ויליאם סגל: כוח תשומת הלב

תפקידו של אדם מודע הוא לספק לעולם האדמה הפנומנלי אנרגיות שאחרת לא היו מועברות ביעילות ליצירות וליחידות המרכיבות את עולמנו. כשם שאיזון נכון ואינטראקציה בין אנרגיות מביאים אחדות, ההוויה מופיעה כאשר הרמוניה ושיווי משקל מחליפים חוסר איזון כאוטי. ההוויה היא היקום תחת עינו של אלוהים.

תְשׁוּמַת לֵב   הוא המדיום המובהק לחשיפת האנרגיות הרדומות של האדם לעצמו. בכל פעם שאדם עד למצב הגוף, למשחק הגומלין בין מחשבה לרגש, ישנה רמז, קלוש גם אם, לזרם אנרגיה נוסף. באמצעות פעולת ההקשבה הפשוטה, אדם יוזם יישור כוחות חדש.

שמירה על קשב מודעת אינה קלה. התנועה, חובות הקיום היומיומי מסיחות את הדעת ללא הרף. ללא בסיס פעילות, ללא בית בגוף, הקשב משרת מחשבות, רגשות ותשוקות אקראיות אשר מתנגשות ומעריצות זה את זה.

תחושה של חלקים או של כל הגוף יכולה לעגן את תשומת הלב; לספק לה סוג של בית גידול. המבנה, שהופך רגיש יותר, מסייע לאחד את תשומת הלב, כך שהיא פחות נוטה לסטות לערוצים מנטליים שצורכים את כוחה. בתורם, תפיסות ותחושות מתחזקות, תובנות מתרבות.

פתיחות לכוח הקשב מעוררת תחושה של שלמות ושיווי משקל. ניתן להציץ באפשרות של מצב מודעות העולה לאין שיעור על זה של המנגנון הריאקטיבי, מודעות החורגת מעבר לאופן התגובה האוטומטי של סובייקט/אובייקט. האפקט המרכז והטרנספורמטיבי של קשב מודעת, הזורם בחופשיות, מביא את הקצבות השונות של המרכזים ליחס מאוזן יחסית. מחשבה, רגש וחישה מאוזנים תחת השפעה תוססת והרמונית זו.

תשומת לב היא כוח עצמאי שלא ניתן לתמרון על ידי איברים פנימיים. תשומת לב מודעת, נקייה מכל רעש פנימי, היא כלי הרוטט כמו גביש בתדר משלה. היא חופשית לקבל את האותות המשודרים בכל רגע מיקום יצירתי המתקשר עם כל היצורים. עם זאת, תשומת הלב אינה "שלי". ברגע של נוכחותה, האדם יודע שהיא אינה נובעת לחלוטין מעצמו. מקורה מוקף מסתורין, תשומת הלב מעבירה אנרגיות בעלות איכות שהתודעה אינה יכולה לייצג. אדם צריך לעמוד לשירותה של תשומת הלב המודעת; הוא מתכונן להגעתה באמצעות דממה פעילה.

ברגעים שקטים וחסרי מתח, מבנה האדם פתוח לזרימות אנרגיה שבדרך כלל חסומות. בתורן, אנרגיות אלו מתערבבות עם חומרים שהתקבלו בעבר, כדי לשרת את הגבוה יותר בחילופי דברים חסרי מילים וחסרי שם. תשומת לב אינה רק מתווכת; היא מעבירה. נתינה וקבלה, אלוהים מדבר אל האדם.

בקבלה ובנתינה, האדם מדבר אל אלוהים. כשם שמבנה האדם צריך להתעורר לחיים על ידי עירוי של רטטים עדינים יותר, אותם רטטים ממש דורשים ערבוב של חומר גס לתחזוקתם. ללא העברת אנרגיות כלפי מעלה באמצעות תיווך של תשומת לב מודעת, היקום ייכנע לאנטרופיה. באדם, העיוות הקטן ביותר של תשומת לב מאוזנת סוגר את התקשורת הדו-כיוונית הזו.

לבדה, הנפש אינה יכולה לתחזק אותה. גם גוף רגוע נחוץ. באמצע הדרך בין המיקרו למקרוקוסמוס, לאדם יש את תפקידו למלא. חזרה לגוף היא מחווה של פתיחות לתשומת הלב, אשר, קוראת לה, מוכנה למלא את תפקידה הקוסמולוגי.