כל מי שאי פעם הציל חיה יגיד לך שזו סוג החוויה שמטלטלת את ה-DNA שלך. לא תצמיח שיער מחדש על ראש מקריח או תרוץ לפתע מרחק של ארבע דקות, אבל יש דופק של אנרגיה חיובית שמסתובבת בגוף האדם כמו טוויסטר. במקרים מסוימים, קטעים של אותו פיצוץ רגשי הם חזקים מספיק כדי להיזקף לזכותם של ניסים רפואיים מודרניים. ועבור אישה אחת מטקסס, החוויה הייתה עמוקה מספיק כדי לעזור להעיר אותה מתרדמת. שמי דניאל…
"שמי דניאל ועברו יותר משנה מאז שמשהו נורא קרה לי. אני מוכן עכשיו לחלוק את הסיפור שלי", הסביר המכתב שקיבלנו לאחרונה מהטכנאית הווטרינרית דניאלה טורגרסון מקילין, טקסס. "לפני ארבע שנים מישהו הביא גור למרפאה. לא שובצתי לחדר ההוא, אבל הייתי בחדר השני כשהרגשתי שמשהו מושך אותי למסדרון. זה היה מוזר, אבל הצצתי לחדר הבחינה השני וראיתי גור על השולחן. הוא הסתכל עליי בכל כך הרבה כאב וייאוש. אדם הביא אותו ל'עוקץ', אבל ידעתי שזה לא היה בבת אחת. נשרף על הראש כאילו מישהו שפך עליו בנזין והצית אותו הוא היה שם כדי להרדים אותו.
אבל מצפונה של דניאלה החל להיאבק בחוסר הצדק שבכיבוי החיים הצעירים האלה לפני שידע את ההנאות הפשוטות שכל כלב צריך לדעת. היא תהתה אם אולי יוכל לקבל מיטה משלו. האם ייתכן שיהיו טיולים בפארק באוויר הערב הקריר? האם יתכן שהגור הזה יתעורר כל בוקר ליד אדם שמילותיו הראשונות היו שמו?
"שאלתי את הוטרינר אם אפשר לעשות משהו", נזכרת דניאל. "הוא אמר שאפשר לבצע טיפול, אבל רק עם הרבה כסף".
החילוץ מתחיל
וזה כל מה שדניאלה הייתה צריכה לשמוע. היא לא הייתה עשירה, אבל היא הייתה נחושה ואם יש סיכוי להחלמה, היא כבר החליטה לקחת את זה. אז דניאלה הביאה לה את האיש שהביא את שלט הגור על המשמורת. לאחר מכן היא יצרה קשר עם ד"ר איליין קפלין באוסטין והגור הובא לייעוץ ניתוחי כדי לראות מה ניתן לעשות.
"הוא לא היה מסוגל לאכול או לשתות כי חלק מהפה שלו נמס", נזכרת דניאל.
בוצע ניתוח השתלת עור לשחזור הפה ועד מהרה השתפר מצבו של הגור באופן דרמטי והוא החל לתפקד בכוחות עצמו.
דניאל קראה לגור ד'ארטניאן (ששימש את לואי ה-14 כקפטן המוסקטרים של המשמר) או בקיצור מר ד' והכירה לו כלבים וחתולים אחרים שקיבלו אותו בברכה.
מר ד' החל לגדול לכלב גדול וזכה למוניטין בזכות אופיו הנדיב. "הוא מאפשר לכל החתולים לישון איתו ולמעשה ראינו אותו חולק אוכל עם כלבים אחרים. הוא בוחר חתיכות מזון ונותן להם אותו".
אבל ברחוב, מר ד' נחשב לפעמים כחיה.
"הוא נראה כמו איש זאב עם השתלות העור שלו ואנשים די מפחדים", מסבירה דניאל. "אבל הוא באמת המלאך האוהב שלי ואני יודע שלהציל אותו זה מה שעזר להציל אותי."
