הספר אומר זאת. אתה רואה את זה בעצמך. אתה דופק את הראש בקיר, וזה כואב. אתה דופק את הראש בקיר, זה כואב. אתה דופק את זה שוב, וזה כואב. אתה דופק את זה שוב, וזה כואב. ככה זה. ברגע שאתה רואה את זה, אתה אומר, "בסדר, אני לא מתכוון לדפוק את הראש שלי בקיר כי אם אעשה זאת, אני אכאב." אז הבחירה הזו תלויה בך, נכון?
עכשיו, כרגע, אתה יודע, כפי שכבר אמרתי, אני זורק עליך את כל גלי הקול האלה. נניח שאני אומר לך משהו ואתה מקבל ממש השראה, או שאתה מקשיב לדבר אחר ואתה מקבל ממש השראה. וכולכם מפוצצים. אני הולך להתבונן בעצמי במשך 18 השעות הבאות. אני הולך לעשות משהו בנידון. ואני הולך לעשות את זה ואני הולך לעשות את זה. בסדר, אז זה נהדר. אתה עושה את כל זה. ומה קורה למחרת? שׁוּם דָבָר. אין לך את ההשראה הזו אז אתה שוב יוצא לצוד אחר גלי הקול האלה. ואתה יודע, אם ראית סרט שמעורר בך השראה, אתה לא יכול לראות אותו 20 פעמים ולקבל את אותו אפקט. בפעם הראשונה זה רק משהו - אז אתה מחפש וריאציות שונות. אתה תמיד צד, צד, צד, וזה פשוט לא נגמר. ואז יש כסף. אנשים תמיד מבקרים אחרים שרודפים אחרי כסף. אבל אתה יכול להתחיל לרדוף אחרי השראה. אתה יכול לקבל את המטבע הרוחני הזה. אה, טוב, אני רוצה להיות במצב הזה. אני רוצה להרגיש ככה. אני רוצה להרגיש את זה. אני רוצה שיהיה לי את זה ואת זה. וזה הכל אותו דבר. יָמִינָה? אתה רק צד.
כמה אנשים אי פעם אומרים: "הגעתי. זה רגע שחיכיתי לו כל חיי", או "זה רגע שהוא שיא של כל החיים שלי, כל החוויות שלי וזהו. אני כאן". המנזר הבודהיסטי הזה של ברקלי אינו מפסיק לעשות x, y, z -- לבוא לכאן ואז ללכת ולעשות משהו אחר. זהו זה. הגעת. זה כל מה שיש בזה. הגעת. אין לאן ללכת. אבל כל זה קשה לעשות, נכון?
אתה חייב להיות בעל חוש התבוננות. וההתבוננות הזו - ברגע שאתה מתחיל להתבונן בתהליך הזה, ברגע שאתה מבחין באנוכיות, היא נעלמת כי אין בסיס מוצק שמחזיק אותה. אז אתה צופה בזה ואומר, "בסדר, זה פשוט טיפשי. אני לא הולך לעשות את זה יותר." ברגע שאתה עושה את זה, זו תחילתה של השראה. זה לא תלוי בשום דבר שאני אומר. זה לא תלוי בשום דבר שראית. זה שום דבר חיצוני. זה לא קשור לאף אחד מהדברים האלה. זה פנימי. אתה שם. אתה חי את ההשראה הזו. לאן שלא תלך, בכל מקום שאתה נמצא, בין אם אתה במכונית, אתה יודע, או שאתה עושה דברים של ServiceSpace, או שאתה עושה משהו אחר, או שאתה לוחץ ידיים עם זר, ההשראה הזו נמצאת איתך, והיא לא נעלמת ממך.
זה לא משהו שנגרם. אתה יודע, "אה, כן, תן לי את התרופה הזאת. אני ארגיש ככה." זה שם. זה קבוע. זה מוצק. זו השראה אמיתית. ולהשראה הזו אין שום קשר ליציאה למדיטציה של מאה ימים. או ללכת להרי ההימלאיה ולעשות מדיטציה. או ללכת למקום הזה או למקום הזה. אין שום דבר רע בדברים האלה; הם שם והם עשויים לעבוד עבור הרבה אנשים, והם עשויים לתת השראה להרבה אנשים בדרכים שונות. וזה בסדר. אבל העניין הוא שלעולם לא תוכל לברוח מפעולה. בין אם אתה עושה מדיטציה ולא עושה כלום, כביכול, או יוצא או עושה את כל הפעילויות המורכבות האלה, אתה עדיין פועל. זה הכל אקשן. אתה לא יכול לברוח מפעולה. ועם כל פעולה יש הזדמנות ללמוד, להתבונן, לצאת מתהליך האנוכיות הזה. וברגע שמתבוננים, האנוכיות יורדת, וההשראה מתחילה להיוולד. וההשראה הזו היא משהו מאוד מאוד פשוט. זה משהו מאוד טהור, משהו מאוד אמיתי. וזו רוח השירות.
אין סיכוי שאני יכול לתאר את זה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להגיד לך למה אני, בעצמי, לא במצב הזה. וזהו. למה אני לא? כי אני אנוכית. יש לי את ההזדמנות הזו לרוח השירות הטהורה והפשוטה הזו ברגע הזה, וזה כל מה שיש בזה. הזדמנות השראה זו טמונה בכל פעולה וכל פעולה יכולה להפגין את רוח השירות הטהורה ביותר. מתחיל כאן, ממש עכשיו.
