מעבר לצוק: שיעור בחיים

למרבה האירוניה, נהגתי בדרכי לרופא. כדי להגיע ממקום מגוריי בהלף מון ביי למרפאת הרופא ברדווד סיטי, נוסעים מעל הגבעה בכביש 92. הכביש הצר בעל שני הנתיבים מוביל אתכם לפסגה גבוה מעל העמק שמתחת, ומתפתל הלוך ושוב בסיבובים סבוכים.

ירד גשם. איחרתי, אז כנראה נהגתי קצת מהר. הכביש היה חלקלק.

הגעתי לפנייה שבה הכביש פונה בחדות שמאלה. סובבתי את ההגה, אבל המכונית המשיכה לנסוע ישר. ניסיתי לבלום, אבל המכונית המשיכה להחליק קדימה, ישר לכיוון קצה הצוק.

הסתכלתי סביבי. לא היה דבר שיכולתי לעשות כדי לשנות את מה שקורה. הכל היה בהילוך איטי. קצה הצוק המשיך להתקרב. ואז עלתה בי המחשבה: נראה כאילו אני עומד לעבור.

מה שנכנס לתמונה היה נוהג במסורת העברית. ברגע המוות אנו רוצים שתפילתנו הקדושה ביותר, אישור אחדותו של אלוהים, תהיה על שפתינו. ואם תמותו עם תפילה זו, אז אתם מצביעים בכיוון הנכון לשלב הבא במסעכם.

אז אמרתי את זה:

שמע ישראל אדונאי אלוהיינו אדונאי עא¸¥אד.
שמע ישראל, אלוהים הוא אלוהים, אלוהים הוא אחד.

והמכונית יוצאת לדרך, מעל הצוק. הכל עדיין נע סביבי בהילוך איטי. אני מרחף באוויר, מביט בעולם. ואז אני עוצם את עיניי ומוריד את ידי מההגה. אין עוד דבר שאני יכול לעשות עכשיו, מלבד לשחרר ולחכות למה שיבוא אחר כך. ואז אני מרגיש את המכונית פוגעת בקרקע וגולשת במורד הגבעה התלולה והבוצית.

פתאום הכל דומם, דממה מוזרה. אני פוקח את עיניי. איפה אני? האם אני חי או מת? אני לא יכול לדעת.

מולי אני רואה את העמק הרחק למטה. ואז אני רואה שהמכונית נתקעה על עץ קטן. העץ הקטן הזה עצר את ההחלקה.

אולי אני עדיין בחיים, אני לא יודע. אבל ליתר ביטחון, כדאי שאזהר איך אני פותח את הדלת הזאת. אני פותח אותה בזהירות, מושיט יד החוצה עם רגליי, נוטע אותן על האדמה הבוצית, ומשחרר את עצמי מהמכונית. היא לא מחליקה למטה. אני מסתכל על העץ הקטן והשברירי למראה שעדיין מחזיק אותה. כמה זמן עוד היא תוכל להישאר ככה? תודה, אני אומר לעץ.

הכל שונה, כאילו העולם כאן, ולא כאן, בו זמנית. אני מביט במעלה הגבעה. היא בוצית והגשם עדיין יורד. אני רואה פנים גבוה למעלה, בראש הגבעה, מביטים בי מלמעלה. מי הם? האם אלה מלאכים?

מה אני אמור לעשות עכשיו? אני מניח שאנסה לטפס למעלה. אז אני מטפס במעלה המדרון החלקלק והבוצי, לפעמים בעמידה, לפעמים על ארבע. כשאני מתקרב לפסגה ומסתכל למעלה, אני מגלה תגלית חשובה. אלה לא מלאכים שמסתכלים עליי מלמעלה. הם אנשים! מה הם עושים כאן?

כשאני מגיע לפסגה, יש שם בערך תריסר אנשים, כולם מסתכלים עליי. הבעותיהם נראות באמצע הדרך בין דאגה להקלה. אני יכול לראות את המכוניות שלהם, כולן חנוכות במקומות אקראיים בצד הדרך.

"את בסדר?" מישהו אומר. אני לא יכול להגיד כלום, אז אני רק מהנהן. מישהו נותן לי מטריה. מישהו אחר שם שמיכה חמה על הכתפיים שלי.

"התקשרנו למשטרת הכבישים של קליפורניה (CHP)," אומר מישהו. "הם יהיו כאן, והם הזמינו גרר למכונית שלך. אתה צריך אמבולנס?"

אני מסתכלת על גופי. "לא תודה, אני חושבת שאני בסדר." ואז אני עוצרת ומסתכלת על כולם. "האמת, אני באמת מרגישה נהדר. תודה רבה!" אני מושיטה את זרועותיי לחבק את הזרים האלה, והם מחבקים אותי בחזרה.

"בבקשה, שמור את המטריה והשמיכה שלך," אני אומר. "גם אתה צריך אותן!"

"לא," הם אומרים, "תשמור אותם! אתה זה שצריך אותם עכשיו."

אני חי! איזה נס! אני מסתכל על העולם סביבי. היופי המרהיב של הכל - טיפות הגשם הנוצצות, הציפורים המעופפות קוראות זו לזו, העצים רוקדים ברוח, הסלעים הקטנים המכסים את הקרקע והסלעים הגדולים גבוה על צלע הגבעה. והקבוצה המדהימה הזו של זרים אקראיים שעצרו בצד הדרך כדי לעזור לי. אני לא יודע אם לצחוק או לבכות. הכל כל כך מדהים! הכל כל כך חדש, העולם כל כך חדש. זה כאילו מעולם לא ראיתי את העולם הזה באמת. איזה נס! איזה נס להיות בחיים!

בסופו של דבר מגיעים ה-CHP ומשאית הגרר, וחבריי-המלאכים-אנשים נפרדים ועוזבים. המכונית, שהיא די שבורה אבל עדיין נוסעת, מגיעה למוסך, ואני חוזר הביתה במכונית שכור.

אני מחבק את אשתי ונדי, מחבק את החתולים, מחבק את המיטה, מחבק כל מה שאני יכול לשים עליו את ידי. אלוהים אדירים - הכל כל כך יפה! תראו את חדר השינה הזה שבו אנחנו ישנים! תראו את הצמחים בגינה! תראו את הפרפרים! תראו את החלזונות! תראו את העננים בשמיים! הכל! וואו!

וכך היה כל היום, וגם היום שאחריו, וגם היום שאחריו. העולם היה קסום. הכל היה חדש. הכל היה מתנה מדהימה.

הבטחתי לוונדי שאנהג קצת יותר לאט בעתיד ואעשה כמיטב יכולתי להישאר מתחת למותרת המהירות - במיוחד כשיורד גשם ואני נוסע בסיבובים סבוכים! ואני שמח לומר שכן.

לעבור את הצוק ולחזור ללא פגע. לא הייתי ממליץ על זה כתרגול רוחני. אבל אם זה אי פעם יקרה לך, קיבלת מתנה שלא תסולא בפז. לראות את העולם, ואת חייך, בעיניים חדשות. להיות בחיים עם לב חדש.