אתה מבין, בשנה שעברה, דניאל עברה תאונת אופנוע איומה כשניסתה להימנע מהתנגשות עם מכונית. תוך שניות, היא הייתה על הקרקע מדממת עם גולגולת שבורה וחיכתה למסוק אור חיים למרכז טראומה שבו הרופאים לא ימצאו תפקוד מוחי.
במשך 12 ימים, דניאל שכבה ללא נוע בשמלת בית החולים הכחולה שלה, בעוד אמה, שטסה מגרמניה, הלכה הלוך ושוב בין בית החולים לביתה של דניאלה כדי לטפל לא רק בבתה הגוססת, אלא בחיות שמשמעות לה עולם ומלואו.
בלילה, בעלה לשעבר של דניאלה היה עוזר לשמור על חיות המחמד כדי שאמה תוכל לבלות יותר זמן עם דניאל, ולנסות לנוח קצת, אבל כולם חששו מהגרוע מכל.
אבל בדממת הנפש, נשמע קול חזק יותר מנשמתה של דניאלה.
"הייתי צריכה לחזור למר ד' ול'ילדים' האחרים שלי כי הם היו צריכים אותי ואני צריכה אותם", אומרת דניאלה על תחושתה שהיא נושאת את הצורך הנואש להתאחד עם חיות המחמד שלה, למרות היעדר ראיות רפואיות לכך שהיא עיבדה את הרגשות הללו במהלך התרדמת שלה.
הייתי צריך להתעורר בשביל החיות שלי
"אחרי 12 יום, קרה נס", אומרת דניאל בדמעות. "התעוררתי. הרופאים והאחיות אמרו לי שהמילים הראשונות שאמרתי היו 'מר ד'."
במשך מספר שבועות, דניאל נשארה בשיקום בזמן שלמדה ללכת ולדבר שוב. נראה היה לה זמן כה כואב להתרחק מאלה שאהבה, וזה הניע אותה לעבוד קשה יותר בכל יום.
"כשחזרתי סוף סוף הביתה, מר ד' היה כל כך שמח", אמרה דניאל. "הוא בדק אותי כל הזמן. כשהוא הרגיש שכואב לי, הוא היה שם את הכפה שלו בזהירות רבה על הראש שלי ונאנח. אני באמת יודע שאלמלא מר ד', לא הייתי כאן. הוא הפך למוסקטר שלי, למגן שלי ונתן לי את הביטחון וההגנה שמעולם לא הייתה לי מאנשים".
כעת, כשהיא החלימה לחלוטין, התקווה הגדולה ביותר של דניאל היא שהסיפור שלה ייתן השראה לאחרים להציל חיות. היא מבקשת מאנשים לשקול הצלה, במקום לקנות חיות מחמד, ומסבירה ש"הקשר ביניכם הוא קשר שלעולם לא יכול להישבר".
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
5 PAST RESPONSES
Hoping i don't offend: I am a 47 year old Hunter/Gatherer and we mostly view our elk hounds and huskies as 'tools'; to haul wood, pull sled, keep bears away, and hunt game. We treat them good enough and feed them well, but rarely develop deep emotional bonds to them. Doing so, would render them ineffective for certain tasks you see, and a hard living makes a long life for dog a real challenge. However, this telling moved my emotions deeply, and i am reminded to be so grateful and give thanks, to and for, our four legged friends for all they do for humanity. Thank you so kindly, for sharing this beautiful story.
Touched me. I promise to rescue more animals and take care of them.
Beautiful story. All my pets (furred friends) have been rescues. From greyhounds to a 13 year old Weimeraner from a shelter; we thought Millie would live a peaceful 6 months, she lived to be nearly 17 which is like Forever for a large dog. She was truly too happy to pass on. Blessings to you for rescuing Each Other. HUG!
The love and bond I have with my little Shih Tzu is like no other. I never thought I could learn so much about living and giving from an animal. He has taught me how to savor life; stop and smell the roses so to speak. And, watching how he connects with people has made me want to experience this freedom without fear.
Simple comment-BEAUTIFUL story. THEY are the beautiul ones NOT US...