זו הסיבה שאסימטריה היא כה עוצמתית, כה חשובה. אם דברים שונים לחלוטין נקשרים זה לזה, המוח האנושי עצמו, לאט לאט, נוצר מחדש.
גיאוגרפיה פסיכולוגית, אתנוגרפיה ובוטניקה, שירה של אבנים. הדברים האלה מרגישים "רחוקים" זה מזה, ויש תחושה של מרחב. [שימו לב לתנועה של המשפט הזה ולניסוח מחדש]. יש "הא?" ו"איך?" - מרחב בתודעה שלנו שהוא הרצון לדעת. המילים קופצות מהקשרן, ללא מעבר או קישור, ואנרגיה משתחררת. "אסימטריה של כתיבה? מה זה אומר?"
מערכות אסימטריות הן מתודולוגיה של גילוי, דרך לחשוף את מה שאנחנו לא יודעים שאנחנו לא יודעים. מכיוון שהן מעוררות משמעויות רבות במקומות ובזמנים שונים, ככל שנתקדם בחיינו הן יגידו לנו דברים חדשים.
יצירת היעדרויות: כתיבה אסימטרית
כאשר סופר כותב, מילים רודפות מילים. השכל בתנועה משאיר עקבות על הנייר, צורה על דף. לפיכך, צורה טקסטואלית היא דימוי-לוואי בשפה של קישור דפוסי התודעה כשהיא נעה.
חשבו עכשיו, אם תרצו, על סיפור חייכם. דמיינו שאתם כותבים אותו ברצף הזמן: קודם היה זה ואז היה ההוא. עכשיו דמיינו, בעזרת מספריים וסרט דביק, שאתם מסדרים מחדש את הרצף. בין אם באמצעות סידור "אקראי" או כוונה אינטואיטיבית, תופתעו לגלות. שלבים בחייכם משוחחים זה עם זה, ומתייחסים בדרכים חדשות. אם תחפשו אסימטריה, קשרים מסקרנים, ייתכן שתלמדו מי אתם.
כעת נסו את אותו התהליך, אך הפעם עם רעיונות ולא עם אירועים. עקבו אחר רצף חשיבה, אסוציאציות חופשיות, ולאחר מכן סדרו אותו מחדש. החלקים המקושרים זה עתה יעניקו לכם משמעויות חדשות.
על ידי הוספת תובנה לדחף, ניתן ליצור הקשרים ותנועה, וכך רצון לדעת. אובייקטים שונים הנמצאים במגע מייצרים נוכחות של היעדרות, הרצון בקורא לרצות "רק קצת יותר". אילו סוגים של היעדרות הם הנדיבים ביותר, העדינים ביותר? אילו סמיכות מתקרבות מספיק להצעת משמעות חדשה, אך אינן כופות משמעות קבועה מראש? דמיינו את האיקבנה עם אלמנטיה מהטבע ביחס קינטי. הפעילו את אותה תחושת מיקום, וראו מה אתם מוצאים.
במונוגרפיה קטנה ומשונה על סמלים ביפן תחת הכותרת "אימפריית הסימנים" , אומר רולאן בארת על איקבנה:
בסידור פרחים יפני... מה שנוצר הוא זרימת אוויר, שממנה פרחים, עלים וענפים... הם רק הקירות, המסדרונות, המחיצות, מצוירים בעדינות... לזר היפני יש נפח... אתה יכול להזיז את גופך אל תוך חלל ענפיו, אל תוך מרחב קומתו, לא כדי לקרוא... את הסמליות שלו, אלא כדי לעקוב אחר מסלול היד שכתבה אותו: כתיבה אמיתית שכן היא מייצרת נפח, ומכיוון שהיא אוסרת על קריאתנו להיות פענוח פשוט של מסר (סמלי ככל שיהיה), היא מאפשרת לקריאה לחזור על מהלך עמל הכתיבה.
רצף המשפטים כפי שהם מופיעים ב .jpeg)
הדף הוא תנועת המחשבות. אבל זה יותר מהרהור. כתיבה היא יצירה, ומילים לצד מילים אחרות יוצרות ערוצים חדשים במוח. לפיכך, לכתיבה יש את הכוח לשנות את מי שאנחנו. היא פועלת גם על הקורא וגם על הכותב. כפי שאומרת לנו דינה מצגר, "לכתוב זה, מעל הכל, לבנות עצמי... רשומות יומן ותולדות חיים כמו גם סיפורות, שירים ומחזות הם וריאציות של הרצון האנושי הבסיסי ביותר להכיר את עצמו לעומק ובקשר לעולם."
אם כתיבה היא גילוי הדברים שאינך יודע, ערבוב הרצף מחדש לוקח אותך צעד אחד קדימה. מכיוון שהזזת הטקסט מסדרת מחדש את התודעה, שינוי [שימו לב להדגשה] של הטקסט משנה את העצמי.
כאשר הטקסט עוזב את ביתו ויוצא אל העולם, התהליך ממשיך. רצף השיח מניע את תודעתו של הקורא - הוא מעצב את תנועת המוח ככל שהוא גדל.
הנה קטע מתוך "צליין בטינקר קריק" מאת אנני דילארד:
בכל מקום חושך ונוכחות של זוועות בלתי נראות. אנו מעריכים כעת שרק אטום אחד רוקד לבדו בכל מטר מעוקב של חלל בין-גלקטי. אני ממצמץ וממצמץ. איזה כוכב לכת או כוח מושך את שביט היילי ממסלולו? עדיין לא ראינו את הכוח הזה; זו שאלה של מרחק, צפיפות וחיוורון האור המוחזר. אנו מתנדנדים, עטופים בחגורת החושך העוטפת. אפילו החושך הפשוט של הלילה לוחש רמזים לתודעה. בקיץ שעבר, באוגוסט, נשארתי ליד הנחל מאוחר מדי.
יצירת הכתיבה הנדיבה, יצירת הכתיבה האסימטרית, אינה מנהלת אותך או מושכת אותך; היא יוצרת ריקות רבות, ממלאת אותן באופן חלקי, לעיתים באופן לא חד משמעי, ויוצרת אותן שוב. הצעה זו של ריקות, יצירת מרחבים זו, נותנת לעולם דרך חדשה לחשוב על מי שהוא. והמתנה ממשיכה להשתנות, דרך תנועת הזמן וההבדל בין אנשים. כל תודעה היא טופוגרפית משלה, עם זרמים ומערבולות משלה. יש לה הומור משלה, ונטייה משלה לשינוי.
***
הצטרפו השבוע לסדנה מיוחדת בת שעתיים וחצי עם אנדי קוטורייה: "כתיבה אסימטרית: דרך נדיבה יותר לכתוב". פרטים נוספים והרשמה מראש כאן.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
7 PAST RESPONSES