צ'יטה שגודלה על ידי בני אדם שאהבו אותה מספיק כדי לשחרר אותה

כל הורה מכיר את הכאב המר-מתוק של לראות את ילדיו גדלים ועוזבים את הקן, אבל מה קורה כשהתינוק שלכם עוד לא בן שנתיים וכבר יכול לרוץ מהר כמו מכונית?

אף אחד לא יודע בדיוק איך גורת ברדלסים בת חודש עשתה את דרכה מתחת לגדר מקלט השימפנזים Ol Pejeta בקניה באוקטובר 2010. זה נס לא קטן שעובדי המקדש הבחינו בה לפני שהקופים הספיקו להכין ממנה ארוחה, אך דאגה גדולה החלה לאחר חיפוש נרחב של אמא של הגור ללא עקבות. בלי לאן לפנות, צוות המקדש העלה את הצ'יטה הקטנה על ג'יפ והם יצאו יחד למסע אל עולם האנושות.

"הוספנו חבר חדש למשפחה ואנחנו מנסים להכיר חברים", הסבירה סו רוברטס מאכסניית המשחקים סיריקוי בשמירת חיות הבר Lewa בפוסט הראשון שלה בבלוג על יתום הפרא האחרון שלה. כאם אומנה לכל סוגי חיות הבר, כולל ג'ירפה תינוקת ודורבן תינוק, סו הייתה מוכנה היטב להיות סבלנית בקשר עם הגור.

הבית החדש של הגור - גן העדן של צ'יטה

על המדרונות הצפוניים של הר קניה, השוכן בחורשת שיטים מוצלת המשקיפה על בור מים טבעי, סיריקוי היא המקום המושלם עבור המין האנושי להירגע בו ומקום מושלם עוד יותר עבור צ'יטה צעירה לגדול בו. הלודג' פועל על אנרגיה סולארית, יש לו גינת ירקות ופירות אורגנית נרחבת משלו ומעיין הרים צלול.

לפני שהצליחה להתחיל ליהנות מכל מה שהארץ החדשה הזו מציעה, הגור הקטן היה צריך לאזור אומץ להתחבר למטפלים שלה.

כשהיא הגיעה היא הייתה מבועתת מבני אדם, הרבה שרושים ויריקה, אז היה חשוב לקבל את האמון שלה מהר", מסבירה סו ומוסיפה שבחרו את השם שיבא לגור. "בשביל לעשות את זה היינו צריכים להיות באותה רמה כמוה, אז בשלושת הימים הראשונים הלכנו בתורות לשכב לידה ולעשות את העבודה המשרדית שלנו מהרצפה. היינו ישנים איתה באוהל על מזרון על הרצפה והיא הייתה מלטפת בעדינות על פנינו בבוקר כשהיא רצתה שנתעורר. ניגנו מוזיקה קלאסית שהרגיעה אותה מאוד, בטהובן היה הכי טוב".

"זה השתלם אחרי שמונה ימים ולקחנו אותה החוצה לשחק", המשיכה סו. "היא כבר לא נבהלה או ניסתה לברוח. עכשיו היא הייתה מלאת כיף ושמחה וביטחון והגיעה כשקראו לה".

שבועות חלפו ביעף ושיבא המשיכה להקסים את בני לוויה האנושיים בטיולים הארוכים שלהם ובנודניקים העצלים יחד. אבל תחושת ההרפתקה שלה הובילה לעתים קרובות לשובבות. יום אחד, שיבא החליטה ללכת לטפס אבל לא הייתה מוכנה לעשות את דרכה חזרה במורד העץ.

"הזעיקנו את צעקותיה הרמות לעזרה ומצאנו אותה תקועה במעלה העץ הגדול מאוד הזה", אמרה סו. "היא לא אוהבת שמרימים אותה אז התנגדה לחילוץ על ידי חפירת טפריה בקליפת העץ. התפתחה משיכת חבל אבל לבסוף היא הופלה בשלום".

גדל בצעדי ענק

כששיבא פרחה למבנה אלגנטי ורזה, התרחב העניין שלה לחקור.

"בוקר אחד מצאנו אותה יושבת במכונית ארוחת הבוקר בבוש, ומקווה לנסיעה," אמרה סו. "שיבא החליטה שהיא אוהבת מכוניות, משהו שהשתדלנו למנוע, מכיוון שזה עלול להיות אסון עבור המבקרים בשמרמה אם יתקלו בה בבוש, והיא מחליטה להצטרף אליהם!"