עכשיו, כרגע, אתה יודע, כפי שכבר אמרתי, אני זורק עליך את כל גלי הקול האלה. נניח שאני אומר לך משהו ואתה מקבל ממש השראה, או שאתה מקשיב לדבר אחר ואתה מקבל ממש השראה. וכולכם מפוצצים. אני הולך להתבונן בעצמי במשך 18 השעות הבאות. אני הולך לעשות משהו בנידון. ואני הולך לעשות את זה ואני הולך לעשות את זה. בסדר, אז זה נהדר. אתה עושה את כל זה. ומה קורה למחרת? שׁוּם דָבָר. אין לך את ההשראה הזו אז אתה שוב יוצא לצוד אחר גלי הקול האלה. ואתה יודע, אם ראית סרט שמעורר בך השראה, אתה לא יכול לראות אותו 20 פעמים ולקבל את אותו אפקט. בפעם הראשונה זה רק משהו - אז אתה מחפש וריאציות שונות. אתה תמיד צד, צד, צד, וזה פשוט לא נגמר. ואז יש כסף. אנשים תמיד מבקרים אחרים שרודפים אחרי כסף. אבל אתה יכול להתחיל לרדוף אחרי השראה. אתה יכול לקבל את המטבע הרוחני הזה. אה, טוב, אני רוצה להיות במצב הזה. אני רוצה להרגיש ככה. אני רוצה להרגיש את זה. אני רוצה שיהיה לי את זה ואת זה. וזה הכל אותו דבר. יָמִינָה? אתה רק צד.
כמה אנשים אי פעם אומרים: "הגעתי. זה רגע שחיכיתי לו כל חיי", או "זה רגע שהוא שיא של כל החיים שלי, כל החוויות שלי וזהו. אני כאן". המנזר הבודהיסטי הזה של ברקלי אינו מפסיק לעשות x, y, z -- לבוא לכאן ואז ללכת ולעשות משהו אחר. זהו זה. הגעת. זה כל מה שיש בזה. הגעת. אין לאן ללכת. אבל כל זה קשה לעשות, נכון?
אתה חייב להיות בעל חוש התבוננות. וההתבוננות הזו - ברגע שאתה מתחיל להתבונן בתהליך הזה, ברגע שאתה מבחין באנוכיות, היא נעלמת כי אין בסיס מוצק שמחזיק אותה. אז אתה צופה בזה ואומר, "בסדר, זה פשוט טיפשי. אני לא הולך לעשות את זה יותר." ברגע שאתה עושה את זה, זו תחילתה של השראה. זה לא תלוי בשום דבר שאני אומר. זה לא תלוי בשום דבר שראית. זה שום דבר חיצוני. זה לא קשור לאף אחד מהדברים האלה. זה פנימי. אתה שם. אתה חי את ההשראה הזו. לאן שלא תלך, בכל מקום שאתה נמצא, בין אם אתה במכונית, אתה יודע, או שאתה עושה דברים של ServiceSpace, או שאתה עושה משהו אחר, או שאתה לוחץ ידיים עם זר, ההשראה הזו נמצאת איתך, והיא לא נעלמת ממך.זה לא משהו שנגרם. אתה יודע, "אה, כן, תן לי את התרופה הזאת. אני ארגיש ככה." זה שם. זה קבוע. זה מוצק. זו השראה אמיתית. ולהשראה הזו אין שום קשר ליציאה למדיטציה של מאה ימים. או ללכת להרי ההימלאיה ולעשות מדיטציה. או ללכת למקום הזה או למקום הזה. אין שום דבר רע בדברים האלה; הם שם והם עשויים לעבוד עבור הרבה אנשים, והם עשויים לתת השראה להרבה אנשים בדרכים שונות. וזה בסדר. אבל העניין הוא שלעולם לא תוכל לברוח מפעולה. בין אם אתה עושה מדיטציה ולא עושה כלום, כביכול, או יוצא או עושה את כל הפעילויות המורכבות האלה, אתה עדיין פועל. זה הכל אקשן. אתה לא יכול לברוח מפעולה. ועם כל פעולה יש הזדמנות ללמוד, להתבונן, לצאת מתהליך האנוכיות הזה. וברגע שמתבוננים, האנוכיות יורדת, וההשראה מתחילה להיוולד. וההשראה הזו היא משהו מאוד מאוד פשוט. זה משהו מאוד טהור, משהו מאוד אמיתי. וזו רוח השירות.
אין סיכוי שאני יכול לתאר את זה. הדבר היחיד שאני יכול לעשות זה להגיד לך למה אני, בעצמי, לא במצב הזה. וזהו. למה אני לא? כי אני אנוכית. יש לי את ההזדמנות הזו לרוח השירות הטהורה והפשוטה הזו ברגע הזה, וזה כל מה שיש בזה. הזדמנות השראה זו טמונה בכל פעולה וכל פעולה יכולה להפגין את רוח השירות הטהורה ביותר. מתחיל כאן, ממש עכשיו.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION