ד"ר אליזבת סאתוריס היא ביולוגית אבולוציה, עתידנית, פרופסורית, סופרת ויועצת ידועה בינלאומית בתחום תכנון מערכות חיות. היא מראה את הרלוונטיות של מערכות ביולוגיות לתכנ

הבאנו למערכת מוזיקה, אמנות וריקוד יפים באמת - לא שמינים אחרים לא עשו חלק מזה. אבל דבר נוסף שבני אדם עושים בצורה שונה ממינים אחרים הוא שלמדנו לתקשר באמצעות שפות מורכבות, בעוד שמינים אחרים והתאים שלנו רק מקיימים תקשורת. הם מעבירים מידע ישירות זה לזה. אנחנו אפילו לא נותנים להם קרדיט על כך, כי המדע המערבי אפילו לא מכיר בכך שהטבע הוא אינטליגנטי, מלכתחילה. אני מבחין בין תקשורת לתקשורת, ותקשורת בצורה מורכבת יותר ממינים כמו לווייתנים, דולפינים, ציפורים וכו', היא משהו שבני האדם הביאו.

החוק הבסיסי שלי ביקום, שאני רואה אותו כיקום מתארגן ויוצר את עצמו, שכולו מודע, כולו אינטליגנטי, הוא שכל דבר שיכול לקרות, יקרה. אני חושב שזה העיקרון היחיד של הטבע. אני מאמין בצפייה בסדירות. אבל אני לא רואה נותן חוק. במהלך ההתארגנות העצמית, סדירות מסוימת התרחשה משום שהייתה מוצלחת, והן ממשיכות. בני אדם הם מהנסיינים המופרכים ביותר שהעולם או היקום ידעו אי פעם. אולי זו זכותנו לתהילה. אנחנו יכולים לדחוף את הגבולות רחוק יותר ממינים אחרים ועדיין להתאושש מהעבירות שלנו.

מארק: אליזבת דיברה על כמה דברים קורים במקביל לפרדיגמה הישנה, שצצה בכל מקום. הייתי אומר שהתחושה שלי היא שמה שבלתי נראה לרובנו הוא בהחלט בלתי נראה לתקשורת, אבל ישנה התעוררות קולקטיבית באבולוציה. התחושה שלי היא שאנחנו, בני האדם, נמצאים בתהליך של למידה איטית לחבר את הגאונות של חצי מהמוח שלנו ללב ולקרביים שלנו, ולחצי השני של המוח שלנו שיודע שאנחנו מחוברים להכל. ובגרות אבולוציונית היא ללמוד כיצד לסנכרן את אלה, כדי שנהפוך ליותר יופי, חן, אלגנטיות; לרקוד וחיים בתהודה ובהרמוניה עם יקום גדול יותר שהייתה לנו כוונון כל כך ארוך.

אליזבת: הוא כל כך צודק, ואני לא יודעת איך הצלחתי לשכוח את זה, אז תודה על התזכורת שהמשימה הנפלאה באמת של בני האדם היא להביא אהבה קוסמית, עד אצבעות הרגליים. לקרקע אותה, לא רק מבחינה אינטלקטואלית, ואפילו לא עד לרמת הלב, אלא עד אצבעות הרגליים. להביא אהבה קוסמית לכדור הארץ, מגולמת במלואה.

עמית: אחד הדברים שהזכרת, מארק, הוא הבגרות שאנחנו צריכים להשיג. האם יש דרך לזרז את זה או שזה בסופו של דבר פשוט ילך בדרכו?

אליזבת: זה מאיץ. זה מאיץ עכשיו מהר. אין כמו משבר טוב כדי להניע מינים לפעולה. כשאתה יודע שהדברים כל כך גרועים, אתה באמת צריך לעבור את זה. בואו נקרקע את האהבה הקוסמית הזו!

