להתאהב בכדור הארץ

העולם הטבעי הוא אחד ממקורות הנדיבות הזוהרים והעקביים ביותר בחיינו - בין אם אנו חווים זאת באופן ישיר מרגע לרגע ובין אם לאו. כאשר אנו מרשים לעצמנו להתכוונן ולהקדיש תשומת לב, כדור הארץ שלנו מזין ומספק אותנו ללא הרף, מקיים את החיים ומציע את מתנותיו השופעות בפריחה עוצרת נשימה ועקבית. אנו מוזנים, פשוטו כמשמעו ובמובן המטאפורי, מהנחלותיו של כדור הארץ מדי יום. כל מיני דברים שנולדים מכדור הארץ יכולים לעורר אותנו לפרספקטיבה. כל מיני רגעים בטבע יכולים להציע לנו הכרת תודה על יקרות החיים ולהזכיר לנו את קשרי החיבור השבריריים והחזקים שלנו. בין אוקיינוסים, שדות, גשם, עצים, פרחים, צמחים, בעלי חיים, שמיים, ציפורים, שמש - ועוד ועוד - אנו יכולים לחוות מיד את מעמדנו היחסי בתוך ומול הוד הנוף. תחושת החיבור הבלתי נפרד אך הקטנה בקשר עם עולם הטבע יכולה להוביל אותנו במהירות לתחושת קדושה. נכנעים ליראה ולפליאה, אנו חווים את מתנות החיים ביתר קלות ועמוקה.

אף על פי כן, אנו חיים בתקופה שבה מקורות המתנות הגדולות ביותר שלנו, עולם הטבע, הולכים ומתרחקים מאיתנו יותר ויותר, כמעט בלתי נגישים לרבים, ומסכנים ומאוימים על ידי מורשת הבחירות של האנושות והבחירות שאנו ממשיכים לעשות כיום. מתנות כדור הארץ שזורות בבגדינו, בגופנו, במה שאנו אוכלים... אך הן מופרכות בתוך המרכיבים הסינתטיים, האריזות, המבנים ושיטות התחבורה הנושאות אותן. מבטנו מופנה לעתים קרובות יותר אל צג מחשב, מסך טלוויזיה או טלפון סלולרי מאשר אל הקרקע או השמיים. ככל שאנו נכנעים יותר ויותר להתקדמות הטכנולוגית, חיינו האישיים עלולים להתנתק מחוט החיבור שעוזר לנו לדעת את מקומנו האמיתי וההכרחי ברשת החיים הגמישה, השברירית וההדדית להפליא. במובנים רבים, זה יכול לדרוש מאמץ רב מאי פעם להתחבר למתנות שהטבע צופן לנו, ובמובנים כה רבים זה מעולם לא היה חשוב יותר.

הכרת תודה תומכת בטיפוח של זכירה וכבוד מכוונים לקשר שלנו עם "אמא טבע". בהכרת תודה, אנו פותחים את עצמנו לחוות באופן מלא יותר את הזכות של מנחותיה ולהקשיב הן לקריאות הקטנות והן לקולניות לחברתנו ולאחריותנו. העמקת תחושת השייכות לעולם הטבע יכולה לספק רמת נוכחות שמעוררת לא רק מעורבות קדושה ויראת כבוד יותר עם כדור הארץ, אלא גם יכולה להעשיר ולחזק את הדרכים בהן אנו מתייחסים לעצמנו כיצורים חיוניים של הטבע.

כשאנו מרשים לעצמנו להתאהב בכדור הארץ בכל הדרו, אנו מחזקים את קשרי החיבור שלנו. אנו מרשים לעצמנו לחוות את מלוא רגשותינו, עד כמה אנו בלתי ניתנים להפרדה מזרם המתנות המתמיד של כדור הארץ, מכירים בכמה ובאיזו תדירות אנו מקבלים אותן כמובנות מאליהן, ומתאבלים על האובדן שכדור הארץ וכל יצוריו סובלים מדי יום בידי הציוויליזציה שלנו. הכרת תודה מזמינה אותנו לרפא את הניתוק שלנו, לחיות בחגיגה גדולה יותר ולחזק את מקומנו במערכת היחסים ההדדית הראויה עם העולם הטבעי.

חיים אסירי תודה מזמינים אותנו לעסוק באופן פעיל בדרכים שמכבדות ומשמרות בצורה עמוקה יותר את מה שאנו יקרים לו ביותר. כדי ליצור תחושת אפשרות עבור עולמנו הטבעי, נצטרך "להרגיש" את הקשר והתלות ההדדית שלנו בכל ליבנו. אנו מקבלים השראה לקיים את מה שמקיים אותנו, באמצעות זכירה עמוקה יותר של הדרכים בהן אנו קשורים באופן בלתי נפרד לעולם סביבנו. ככל שאנו מתאחדים עם נדיבות הטבע, אנו לומדים להיות צנועים וחינניים יותר. כפי שאומר המשורר חאפז, "אחרי כל השנים הללו של זורחות, השמש לא אומרת לאדמה, 'אתה חייב לי'... דמיין איך אהבה כזו יכולה להאיר את כל העולם."