום! במשך 365 הימים האחרונים, קיבלנו השראה מאינספור מעשי חסד שנגעו בחייהם של אלפי אנשים בכל רחבי העולם. הסיפורים הבאים הם כמה מהאהובים עלינו מהשנה הזו. תהנו!

3,762 מיילים הלוכים ו-100 טונות של אשפה

באופן צנוע בערב חול, ג'יין הייתה בבית... כרגיל. בעוד מחשבותיה התנודדו בין מה שהיא הולכת לעשות עם חייה לבין תוכניות ארוחת הערב שלהן לערב, היא נקטעה באופן בלתי צפוי על ידי שיחה דחופה מאחותה "בואי לכאן! תדליקי NBC ותבדקי את החבר'ה האלה, הם בדיוק כמוך..." הודעה אחת בפייסבוק וראיון טלפוני לאחר מכן, ג'יין מצאה את עצמה באוטובוס עם 8 זרים בלב החום המדברי הלוהט של יוטה, אוספת אשפה ומעוררת מודעות לאפס פסולת ושינויי אקלים... [עוד]

מה שלמדתי מ-60 מעשי חסד ליום הולדתי ה-60

ליום הולדתי ה-60, אתגרתי את עצמי לעשות 60 מעשי חסד מכוונים מאוד במשך 60 ימים רצופים ולכתוב על החוויות שלי בכל יום. עכשיו אני לא זרה לצאת ולעשות דברים, אבל זו הפעם הראשונה שאני ממוקדת ומקדישה תשומת לב ל"מעשי חסד" במידה הנדרשת כדי להחליט מה אני הולכת לעשות בכל יום, להתכונן לזה כשצריך, ואז לכתוב על זה במשך 60 יום. הנה מה שאני רוצה לשתף. מניסיוני, אין דבר כזה "מעשה חסד". אין "מעשה" נפרד שניתן לקרוא לו חסד. אני מאמינה שהטבע האמיתי שלנו הוא חסד, ושכאשר איננו פועלים מתוך פחד (שבא לידי ביטוי כאינטרס עצמי, חמדנות, תחרות חומרית וחוסר רצון), אנו פועלים מתוך אהבה. במעשה האהבה הזה, אנו מונעים לחמלה ונתינה, וזהו זרם אינסופי וחלק - לא מעשה מבודד... [עוד]

תחרות החסד נושאת פרי לכולם

כשהייתי קטן תהיתי למה שכונות לא משקיעות במזון מאכל גינון לבניית קהילה, קידום בריאות וקידום שיתוף פעולה. כמבוגרים, בעלי ואני החלטנו שהדרך הנכונה לענות על שאלה זו היא לעשות זאת בעצמנו, אז שינינו את החצר הקדמית שלנו עם צמחי מאכל, הוספנו אוכמניות, תותים, ליים, רימונים ותפוזים. כל יבול קירב אותנו לשכנים ולזרים. האוכל היה תירוץ לשיתוף פעולה. ילדים בשכונה (כולל בנינו) למדו סבלנות ותזמון עדין. כשהיה לנו עודף, היינו חולקים אותו. אחר כך, קיבלנו שיעור רב עוצמה; מתנה שהוסתרה כאובדן... [עוד]

תגית דלת מלון!

לפני שבועיים, לי ולכמה חברים הייתה הזדמנות להשתתף חתונה של חבר יקר בניו יורק. לאחר החתונה וקבלת הפנים, באופן מקרי למדי, ארבעה מאיתנו התאספנו בחדר מלון והתחלנו לחקור את המשמעות העמוקה יותר של החיים והמוות. מה המשמעות של לחיות באותנטיות? אם כולנו מתקרבים למוות, האם כל הצטברות החומרים שווה את זה? לא בדיוק סוג השיחות שמנהלים בחתונה! בעוד שהתשובות השתנו מאדם לאדם, נותרתי עם יותר שאלות מתשובות ותחושת הכרת תודה על כך שהייתי מוקף בחברים ששאלו את השאלות ה"נכונות"... [עוד]

שירת טוב לב

היום הלכתי למרכז העיר לנגן מוזיקה עם החבר החדש שלי ששר. שרנו שירים שלא תרגלנו עליהם, ולמרות שהייתי עצבני, זה הרגיש כל כך טוב, שהמשכתי לשיר. בסוף, אישה שהייתה קרובה אליי, הודתה לי. היא אמרה שאביה נפטר לפני כמה שנים והיום היה יום הולדתו. כל שנה ביום הזה, היא מסתובבת פתוחה לכל מה שצריך לקרות. הפעם, היא אמרה, זה היינו אנחנו. לא הבנתי שאני נחמדה למישהו... [עוד]

