האיש שהשתמש ב-Google Earth כדי למצוא את משפחתו שאבדה מזמן
סארו ברירלי היה רק בן 5 כשרכבת הגדילה אותו מאות קילומטרים מהבית. לקח לו 25 שנה ומהפכה טכנולוגית כדי לחזור
באמצעות Google Earth, סארו ברירלי זיהה את העיירה ההודית שבה גדל, אם כי הוא השאיר אותה בשוגג כשהיה רק בן 5. צילום: CC BY: Johan Larsson
גבר הודי שהופרד ממשפחתו במשך 25 שנים התריס נגד הסיכויים בכך שחיפש אותם - תוך שימוש בזכרון מעורפל מילדותו וקצת עזרה מטכנולוגיית המיפוי של Google Earth. הנה מה שכדאי לדעת על מסעו המופלא של איש אחד הביתה:
איך הוא הופרד ממשפחתו?
יום אחד בשנת 1987, סארו ברירלי בן ה-5 בילה את אחר הצהריים במתחנן לשינוי עם אחיו בתחנת רכבת מקומית. כשהגיע הזמן לחזור הביתה, עלו הנערים על הרכבת הנכונה לדעתם. הם טעו. מותשים, האחים הצעירים נרדמו, רק כדי להתעורר כעבור 10 שעות בצד השני של הודו, במרחק מאות קילומטרים ממשפחתם.
מה קרה כשהם ירדו מהרכבת?
הפרטים "דלילים", אומר קייל וגנר ב- Gizmodo , "אבל ההצצות המעטות שאנו מקבלים אינן משמחות". במשך חודש ניסו ברירלי הצעיר ואחיו למצוא את דרכם חזרה להוריהם. בשלב מסוים, הילד בן ה-5 כמעט טבע בנהר הגנגס. באחר ניסה זר לחטוף אותו ולמכור אותו כילד עבד. אחיו מת. בסופו של דבר, ברירלי נמצאה על ידי הרשויות והוכרזה כילד אבוד. הוא הוכנס לבית יתומים, שם אומץ על ידי הורים טסמניים שהוציאו אותו מהארץ כדי להתחיל חיים חדשים.
איך הוא התחיל לחפש את הוריו?
כיום, ברירלי מחזיקה בחנות לציוד תעשייתי בטסמניה. אבל הוא לא הפסיק לחשוב על הוריו שאבדו מזמן. בשנים האחרונות הוא התחיל להיזכר בתחנת הרכבת ח'אנדווה שבה החל מסעו. ושם הוא התחיל לחפש.
מה הוא עשה אז?
ברירלי השתמש ב-Google Earth ובכמה זיכרונות ילדות מקוטעים כדי לצוד בעיירות סביב תחנת הרכבת. "שמרתי בראש את התמונות של העיירה שבה גדלתי, הרחובות שנהגתי לשוטט בהם ואת הפנים של המשפחה שלי", הוא אומר ל"כספית " של טסמניה . ברירלי בילה שעות ב-Google Earth בחיפוש אחר רמזים , בחיפוש אובססיבי אחר משהו, כל דבר שהוא זיהה. לבסוף, הוא זיהה את עיר הולדתו: גאנש טלאי.
והוא מצא את משפחתו?
הוא בטוח עשה זאת. ברירלי הצטרף לקבוצת פייסבוק של Ganesh Talai, אומר כריס רוברטס ב- NBC לוס אנג'לס , והחל לצרף עוד רמזים ממיילים ששלח לחברי הקבוצה. עד מהרה הוא הזמין כרטיס טיסה להודו, מסתובב ברחובות עיירת ילדותו עד שאיתר את משפחתו. "עד היום, אני עדיין לא מאמין שהצלחתי למצוא את המשפחה שלי, בהתחשב בגודל האוכלוסייה של הודו וכמה צעיר הייתי כשאיבדתי אותם", הוא אומר ל-The Mercury . ברירלי מתכנן כעת לעשות סרט על הסיפור שלו.
מה עשתה המשפחה שלו כל השנים?
אמו מספרת שהם חיפשו בלי סוף אחר הבנים, רק כדי לגלות שאחד מת, ללא כל מידע לגבי מקום הימצאו של השני. מגדות עתידות הבטיחו לה שיום אחד בנה יחזור. "והוא עשה זאת," אומר רוברטס . "עם אסיסט מעמק הסיליקון".
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
8 PAST RESPONSES
A wonderful story and illustration of the benefits of technology. We truly are becoming one human family. ~liz
There are few questions that I had after reading the article.
1. The orphanages that find an easy way out by getting a child adopted, rather than work to get the child re-united with the parents.
2. The young man was missing his roots, so he worked hard to find where he came from. And once he found where he came from, met the people where he belonged, the quest was over. He returned back to his adopted place.
3. I think of both the parents, the adopted ones and the real ones. Both would be at loss. The young man needs to take a decision. The best would be to return to his biological parents. Return to his roots, that his what instinct wants him to. That is why he worked so hard in the first place to look for them.
4. But India is no Australia. Life in Australia is more comfortable. Returning to India is like a start of life once again.
More open wounds I would summarize.
Heart warming story
Says a lot about this boy (man) that he persevered. Wonderful outcome!
Interesting story, but didn't the police and media get involved back in 1987 to retrace the missing boy?
What a heart-warming story of resillence and love!
The family stories are one of the few things I concluded. It was that I had not seen my mother for many years.
[Hide Full Comment]I remember days passed weeks passed months and years did the same till a decade came and did the same work. Some monsters were said to be mothers I tried to compare their unkind motions to that of my mother. I refused to accept women are damned humans and continued to unassociated with all types of women. I remember praising mothers and all close people knew.
It is this recent that themother I had been dreaming to be with had trusted a son of another woman than her own.
That happened seconds and I felt very cold upon knowing the truth.
I took two bottle of tusky which the doctor banned me. I could see my fingers becoming shaky and
Diaspam 5. Where I wasn't supposed to tall to her I tried to be brave and convinced her she is right.
How stupid she is to call my number every month.
I also got hard time to cool father whom she infected with pockets of worrisome lies.
Don't love people too much
Really?