משלג למים

[הקדמה של ראש הממשלה: חסד מדהים עשוי להיות הדרך הטובה ביותר לתאר את החבר הבא שלנו. היא אמא אוהבת, ובוגרת MIT. היא למדה מדעי המחשב, בינה מלאכותית, מדעי הניהול. הייתה לה קריירה מצליחה בגולדמן זאקס. היא יזמית פעמיים, שהחברה שלה נרשמה כאחת מ-50 החברות החדשניות בעולם. חוויה של כמעט מוות, לפני 8 שנים, שינתה את קשת חייה. הראה לנו איך נוצר כוח נפש, לפעמים בדרכים הכי לא צפויות, והופך לברכה. כעת היא המייסדת המשותפת של The Space Between, קרן הון סיכון המנחה, מדריכה ומנהלת מחזיקי עושר עצומים, ומעוררת בהם השראה לשנות את התודעה שלהם מבעלי כסף להיות מנהלי כסף. רק בשנים האחרונות, הם הובילו למעלה מ-700 מיליון (ארה"ב) בובות לחברות ולמטרות שמובלות בלב.]

אני רק אקח נשימה עמוקה. אולי תיקח איתי נשימה. [נשימה עמוקה.] תודה.

אני גם די מופנם, אז אני מרגיש קצת עצבני. זה היה ממש משפיל להיות כאן. כולכם החזקתם בתחום של אהבה שבאמת נגע לליבי. אני גם רק אחלוק את הסיפור שלי. נולדתי במונגוליה הפנימית, סין ובכיתי הרבה כשצפיתי בסרטון, כי השנה האחרונה בה גרתי בסין הייתה במהלך הטבח בכיכר טיאננמן. אז אחד הזכרונות האחרונים שלי כשגדלתי שם היה לראות אנשים ברחובות מכוסים בדם. בחסדי ה' יכולתי לעזוב את הארץ. ההורים שלי כבר היו בארצות הברית ואישה שהייתה זרה מוחלטת החליטה לנסוע איתי -- שמה היה ג'אנג יון. היא נפטרה, למעשה בתאונת דרכים כמה חודשים לאחר שהגיעה והיא הייתה רק סטודנטית. אני חושב עליה לעתים קרובות ורק רציתי לכבד אותה על שהביאה אותי לארצות הברית.

בצעירותי וברוב ילדותי הייתי ממש ממוקד הישגים. זה לא היה בשביל תהילה או כסף, אבל אם יכולתי לציין דבר אחד, זה כנראה היה לכבד את אמא שלי ובבא שלי - הם ויתרו על כל כך הרבה מהחיים שלהם, כדי לספק לי עתיד.

אני זוכר שעבדתי בוול סטריט, טרי מהקולג' וסוג של גאה בעצמי על כך שקיבלתי את העבודה הקשה ביותר להשיג, כשיצאתי מבית הספר. במהלך השנה הראשונה שלי אני זוכר את הרגע הנוקב והמצמרר הזה, שהייתה לו השפעה עצומה. הייתי האנליסט שעבד 110 שעות בשבוע, בונה את כל הדגמים וכו'. שקלנו לבצע השקעה וישבתי בחדר עם כל הגברים הלבנים, והיה ויכוח גדול על איך נוכל לקבל עוד אחוז אחד מה-IRR -- עוד אחוז אחד מהתשואה על ההשקעה הזו!

אני הייתי זה שבניתי את כל המארזים של הדגם, של הדברים השונים שיכולנו לעשות. הוחלט שאנחנו באמת צריכים את האחוז הנוסף הזה כדי שההשקעה הזו תהיה הגיונית. ומקרה B בדגם הוכרע ברגע -- אנחנו הולכים עם זה! ולבי שקע, כי בניתי את הדגם הזה וזה היה המקרה שבו יפוטרו אלף איש וההחלטה התקבלה ללא מחשבה. זה היה זה. זה נעשה.

אני זוכר שיצאתי מהחדר הזה ופשוט הרגשתי קצת קפוא. אף אחד לא דיבר על זה. זה ממש הפריע לי. נכנסתי לאחד השותפים הבכירים, שהיה מנטור בכיר של המשרד, ואמרתי לו: "אתה יודע, אני חושב, אני קצת רוצה להפסיק. אני לא חושב שהמקום הזה מתאים לי".

והוא צחק עלי, בעצם. הוא אמר, "אתה יודע שאתה לא הולך להפסיק. רציתי להפסיק כל יום במשך 20 שנה, והנה אני כאן. אתה הולך להפסיק אם יש יום אחד שבו אתה ממש לא יכול לסבול להיות כאן - כאילו אתה באמת תקיא אם תישאר עוד יום. זה יהיה היום שבו תפסיק."

קיבלתי את העצה שלו והקשבתי ופשוט הקשבתי. בשלב הזה של חיי, הקשבתי בעיקר לראש שלי. אני זוכר כחודש לאחר מכן, אני זוכר את הבוקר בבהירות רבה. זה היה בוקר שטוף שמש בהיר. הגעתי לעבודה. סרקתי את התיק שלי דרך מכונת האבטחה, כי זה היה קצת אחרי 11 בספטמבר. נכנסתי למעלית והתחלתי להרגיש ממש בחילה בתוך הבטן. יצאתי מהמעלית, רצתי לשירותים והקאתי. ונכנסתי למשרד של הבוס שלי ואמרתי, "עשיתי את זה! התפטרתי!"

