הסיפור החדש והעתיק של Interbeing

למה השמש זורחת? תוצאה אקראית של גזים מתלכדים המציתים היתוך גרעיני? או האם זה על מנת לתת את האור והחום שלו לחיים? למה יורד הגשם? האם זה תוצר חסר טעם של תהליכים כימיים עיוורים של אידוי ועיבוי? או שזה להשקות חיים? מדוע אתה מבקש לשפוך את שירך? האם זה כדי להשוויץ בכושר הגנטי שלך כדי למשוך בן זוג, או שזה כדי לתרום לעולם יפה יותר? אנו עשויים לפחד מהתשובות הראשונות הללו, אך זו השנייה הנושאת את צלצול האמת.

לכל תרבות, עד כמה שידוע לי, יש משהו שאני מכנה "סיפור העולם". הסיפור הזה הוא מארג של מיתוסים, משמעויות, נרטיבים, מילים, סמלים, טקסים והסכמות שמגדירים יחד את העולם. הסיפור הזה מספר לנו מי אנחנו, איך להיות גבר או אישה, מה חשוב ובעל ערך, מה אמיתי, מה קדוש, מה תפקידה ומטרתה של האנושות עלי אדמות.

לתרבות השלטת בעולם, זו שנקראת מודרנית, יש גם סיפור של העולם. אני קורא לזה סיפור הפרידה. זה הסיפור שמחזיק אותנו כפרטים נפרדים ומחזיק את האנושות בנפרד מהטבע. כאן הנתינה לא באה מאליה. למעשה, הסיפור הזה אומר שטבע ברירת המחדל שלנו הוא אנוכיות, עד לרמה הגנטית. אם אני נפרד ממך, אז יותר בשבילי זה פחות בשבילך.

גם בסיפור הפרידה אמון אינו בא באופן טבעי. העולם הוא היריב שלנו, מלא ביחידים נפרדים מתחרים אחרים, אנושיים ואחרים, שעלינו להתגבר עליהם כדי שיהיו לנו חיים טובים - עשבים שוטים, חיידקים, הרוסים, מה שלא יהיה. מעבר לכך, גם כוחות הטבע הם יריבים, כי הם אקראיים לחלוטין, והיקום כולו נוטה לאנטרופיה. אין אינטליגנציה או מטרה מחוץ לעצמנו. לכן, כדי להקים בית אדם נוח בעולם, עלינו לשלוט בכוחות הללו ולשלוט בהם, לבודד את עצמנו מהם ולרתום אותם למטרותינו. זה מה שאומר סיפור ההפרדה.

איפה בסיפור הזה יש מקום להכרת תודה? איפה יש מקום למתנה? בסיפור ההפרדה אתה בעצם צריך להתעלות מעל הטבע האנושי, להתעלות מעל דרך העולם, להיות חסר אנוכיות, נדיב או אלטרואיסטי. הפיכתו לאדם טוב, אם כן, כרוכה בסוג של כיבוש, כיבוש עצמי. זו אותה שליטה בטבע, הפעם מופנית פנימה.

עכשיו אני חייב לומר שהסיפור הזה מתיישן במהירות. אפילו הממד המדעי שלה בגנטיקה, בפיזיקה ובביולוגיה מתפורר. בתורת המורכבות, אנו מבינים שסדר יכול לצוץ באופן ספונטני מתוך כאוס, ללא כוח מארגן חיצוני. באקולוגיה, אנו מבינים שרווחתו של אדם אינה ניתנת להפרדה מרווחת כולם. אז הרשו לי לדבר על מתנה, נדיבות והכרת תודה מנקודת המבט של סיפור אחר, סיפור חדש ועתיק שאני אוהב לקרוא לו Interbeing.

בסיפור של Interbeing, החיים הם מתנה. העולם וכל מה שבו הוא מתנה. לא הרווחנו את חיינו. לא הרווחנו את השמש; זה לא הודות למאמצים הקשים שלנו שהוא זורח. לא הרווחנו את יכולתם של צמחים לגדול. לא הרווחנו מים. לא הרווחנו את ההתעברות שלנו וגם לא את הנשימה שלנו. הלב שלנו פועם והכבד שלנו עובר חילוף חומרים לבד. החיים הם מתנה.