מארק: אני לא יודע אם אנחנו חמישה שבועות, או חמישה חודשים, או חמש שנים לפני המקבילה של נפילת חומת ברלין, לפני סיום האפרטהייד, לפני שלתנועת זכויות האזרח היה שם, לפני יום כדור הארץ הראשון. אף אחד לא יכול היה לחזות את הדברים האלה חודש מראש. הם נראו בלתי אפשריים לחלוטין. לפרדיגמה הישנה הייתה אחיזה כזו. התחושה שלי היא שהלב שלנו יודע שזה אבסורד. מבחינתי, אנחנו כל כך קרובים לחיים בפחד, שאומרים "אני הולך לשנות אותך במקום לעשות את העבודה הפנימית שלי". שירות ספייס היה חלוץ בעבודה הפנימית הזו. הגיע הזמן, מבחינתי, שנוכל להתעלות מעל החיים בפחד, במחסור ובנפרדות, ונחיה ביופי, בחן ובאלגנטיות השיתופיים והשיתופיים האלה. תודה שהחלצתם את זה.

אליזבת: יש משהו שנקרא "ברבורים שחורים", כשאי אפשר לחזות אותם ופתאום שומעים עליהם. אף אחד לא ידע שיש משהו מלבד ברבורים לבנים עד שמישהו סוף סוף ראה שחורים.

החדש ביותר מבחינתי הוא שר האוצר של יוון. אני עוקב אחרי יאניס ורופאקיס בשנתיים האחרונות. הוא אדם מדהים. מה שהוא מדגם עכשיו זה סוג חדש לגמרי של פוליטיקאי - פוליטיקאי שקוף לחלוטין, שלא לובש בגדים של פוליטיקאי, שפשוט מחזיק מעמד והוא כל כך הגיוני שאף אחד לא יכול להתווכח איתו. זה גורם למהומה כזו בעולם שהוא אומר, "תראו, זה מטורף להמשיך להלוות כסף לאנשים ולהכניס אותם עמוק יותר ויותר לחובות." ולמרות שהדברים כל כך עמוקים במערכת החוב והאשראי הזו עכשיו שהוא נאלץ לעשות כמה פשרות, הוא מחזיר את הצנע ביוון - האדם הראשון שהצליח להתחיל את התהליך הזה. הוא לא רוצה להציל רק את יוון, הוא רוצה להציל את כל האיחוד האירופי. הוא חושף את הפרויקט הניאו-ליברלי, את כל הפרויקט שבארצות הברית כונה הפרויקט הניאו-שמרני, כלכלת רייגן-תאצ'ר שהפריטה את העולם במצב ילדותי זה של תחרות עזה ויצרה את אי השוויון הכלכלי העצום הזה (עדכון: ורופאקיס נדחק מתפקידו ביוון, אך ייסד מפלגה פוליטית חדשה ברחבי אירופה, DiEM25).

עמית: וירג'יניה לוין כותבת שהיא גרה בקהילת גמלאים של למעלה מ-1000 תושבים. היא שואלת, "אילו שיטות עדינות ניתן להשתמש בהן כדי להעלות את המודעות האקולוגית? בעלי הכוח שלנו עושים הרבה כדי לעודד אזור זה, אך האדישות משתוללת."

אליזבת: הדרכים העדינות הן לספר סיפורים חדשים ולוודא שהסיפורים החדשים שלנו באמת יעוררו באנשים את האקסטזה של יצירת קהילה אמיתית וליישם אותה ברמה המקומית ביותר בבית האבות שלכם או בכל מקום שאתם נמצאים. בקהילה שלכם. רוח של מרחב שירות. עשיית דברים טובים לאנשים. מעשי חסד אקראיים. הענקת מתנות. לא תמיד לחפש תמורה. זה לחיות את העתיד כאילו הוא כבר כאן. זה שאתם רוצים. זוהי הדרך העדינה. כי אי אפשר לשנות אנשים אחרים. אפשר לשנות רק את עצמכם. צריך להפוך למושך. צריך להפוך למודל לחיקוי. רוב ההורים מגלים במוקדם או במאוחר שאי אפשר לעשן סיגריה ולומר לילדים שלכם לא לעשן. צריך לשמש מודל לחיקוי לדברים שאתם מנסים ללמד. אם אתם אתיים, אם אתם שקופים, אם אתם אדיבים, אם אתם אוהבים, אנשים אחרים ירוויחו מזה ויהיו קצת יותר אוהבים ואדיבים בעצמם. זה עדין במובן הזה.