הילוך קדימה שנים רבות לאחר מכן, חוויתי את החוויה של כמעט מוות. אני לא הולך לדבר על זה הערב. זה כבר סיפור אחר. אבל מה שאני אדבר עליו זה לחזור מזה -- היקום שם כפתור עצירה גדול. חזרתי עם PTSD חמור (הפרעת דחק פוסט טראומטית). נפלתי לדיכאון. שאלתי כל דבר בחיים. גיליתי גם שאני בהריון עם תאומים. זה היה ממש קשה -- שלוש שנים של חפירה עמוקה וניסיון לרפא. זה גרם לי להטיל ספק בכל דבר.

אני חי במצב של תשאול מאז אותו יום, לפני שמונה שנים. השאלות ששאלתי היו הכל - יסודות המציאות. שאלתי על כסף - למה כסף בכלל קיים? זו הייתה אחת השאלות העיקריות שלי -- מה זה [כסף] באמת עושה עבורנו? וחשבתי על הבנות שלי: איזה עתיד אני הולך לעזוב אותן?

דרך תשאול כזה פגשתי חבר יקר. כשפגשתי אותו, לא הבנתי שהוא בעל עושר של מיליארדי דולרים. ונפגשנו וממש התחברנו, כי שאלנו את אותן שאלות עמוקות; שנינו נשברנו ממצב העולם. הלכנו למסע הלמידה הזה, רק בניסיון להבין איך לעשות את שינוי המערכות הזה -- איך לבנות עולם טוב יותר. ונפגשנו עם כמה מהאנשים הכי מוכשרים, אינטליגנטים להפליא -- מדענים פוליאמטים, אנשי מורכבות-מדע, אקדמאים וכו'. ומצאתי את עצמי, שוב, יושבת במעגלים האלה של בעיקר גברים, מקשיבה לכל התיאוריות האלה של שינוי לגבי איך אנחנו הולכים לשנות את העולם.

אני זוכר יום בבהירות רבה -- אחרי מפגש מאוד פרודוקטיבי של שמונה שעות, שחשבתי על ממשל וחוקים שונים וטכנולוגיות שונות וכל הרעיונות השונים האלה שצפו. עזבתי את הפגישה הזו ופשוט פרצתי בבכי, ולא יכולתי להפסיק לבכות! ובכיתי ובכיתי ובכיתי עד שלבסוף נגמרו הדמעות. והבנתי למה אני בוכה. אמרתי לחבר שלי, "הפגישה ההיא לא הרגישה שונה מהפגישה שבה ישבתי בגולדמן זאקס. אם אנחנו הולכים לשנות את העולם, זה לא יכול להרגיש ככה."

מהר קדימה עד היום הזה. הייתי במרחב הזה של רק הקשבה עמוקה. הרווח שבין, אולי אנחנו נראים כמו קרן השקעות מנקודת מבט אחת, אבל באמת, כמו המורה שלי אורלנד בישופ עוזר לי ללמוד את המושג הזה -- אנחנו חברת אירוח קדושה. באמת, מה שאנחנו עושים זה לארח חללים עם הלב שלנו. אנחנו מביאים לביתנו משקיעים ויזמים, ומבשלים להם ארוחות חמות עם ירקות שגידלנו על אדמת קודש. ואנחנו אוהבים אותם. ואנחנו חולקים באופן פגיע על מה שאכפת לנו ממנו ביחד. מהמקום הזה זכינו שהעברנו את סוגי המשאבים כדי לעזור לנהל את החברות והיזמים שבונים עסקים המונעים באמת על ידי אהבה.

ושמה של הישות שלנו נקרא 'החלל שבין' כי אנחנו בטקס של תרגול מעבר לזהויות שלנו, שהאינטליגנציה הגדולה יותר - כוח הנשמה שמוביל אותנו - מונחת במרחב בינינו והמרחב בינינו מוחזק על ידי היחסים שהיחסים האוהבים, האמונים והפגיעים שיש לנו עם זה מאפשרים לעולם טוב יותר להוביל אותנו בתקווה לעולם טוב יותר.

כשאני עומד כאן וחושב על Gandhi 3.0, התרגשתי עמוקות מהשתיקה. על ידי הנגיעות הבלתי נראות. ליד הצמחים. ליד יצירות האמנות הקטנות שנמצאו בכל מקום על האדמה הזו. לצחוקם של הילדים אמש.

ההרגשה הזו -- [מחווה אל ההתכנסות] היא מה שהיא מרגישה. עכשיו יש לי תקווה. זה מה שזה צריך להרגיש.

כל כך נגעו בי. כפי שאתה יודע פירוש השם שלי, Xuě , שלג בסינית. וכולם קראו לי "Shuǐ" כל השבוע, שזה בעצם אומר מים בסינית. וה- gē ge [אחי הבכור] ויקטור חזר לשם. כמו שהוא אומר, "תהיו כמו מים". ואני רק רוצה להודות לכולכם שהמסתם אותי למים.