ערב גשום בתחנת הדלק

ערב גשום אחד הלכתי למלא דלק בתחנת דלק. נער בגיל טרום-התבגרות ניגש למכוניתי עם קפוצ'ון עבה כרוך סביב פניו. הוא ביקש ממני כסף כדי לעזור לו ולאמו להישאר במלון שלהם שבוע נוסף. הוא הצהיר שאם לא יגיעו עם 25 דולר, הם יפונו באותו ערב. מכיוון שעבדתי בעבר בשירותי הרווחה, והייתי קצת סקפטית, שאלתי איך זה שאמו לא פנתה לשירותי הרווחה לקבלת סיוע. הילד אמר שהם צריכים להישאר במלון שלהם עוד שבוע עד שסבתו, שגרה מחוץ לעיר, תוכל לקבל אותם. נתתי לילד את מה שהיה לי - 5 דולר. הוא הודה לי והמשיך לשוטט בחניון וביקש עזרה. תדלקתי ונסעתי משם... חשבתי על זה, התביישתי בספקנות שלי והלכתי לחפש את הילד כדי לתת לו דולר. אבל נראה שהוא נעלם כלא היה. "הפעם", חשבתי, "אעשה את זה אחרת". ... [עוד]

אותם רגעים של ניו יורק סיטי

במאפייה/מסעדה מקומית נתתי לקופאי קצת כסף יחד עם כרטיס חיוך. "בבקשה תפתיעו מישהו על ידי כך שתדאגו להזמנתו עם זה היום", אמרתי, "ותתנו לו את הכרטיס הזה." פיה נפער. "באמת?" היא שאלה. "באמת." עניתי. "למה אתם עושים את זה?" היא שאלה. "כדי להפיץ קצת טוב לב", אמרתי, "זה מרגיש כמו יום טוב לחלוק קצת אהבה נוספת." פניה התפרצו לחיוך רחב. "זה כל כך יפה!" ... [עוד]

כמו נייר זכוכית

במקום העבודה שלי אין הרבה הזדמנויות להיות שונים. אנחנו דואגים לאחרים, ובמהלך התהליך, לפעמים אנחנו שוכחים לדאוג לעצמנו ולזה. אז אני מדפיסה מסרים מעוררי השראה, תמונות שמחות, ציטוטים וכו', ומפרסמת אותם במקום ריק שמצאתי באחד מחדרי השירות שלנו. אני גם מדפיסה סיפורים מהאתר הזה, ומכמה אחרים שאני מנויה עליהם, ומשאירה אותם בחדר הצוות. אני מאמינה שזה מוסיף ל"חינוך הרגשי" שלנו. אדם אחד שאל אותי, "למה את עושה את זה? למה את מנסה לעזור לאנשים האלה, הם לא נחמדים במיוחד?" תגובתי הייתה, "אם זה משפיע על אדם אחד אז זה דבר טוב." [עוד]

מעשה טוב לב אקראי ראשון אי פעם

נתקלתי במקרה ב-Kindspring.org לפני יומיים, וקראתי את הסיפורים פרסמתי כאן במשך שעות. הם ריגשו אותי והעניקו לי השראה כל כך שפשוט ידעתי שאני חייבת להיות חלק מזה. אני סטודנטית ועובדת בספרייה כאן בקמפוס, אז הצלחתי להדפיס עשרות כרטיסי חיוך ובזבזתי יותר משעה על גיזור כולם. אחת ה"מטרות העיקריות" שלי שעלו לי במהלך סיעור המוחות שלי הייתה מקדונלד'ס, כי האזור סביב המכללה שלי נמצא במצוקה כלכלית וחשבתי שרוב האנשים שהולכים למקדונלד'ס כנראה היו חסרי כסף. למרבה המזל, אין לי מכונית ולא ידעתי מתי תהיה לי הזדמנות לעשות שם כמה מעשי חסד אקראיים. למרבה המזל, באותו לילה ממש אחת החברות שלי ביקשה ממני ללכת למקדונלד'ס ולהביא לה כמה נאגטס עוף וחברה אחרת הציעה להסיע אותי! [עוד]

אם אני לא יכול לתרום כסף אני תורם באהבה!

רציתי לשתף אתכם במשהו קטן שאני עושה. אני עושה את זה לעתים קרובות, ובכן, לעתים קרובות ככל האפשר. אני אוהבת לכתוב. אני אוהבת לגרום לאחרים להרגיש מאושרים, אהובים ומיוחדים, כי בואו נודה בזה; זה בדיוק מה שכולנו. אז מה שאני עושה זה לחבר את שני הדברים יחד, כתיבה ואהבה. אני מרבה לכתוב מכתבי אהבה לזרים ולהשאיר אותם במקומות בתקווה שהאדם שזקוק להם ביותר ייתקל במכתב וימצא אותו. עם זאת, לאחרונה התחלתי לשלוח מכתבים לארגונים ואפילו לאנשים אקראיים שכתובותיהם אני נתקלת בנתקעות. לעתים קרובות שולחים לי מכתבים בבקשה לתרומות ולסייע לתרום לארגוני צדקה וארגונים שונים. אני תורמת כמיטב יכולתי, אבל כידוע לכולנו, אנחנו לא יכולים לתרום ולתרום לכולם. כלולות במכתבי בקשה לתרומות אלה, מעטפות בתשלום. אני אוהבת לקבל את המעטפות בתשלום, כי כשאני לא יכולה לתרום, אני כותבת להם מכתב אהבה ותורמת מסוג אחר במקום. תרומה של אהבה. [עוד]

סיפורים רבים נוספים על טוב לב באתר KindSpring.org