אי אלימות שימשה ככלי לשינוי מלפני תקופת ישו ועד לפני שנה בלבד, והנה רק שלושים דוגמאות גלובליות והיסטוריות לפעולות לא אלימות שהשיגו תוצאות אמיתיות:
494 לפנה"ס - הפלבאים ברומא נסוגו מהעיר וסירבו לעבוד במשך ימים על מנת לתקן תלונות שהיו להם נגד הקונסולים הרומיים.
1765-1775 לספירה -- המתיישבים האמריקאים פתחו בשלושה מסעות התנגדות לא אלימים גדולים נגד השלטון הבריטי (נגד חוקי הבולים של 1765, חוקי טאונסנד משנת 1767 וחוקי הכפייה של 1774) שהביאו לעצמאות דה פקטו של תשע מושבות עד 1775.
1850-1867 - לאומנים הונגרים, בראשות פרנסיס דיק, עסקו בהתנגדות לא אלימה לשלטון האוסטרי, ובסופו של דבר השיבו לעצמם את הממשל העצמי להונגריה כחלק מפדרציה אוסטרו-הונגרית.
1905-1906 - ברוסיה, איכרים, פועלים, סטודנטים והאינטליגנציה עסקו בשביתות גדולות ובצורות אחרות של פעולה לא אלימה, ואילצו את הצאר לקבל את הקמת בית מחוקקים נבחר.
1913-1919 - הפגנות לא אלימות למען זכות הבחירה לנשים בארצות הברית הובילו לאישורו של התיקון לחוקה המבטיח לנשים את זכות הבחירה.
1920 - ניסיון הפיכה בראשות וולפגנג קאפ נגד רפובליקת ויימאר של גרמניה נכשל כאשר האוכלוסייה פתחה בשביתה כללית, וסירבה לתת את הסכמתה ושיתוף הפעולה שלה לממשלה החדשה.
1923 - למרות הדיכוי הקשה, הגרמנים התנגדו לכיבוש הצרפתי והבלגי של הרוהר, מה שהפך את הכיבוש ליקר כל כך מבחינה פוליטית וכלכלית עד שהכוחות הצרפתיים והבלגים נסוגו לבסוף.
שנות ה-20-1947 -- תנועת העצמאות ההודית בראשות מוהנדס גנדי היא אחת הדוגמאות הידועות ביותר למאבק לא אלים.
1933-45 - במהלך מלחמת העולם השנייה, הייתה סדרה של קבוצות קטנות ובדרך כלל מבודדות שהשתמשו בטכניקות לא אלימות נגד הנאצים בהצלחה. קבוצות אלה כוללות את הוורד הלבן ואת ההתנגדות לרוזנשטראסה.
1940-43 - במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הפלישה לוורמאכט, ממשלת דנמרק אימצה מדיניות של שיתוף פעולה רשמי (וחסימה לא רשמית) שאותה כינו "משא ומתן תחת מחאה". ההתנגדות הבלתי רשמית, שאומצה על ידי דנים רבים, כללה ייצור איטי, חגיגה נחרצת של התרבות וההיסטוריה הדנית, וביצות בירוקרטיות.
1940-45 - במהלך מלחמת העולם השנייה, אי-ציות אזרחי נורווגי כלל מניעת הנאציפיקציה של מערכת החינוך של נורבגיה, הפצת עיתונים בלתי חוקיים ושמירה על מרחק חברתי ("חזית קרח") מהחיילים הגרמנים.
1940-45 - פעולה לא אלימה להצלת יהודים מהשואה בברלין, בולגריה, דנמרק, לה שאמבון, צרפת ובמקומות אחרים.
1944 - שני דיקטטורים ממרכז אמריקה, מקסימיליאנו הרננדז מרטינז (אל סלבדור) וחורחה אוביקו (גואטמלה), הודחו כתוצאה מהתקוממויות אזרחיות לא אלימות.
1953 - גל שביתות במחנות העבודה של הכלא הסובייטי הוביל לשיפורים בתנאי החיים של אסירים פוליטיים.
1955-1968 - תוך שימוש במגוון שיטות לא אלימות, כולל חרמות אוטובוסים, חרמות כלכליות, הפגנות מסיביות, מצעדים, ישיבה ונסיעות חופש, זכתה תנועת זכויות האזרח בארה"ב באישור חוק זכויות האזרח משנת 1964 וחוק זכויות ההצבעה משנת 1965.
1968-69 - התנגדות לא אלימה לפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה אפשרה למשטר דובצ'ק להישאר בשלטון במשך שמונה חודשים, הרבה יותר ממה שהיה אפשרי בהתנגדות צבאית.
שנות ה-70 וה-80 - לתנועות האנטי-גרעיניות בארה"ב היו קמפיינים נגד הפעלת תחנות כוח גרעיניות שונות ברחבי ארה"ב, כולל קניון דיאבלו במרכז קליפורניה.