אבל כאשר בני האדם סירבו לקחת אותה לנסיעה, שיבא החליטה שהיא תיקח את העניינים על כפותיה והיא יצאה לטיול ארוך מאוד.

שיבא נעלם פתאום

"ביום רביעי, השומר שלה התקשר אלינו כדי לומר שהיא נעלמה בסביבות ארוחת הצהריים, ושעתיים לאחר מכן עדיין לא הופיעה," סו נזכרת בתקופה שבה סו הייתה מחוץ לעיר. "לא דאגנו יתר על המידה, כי היא הפכה יותר ויותר עצמאית. אבל כשיצאנו ב-17:00 ברכבים כדי לעזור לחפש אותה, עדיין לא היה שום סימן, ועד שרדת החשיכה נאלצנו להפסיק את החיפוש".

"קיווינו שהיא תפסה משהו ועדיין מאכילה, ותופיע שוב עם אור ראשון," המשיכה סו. "אין ספק שהיא תהיה די פעורת עיניים אחרי הלילה הראשון שלה לבדה בשיח. אבל היא לא הופיעה. אז התחלנו לתהות אם שני הזכרים שהיו בסביבה הגיעו והניעו אותה להזדווג. כבר מעל 17 חודשים, היא הייתה מוכנה להזדווגות. הכנו את עצמנו לפודי פודי פרוע לפתאום עם פרווה ובהבעה מחדש. היא גם לא חזרה ביום שישי וגם לא חזרה בשבת.

ואז, לפתע שיחת טלפון מוקדמת פוצצה את מכסה הצלף של שיבא. "פקח מצא אותה (או שמצאה אותו) משוטטת לאורך עמק מרני, דרך ארוכה ורחוקה מהבית. הוזעק לשומר שלה לקויטיפ, ומיהרנו למקום כדי לאחד אותו עם שיבא. כששמעה את קולו, וראתה אותו הולך במורד הגבעה היא רצה לעברו, נלהבת לראות אותו".

הגיע הזמן לשחרר אותה

שיבא הייתה עכשיו בין שני עולמות והזמן התקרב לה לצאת לחופשי. ולא משנה כמה ליבם מחה, הצוות בסיריקוי ידע שהם חייבים לשחרר אותה. לקויטיפ, בן לעם המסאי, היה נוח ללכת בשיח עם חיות בר, והטיולים שלו עם שיבא עזרו לבנות את השרירים שלה ולהכיר את כל הקולות והריחות. זה נתן לה שגרה שהיתה הכי קרובה שאפשר למה שהיא תחזיק עם אמה הטבעית.

"במהלך היום הם היו מנמנמים מתחת לעץ מוצל לפני שחזרו הביתה", נזכרת סו. "שיבא היה תופס לעתים קרובות ארנבת בדרך חזרה."

Lekoitip שהתה עם שיבא בביתה החדש במשך כמה חודשים כשהיא התיישבה לגמרי ובעזרת קולר מעקב שפורס טכנולוגיית Google Earth, הצוות הצליח לאתר את מיקומה בכל זמן נתון במשך שבועות לאחר שחרורה הרשמי.

ברגע שהם היו בטוחים לחלוטין בטריטוריה המבוססת של שיבא וביכולתה המלאה להסתדר בעצמה כצ'יטה פראית, ה'הורים' ידעו שתפקידם העיקרי נעשה. ביתה החדש של שייבה נמצא במרחק של כשעתיים מסיריקוי באזור ללא רכבי תיירים מכיוון שעדיין יש לה נטייה לקפוץ למושב האחורי של מכוניות, למרות מאמציהם להרתיע אותה מלעשות זאת.

"מאוד רצינו שהיא תחיה חיים טבעיים אז כן, זה היה קורע לב לעזוב אותה אבל היא הייתה עם לקויטיפ והיא הרגישה לגמרי בבית במקום החדש שלה", הסבירה סו והוסיפה ששיבא הייתה בגיל שבו גורים בטבע היו בדרך כלל עוזבים את אמהותיהם ויוצאים בעצמם.

תמונות בונוס של שיבא

לחץ כאן כדי לראות עוד תמונות מקסימות ומדהימות של שיבא גדלה ומשוחררת לביתה החדש.