לפעמים אנחנו צריכים להיות עזים, לקום ולומר, "לא! אתם לא יכולים לעשות לי, לילדים שלי ולנכדים שלי את זה יותר." זה דורש כל מיני צורות. לכן אני אוהב לומר, "איך שלא תרצו לשנות את העולם, ודאו שזו דרך שתגרום ללב שלכם לשיר." זה חייב להיות משהו שאתם נלהבים לגביו באופן חיובי. אתם מבזבזים את זמנכם בהצבעה אצבע מאשימה על כל האנשים שעושים דברים לא בסדר. אתם מבזבזים את זמנכם בניסיון להרוס דברים. זה רק הגיוני לשמש מודל לחיקוי ולבנות את הפרפר הזה.

התודעה חשובה. התודעה חשובה בכל העולם. זה שוב מה שנותן לי אופטימיות. אני יודע שאם אני מבלה עם אנשים חיוביים, אם אני מתנהג בצורה חיובית בעצמי, אם אני מדבר בקבוצה כזו במקום עם מנכ"לים וחברי דירקטוריון של חברות רב-לאומיות, מה שיכול להיות מאתגר מאוד, אני יכול להרגיש את האנרגיה בקבוצה כזו -- האנרגיה של העולם העתידי שאנחנו רוצים.

אריה: אני רוצה לחזור לחלק המוקדם של הסיפור שלך, שסיפרת על עצמך כמפר חוקים, שיש לו דחפים לעשות דברים בצורה שונה. במבט לאחור על העבר, מנקודת המבט שלך היום, מאיפה הגיעו הדחפים האלה?

אליזבת: אני חושבת שהם זמינים לכולנו. לפעמים אנחנו קוראים להם אינטואיציה. אגב, בתור מפרת חוקים, לפעמים פוטרתי מעבודות ונאלצתי לגדל את ילדיי. זה לא תמיד היה קל. אני חושבת על אד מיטשל האסטרונאוט, שבמסעו על הירח חווה את התגלות הזו שהוא הוחזק בזרועות היקום ולא יכול היה ללכת לאיבוד. הוא איבד את כל הפחד שלו לחזור לפחית הקטנה הזאת ולנסוע כל הדרך חזרה לכדור הארץ אחרי שהמשימה האחרונה (אפולו 13) נקלעה לצרות כל כך רציניות. זו התחושה שאנחנו חלק קבוע מהעכשיו הנצחי הגדול הזה. לאף אחד מאיתנו אין חוויה מחוץ לעכשיו. כל הקוסמוס הוא כולו עכשיו. יש לי תחושה עמוקה שאנחנו כאן בכוונה, אנחנו בני אלמוות, אנחנו חלק מהיקום שהוא הרבה יותר מרתק ממה שאנחנו חולמים עליו כבני אדם, וזה מה שמניע אותי.

עמית: זו הייתה שיחה מדהימה. דבר אחד שאנחנו הולכים לקחת איתנו הוא להוריד את האהבה הקוסמית הזו, עד לכפות הרגליים שלנו.

אליזבת: נכון. ותהנו. נועדתם ליהנות על הפלנטה הזאת, גם אם הדברים גרועים כפי שהם. זה לא משנה, אתם מבינים. אנחנו בני אלמוות. זה אתגר, והכל כאן כדי שנלמד ממנו. הלמידה היא אהבה. "לא משנה מה השאלה, התשובה היא אהבה." אני אוהבת את השיר הזה!