1986-94 - פעילי ארה"ב מתנגדים להעברה כפויה של למעלה מ-10,000 תושבי נאוואחו מסורתיים המתגוררים בצפון מזרח אריזונה, תוך שימוש בדרישות רצח העם, שם הם קראו להעמיד לדין את כל האחראים להעברה בגין פשע רצח עם.
1986 - תנועת "כוח העם" בפיליפינים הפילה את הדיקטטורה המדכאת של מרקוס.
1989 - המאבקים הלא אלימים לסיים את הדיקטטורות הקומוניסטיות בצ'כוסלובקיה ב-1989 ובמזרח גרמניה, אסטוניה, לטביה וליטא ב-1991.
1989 - מאבק הסולידריות בפולין, שהחל ב-1980 בשביתות לתמיכה בדרישה לאיגוד מקצועי חופשי חוקי, והסתיים ב-1989 עם סיום המשטר הקומוניסטי הפולני.
1989 - מאבקים לא אלימים הובילו לסיום הדיקטטורות הקומוניסטיות בצ'כוסלובקיה ב-1989 ובמזרח גרמניה, אסטוניה, לטביה וליטא ב-1991.
1990 - המחאות הבלתי אלימות וההתנגדות ההמונית נגד מדיניות האפרטהייד בדרום אפריקה, כולל תנועת מימוש בינלאומית מסיבית, במיוחד בין 1950 ל-1990, מפילה את האפרטהייד ב-1990. נלסון מנדלה, מנהיג הקונגרס הלאומי האפריקאי, נבחר לנשיא דרום אפריקה ב-1994 לאחר שבילה 27 שנות מאסר בגין הסתה.
1991 - אי שיתוף הפעולה וההתרסה הביסו את ההפיכה הסובייטית "הקשוחה" במוסקבה.
1996 - התנועה להדחת הדיקטטור סרביה סלובודן מילושביץ', שהחלה בנובמבר 1996 כשהסרבים ערכו מצעדים והפגנות יומיות בבלגרד ובערים אחרות. אולם באותה תקופה, לדמוקרטים הסרבים לא הייתה אסטרטגיה ללחוץ על המאבק ולא הצליחו לפתוח בקמפיין להפלת הדיקטטורה של מילוסוביץ'. בתחילת אוקטובר 2000, תנועת אוטפור (ההתנגדות) ודמוקרטים אחרים קמו שוב נגד מילושביץ' במאבק לא אלים שתוכנן בקפידה.
1999 עד היום -- מחאות פופולריות של כוח תאגידי וגלובליזציה מתחילות עם מחאת ה-WTO בסיאטל, 1999. זה מה שקבע את המגמה של תנועת הכיבוש שעדיין חיה.
2001 - מסע הפרסום "People Power Two", הדיח את הנשיא הפיליפיני אסטרדה בתחילת 2001.
2004-05 -- העם האוקראיני לוקח בחזרה את הדמוקרטיה שלו עם מהפכת הכתומים.
2010 ועד היום - התקוממויות לא אלימות של האביב הערבי גורמות להדחת הדיקטטורות בתוניסיה ובמצרים ולמאבקים מתמשכים בסוריה ובמדינות אחרות במזרח התיכון.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
8 PAST RESPONSES
Some other examples of nonviolent resistance as an alternative to armed force (some of which are unmentioned here, and others of which overlap) are available at World BEYOND War.
You forgot about Iceland after the Banking crash !
During 42 years the Vietnamese people never succeed in using non violence to overthrow communist. They are arrested, tortured and kept in prison. Only violence can help for them...
I don't like seeing violent protests and I believe non violence gives more legitimacy to a movement than violence does but the Civil Rights movement was not peaceful. We have painted MLK as a non violent person but that is not actually true. He just fanned the flames and left town before the rioting started. Your post makes a good point but pretending things were non violent when they weren't doesn't help you make your point.
I like how this conveniently doesn't mention all the deaths that happened during these "non violent protests." No protest in nonviolent, just sometimes only one side is violent.
Peaceful protest is not helping the Tibetans against the Chinese invasion, torture and slaughter of their people. :-(
Non-violent action is most desirable but unfortunately not practiced much in recent times. Consequences of most examples you have given were peaceful but our independence movement had bad consequences. 2 points:
1. I think 1896-1914 'Satyagraha' by Gandhiji and many others in South Africa against many unfair and some draconian laws was truly non-violent and Gandhiji used that experience in India between 1920-1947. The laws were amended or dropped as requested and demanded.
2. Yes we remained mostly non-violent until 1945 but then what happened between 1946-48, because of partition of India, the largest exodus of people from both sides was immensely violent and Gandhiji had to resort to fasting several times to cleanse himself and his soul. The enmity between two communities continues till today and sporadically it has been violent. Very sad.