בכך שהלכתי ללבי ושאלתי שאלה שהגיעה ישירות מאיכות הרטט שרציתי לעורר, הצלחתי לגעת בלבה בדרכים שלא יכולתי לעשות על ידי שאילת שאלה מהשכל. למרות שזה קרה מהר מאוד, השאלה נבעה מאינטואיציה, מהדהוד אמפתי ומהנכונות שלי למקם את עצמי בנעליה. משם שאלתי מה היה גורם לי לעשות כמוה, והצלחתי למצוא שאלה שתגלה אם האינטואיציה שלי נכונה.
רגעים אלו של "תיווך נשגב", או מה שנקרא לפעמים "חוכמה מטורפת", מייצגים סוג של "מוח היקפי", שכמו ראייה היקפית מורכבת מתשומת לב לרקע ולא לקדמה, והעצמת האינטואיציה של האדם. במצב זה, ניתן להבחין בהבדלי הרטט העדינים בין כעס לאכפתיות, התגוננות וכאב, ובתוך עצמי, בין שיפוטיות לבין תהודה אמפתית. אינטואיציה אינה נטולת טעות, ומסיבה זו צריכה ללבוש צורה - לא של תשובה, אלא של שאלה שעלולה להישאל על ידי ילד בן שלוש. אם הכוונה שלי ברורה ואין לי שיפוטים, אג'נדות או עניין בתוצאה, אולי אוכל לשלב תמימות וסקרנות עם ישירות ויושר בשאלה פשוטה, מפרקת נשק, מבוססת לב, שחושפת לפתע את גרעין הסכסוך.
***
הצטרף לשיחת Awakin בשבת זו עם קן קלוק. RSVP ופרטים נוספים כאן.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
1 PAST RESPONSES
Kenneth - this is an interesting piece. I'm sharing it with several people because you ask good questions, offer different ways to consider possibilities and actual events, and I feel like my listening and communications skills have learned another lesson.