האיש אהב את הרעיון שהיהירות של הדרקון תוביל לצורה פחות חזקה אך יפה. אך בדרכה שלה, השפירית היא מעין יצור קסום, המסוגל - כפי שהראו מדענים - להישגים מדהימים, עם סוג של אינטליגנציה שאנחנו בני האדם כנראה לעולם לא נבין במלואה. ומהות שנראית כמרתקת כל מיני אנשים, החל מחרקים ועד סופרי טבע וילדים קטנים המשחקים בבריכות.
בעוד שהמכניקה של אופן "הפעולה" של שפירית ריתקה מדענים ומנהיגים צבאיים, היבטים אחרים של החרק סקרנו זה מכבר בני אדם בעלי נטייה מיסטית יותר. מחקרו של האיש גילה שלשפיריות הייתה משמעות מיוחדת בתרבויות ברחבי העולם ולאורך זמן. יש עמים שהעריצו את השפירית, אחרים פחדו ממנה. כמובן שזה אומר יותר עלינו, בני האדם, מאשר על החרק עצמו.
מה שנראה לו מוזר במיוחד הוא שתרבויות אסייתיות ואינדיאניות קישרו באופן מסורתי את השפירית עם תכונות חיוביות - שגשוג, הרמוניה, אושר, מזל טוב וטוהר - בעוד שמספר חברות אירופאיות ראו בה אופי מזיק ואף דמוני, וקראו לה דברים כמו חיית המכשפות, מחט השטן ומשרת הנחש. בהתחשב בשורשיו האירופיים, הוא מצא את הקשרים האחרונים מטרידים. מה יכול להסביר חזיונות כה אפלים, כה שונים מהטוב שדמיינו עמים אחרים? האם זה יכול להיות טבען של הדתות שלהם, האמונות הרוחניות שלהם?
מחקרו של האיש הבהיר כי למרות כל ההבדלים ביניהן, תרבויות רבות מקשרות את השפירית עם שינוי. זה כשלעצמו אינו מפתיע, שכן מטמורפוזה היא מרכזית בחייה (ובחיי חרקים אחרים). אך אם הוא הבין נכון את מקורותיו, סוג השינוי שהשפירית מייצגת הוא בעיקרו פנימי: תנועה הרחק מהאשליות התרבותיות או האישיות שמנחות את חיינו אך למעשה מסתירות את מה שהכי מהותי או "אמיתי", ולקראת הבנה עמוקה וברורה יותר - חזון ברור יותר, אפשר לומר - של העצמי, החיים והעולם, כולל היבטיו הבלתי מוחשיים או מה שחלקם היו מכנים "הבלתי נראים".
במילים אחרות, השינוי ששפירית מייצגת הוא מעבר לעבר מודעות, חוכמה ובהירות מוגברות. לעבר אותנטיות.
האיש ראה בכל זה עידוד. אולי המפגשים יוצאי הדופן שלו עם השפיריות סימנו שהוא נע בכיוון הנכון, לעבר עצמי אמיתי יותר.
האיש אכן נראה כאילו הוא עובר סוג של שינוי פנימי. הוא החל להטיל ספק ולאתגר ברצינות רבה יותר את ה"אמיתות" המרכזיות של תרבותו, את הערכים, ההנחות וההסכמות שלה; את מה שאנחנו, האמריקאים המודרניים, המכורים לאינטרנט, חושבים שאנחנו יודעים על העולם ועל הקוסמוס הרחב יותר (או "הבריאה") ועל מקומנו בו. הוא הרגיש את עצמו נפתח לדרכים שונות להכיר את העולם ולהיות בתוכו; ולמה שדמיין כמציאויות גדולות יותר, מעבר למה שהמדע או מוסדות דתיים יכולים להסביר. או אפילו לשקול כאפשרי.
התמונה שחזרה על עצמה שוב ושוב הייתה של עצמו עומד על סף או פריצת דרך כלשהי, אם כי לעיתים תהה אם הוא עומד בפני התמוטטות גדולה יותר. ובעוד שהוא מודאג שלפעמים הוא לוקח דברים (ואת עצמו) יותר מדי ברצינות, הוא גם הרגיש שלפעמים הוא מתאפק, מוכה ספקות, חוסר ביטחון ושיפוטיות עצמית.
איזה בלגן אני, הוא חשב. אבל זה מה שקורה כשדברים מתערערים. ואז, עם חיוך ואולי אפילו צחקוק קל, עלתה בו מחשבה מוכרת נוספת: אני חושב יותר מדי.
בסופו של דבר, האיש לא היה יכול להיות בטוח מה משמעות כניסתן של השפיריות לחייו. ומדוע זה היה חייב "להיות בעל משמעות" כלשהי? אבל הוא היה די בטוח שזה לא קרה סתם במקרה. ומה שלא יהיו המשמעויות או הסמליות שאנחנו, בני האדם, עשויים לייחס לשפיריות, מה שנראה לו הכי ברור - וחשוב - היה שהן משכו את תשומת ליבו ואיכשהו עוררו בו רגש, אולי אפילו תקשרו איתו ברמה שהוא עדיין לא הצליח להבין. וזה: פורטל או צעיף כלשהו נפתחו, ולו לזמן קצר, והוא צעד דרכם. בצורה מוזרה ובלתי מוסברת כלשהי, עולמו הורחב. והאם זה לא אומר הרבה?
אז כאן הסיפור נגמר. חוץ מזה: כפי שכנראה ניחשתם, אני איש השפירית. ומה ששיתפתי הוא הכי קרוב לאמת שאני יכול להגיע, בהתחשב במה שאני יודע ומרגיש לגבי תקרית השפירית ומה שלמדתי מאז ימי סוף הקיץ - ובהכרה שתמיד יש עוד רבדים לחקור.
אתם יכולים להיות בטוחים שאשים לב יותר לשפיריות ואזכור כמה מעט, באמת, אנחנו בני האדם יודעים על העולם (ועל עצמנו) למרות כל מה שלמדנו. ואני, מצידי, אחגוג את המסתורין.
אה, יש עוד חלק אחד בסיפור המתמשך הזה שאני צריך לשתף, חוויה חדשה שכמעט שכחתי, למרות שאני לא יודע איך זה אפשרי. בוקר אחד, בזמן שנסחפתי במקום המעורפל הזה בין שינה לערות, היה לי חלום או חזון, שבו חלקי הגוף השבורים של השפירית שמצאתי בחצר שלי - אותם חלקים שעדיין נאספו בקופסה לבנה קטנה, שהונחה על מדף בחדר השינה שלי - התחברו יחד כדי ליצור מחדש את היצור השלם. מבין הפרשנויות האפשריות הרבות, זה מה שעלה לי בראש ראשון: חזרה לשלמות. וזה מספיק לעכשיו.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
37 PAST RESPONSES