Back to Stories

ווסלי אוטרי עמד לנסוע ברכבת שגרתית עם שתי בנותיו. לפתע, נוסע אחר - זר - נכנס להתקף ונופל על הפסים. ווסלי שם לב שרכבת מגיעה והרעידות של האיש לא יאפשרו לו לטפס בחזרה למעלה. אז הוא קופץ על הפסים, מצמיד אותו ונשכב עליו כשרכבת הרכבת התחתית חוצה אותו. לפני שמוביל הרכבת הבין זאת, כל הבוגים מלבד שניים כבר חצו את האדם שנפל ואת ווסלי. על הכובע שעל ראשו של ווסלי היה שומן.

האינטליגנציה של ווסלי אינה צפויה. היו לו שתי בנות איתו, באותה תחנת רכבת ממש, והוא עדיין היה מוכן להקריב את חייו למען זר מוחלט על הפסים. זו לא תוצאה של משהו שהוא נוסחתי, אלא רגע של יופי העולה ממערך מורכב של קשרים הדדיים באקולוגיה הפנימית שלו. איך נלמד לכבד את האינטליגנציה העמוקה ההיא שכבר ילידית בכולנו? איך נלמד להתחתן עם כוח המחשוב האדיר, הביג דאטה העצום והאלגוריתמים המתוחכמים שעומדים לרשותנו כעת? והכי חשוב, איך נוודא שאנחנו מובילים עם סוג כזה של אהבה? איך נוודא שבמקום לנסות לשלוט בטבע, אנחנו בעצם מתואמים עם הופעתו?

אני חושב שזאת ההזמנה -- להחזיק את כל השאלות הללו וליצור נרטיב חדש.

בסופו של דבר, אם אי פעם נתקע בין הבחירה ABC או D, אני מקווה שהאלגוריתמים שלנו תמיד מכוונים אותנו לאהבה.

Share this story:

COMMUNITY REFLECTIONS

2 PAST RESPONSES

User avatar
Virginia Reeves Aug 18, 2017

Really interesting look at humanity, machines, and how we interact. Thanks for sharing good insights and lots of food for thought.

User avatar
Patrick Watters Aug 17, 2017

Ah, beautiful indeed. Sharing but I suspect that maybe only the "nerds" & "geeks" out there will truly appreciate? };-) ❤️