הזמן שלי על פני האדמה הוביל אותי להאמין בשני כלים רבי עוצמה שהופכים חוויה לאהבה: החזקה והקשבה. כי בכל פעם שהחזקתי או הוחזקתי, בכל פעם שהקשבתי או שהקשיבתי, החוויה בוערת כמו עץ באש הנצחית הזו ואני מוצא את עצמי בנוכחות האהבה. זה תמיד היה כך. חשבו על שתי האמונות הישנות הללו, הנושאות את החוכמה והאתגר של החזקה וההקשבה.
הראשון הוא התפיסה העתיקה שכאשר מחזיקים קונכייה לאוזן, אפשר לשמוע את האוקיינוס. נראה שזה תמיד עובד. מחקרים רפואיים גילו שכאשר מחזיקים את הקונכייה הזו לאוזן, למעשה שומעים את הפעימות שלכם, את אוקיינוס הדם שלכם מתנגן לכם בחזרה. אך עובדה זו אינה מפחיתה את המסתורין הזה. היא רק מעצימה אותו. כי החזקת קונכייה לאוזן מלמדת אותנו כיצד לשמוע את השלם דרך החלק, וכיצד למצוא את היקום שבתוכנו. היא מלמדת אותנו שכאשר אנו מעזים להחזיק ישות אחרת, כמו קונכייה, לאוזן, אנו שומעים גם את המסתורין של כל החיים וגם את אוקיינוס הדם שלנו.
באופן מדהים, לכל יצור יש את סיפור היקום המקודד בתוכו. כל נשמה היא קליפה המעוצבת על ידי זרמי המעמקים. אפילו מבחינה פיזית, האוזן הפנימית - מקור האיזון העדין הזה - מעוצבת כקונכייה. וכך, כל מה שנשמע ונקשיב לו יראה לנו היכן הוא חי בעולם ובתוכנו.
זה מביא אותנו לאמונה השנייה: הפולקלור שאם סוס שובר רגל, יש להרדים אותו. גיליתי שזה לא נכון. אה, זה נכון שזה קורה. מגדלים יורים בסוסים עם רגליים שבורות כאילו אין מה לעשות. אבל עכשיו אני יודע שהם עושים את זה לעצמם, לא רוצים לדאוג לסוס שלא יכול לרוץ.
בדיוק בדרך זו, אנשים מפוחדים ואנוכיים חותכים את החבל לאלה השבורים, לא רוצים לשבת עם חבר שלא יכול למצוא את המחר, לא רוצים להיות מוטל על יד מישהו שיאט אותם, לא רוצים להתמודד עם מה ששבור בתוכם. בכך טמון אתגר החמלה. כי כשאנחנו מעזים להחזיק את אלה שנאלצו לקרקע, מעזים להחזיק אותם קרוב, האמת של האחיזה וההקשבה שרה ואנחנו נישאים אל תוך חוכמת העצמות השבורות וכיצד דברים נרפאים.
אלו הן גבורות שקטות שכולנו צריכים. האומץ לחכות ולצפות עם כל מי שאנחנו. האומץ להודות שאנחנו לא לבד. האומץ להחזיק אחד את השני קרוב לאוזן ליבנו. והאומץ לדאוג לדברים שבורים.
קרקע התרגול לאומץ לב הזה היא תמיד הדברים הקטנים שבידינו. איכשהו, דרך תרגול של עשיית דברים קטנים באהבה גדולה, כפי שאמא תרזה מנסחת זאת, אנו לומדים כיצד להיות אמיצים. האמת היא שעבודת האהבה היא טיפול מלא בדברים קטנים. טיפול כזה פותח את התעלומה. באמצעות רחב הלב של תשומת הלב הקטנה ביותר שלנו, אנו נכנסים לאוקיינוס האהבה הנושא את כולנו.
בפשטות ובעומק, עבודת האהבה היא לאהוב. כי במעשה זה, היקום מתעורר לחיים. חיות כזו היא החלל שנפתח בינינו, כפי שאומר מרטין בובר, כאשר שניים קדים ונוגעים זה בזה בצורה אמיתית.
מארק נפו מתוך "הסיכון המעודן: העזה לחיות חיים אותנטיים"
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
2 PAST RESPONSES
This made me happy, which has been rare recently. Thanks for sharing and writing this. -Marc
The Pilgrim and the Poustinik - a very short story
The pilgrim had been traveling for many days, through many moons. He had seen much during his journey, learned many things, but still had not found what his heart was searching for.
Finally, while walking at night in a dark wood where only small, barely visible animal paths guided him, he saw a dim glow in the distance. As he got closer he realized the light came from a small dwelling, a shack which seemed to glow itself? He approached the poustinia with both great anticipation and great fear.
Now at the door he could make out the form of an old hermit, a poustinik. “Ah pilgrim, I have been waiting for you, welcome.” “Sir, who are you?” asked the pilgrim. “Who I am does not matter, but I have your answer.”
The pilgrim was puzzled but mysteriously hopeful. He had not even posed the question on his heart, he had only asked “Who are you?” “Come, tell me of your travels, what have you seen and learned?” The poustinik seemed genuinely interested to hear the pilgrim’s story?
The pilgrim seemed to sense that the poustinik already knew all about his journey, that he had somehow seen it all? So, his reply was short but to the point of his heart. “I have traveled many miles through many countries and towns, yet I still have not found the answer. Sir, can you tell me, what is the meaning of life?”
“I will tell you pilgrim what your heart already knows, and has known since your birth. Love (God) and enjoy (Them) forever.” A great pause followed . . .
The pilgrim knew immediately that this was indeed The Answer to his question, to all questions. He pondered the depth and the love for what seemed like hours?!
“But how do I do this Sir? What does this life look like?”
“For each one emanating from Divine LOVE Themselves it will look different yet the same. We all love (God) by loving what They have created. In serving and caring for all Creation; earth, plants, animals, humans, we are returning the great LOVE we have received. So, you see though it will look different for each of us, it is the same.”
The pilgrim bowed his head, gave thanks, and left the way he had come, but transformed with peace and contentment in his heart.
}:- ♥️ a.m.
Hoofnote: This story, this dream vision came to me just before I awoke this morning. I share it in gratitude. ♥️🙏🏼
[Hide Full Comment]