Back to Stories

By ted.com
Aug 1, 2015 1 min read
Source: ted.com

מר רוס נהג להביא את האלבומים שלך כשהייתי בן 16 בשיעור קדרות, כשהעולם כולו היה חשוך, והמוזיקה שלך הביאה אותי לאור השמש." ואמרתי, "אם אוכל לעקוב אחר המוזיקה הזו, אצא לאור השמש ואהיה בסדר. ואם זה לא נכון, איך הגעתי לכאן?"

32:47 אני רוצה שכולכם תדעו שאני חושב שהעולם הוא מקום ששווה לחיות בו. אני מאמין בך. אני מאמין בתקוות שלך ובחלומות שלך, אני מאמין באינטליגנציה שלך ומאמין בהתלהבות שלך. ונמאס לי לחיות ככה, ללכת לעיר אחרי עיר עם אנשים שעומדים מסביב בפינות עם חורים איפה שהיו פעם עיניים, רוחם פגועה. לא נצליח כמדינה אלא אם נוכל לשנות את הדבר הזה. בפנסילבניה עולה 60,000 דולר להחזיק אנשים בכלא, שרובם נראים כמוני. זה 40,000 דולר לבנות את בית הספר לרפואה של אוניברסיטת פיטסבורג. זה 20,000 דולר יותר זול לבנות בית ספר לרפואה מאשר להחזיק אנשים בכלא. תעשה את החשבון - זה לעולם לא יעבוד. אני מתבסס עליך ואני מתבסס על בחורים כמו הרבי וקווינסי והאקט וריצ'רד ואנשים הגונים מאוד שעדיין מאמינים במשהו. ואני רוצה לעשות את זה בימי חיי, בכל עיר ובכל עיר. ואני לא חושב שאני משוגע. אני חושב שאנחנו יכולים לחזור הביתה על הדבר הזה ואני חושב שנוכל לבנות אותם בכל הארץ בפחות כסף ממה שאנחנו מוציאים על בתי כלא. ואני מאמין שאנחנו יכולים להפוך את כל הסיפור הזה לסיפור של חגיגה ושל תקווה. בעסק שלי זו עבודה מאוד קשה. אתה תמיד נלחם במעלה הזרם כמו סלמון -- אף פעם לא מספיק כסף, יותר מדי צורך -- ולכן יש נטייה לדיכאון תעסוקתי שמלווה את העבודה שלי. וכך הבנתי, עם הזמן, את הפתרון לדיכאון: אתה מתחבר בכל עיר ולעולם לא תהיה בודד. והתקווה שלי היא שהכנתי כמה כאן הערב. ותודה שהקשבת למה שהיה לי להגיד. (תְשׁוּאוֹת)

Share this story:

COMMUNITY REFLECTIONS