ארון דאדא ומירה בה

לפני שבועיים, כמה מאיתנו ביקרנו זוג גנדי מבוגרים בבארודה - ארון דאדה ומירה בה. עכשיו בשנות ה-80 לחייהם, כל חייהם נטועים בנדיבות. כסטודנטים של וינובה, הם מעולם לא שמו תג מחיר על העבודה שלהם. הנוכחות שלהם מדברת על תרגול לכל החיים של שוויון נפש, אמון וחמלה. וכך גם הסיפורים שלהם.

"לפני תשע שנים קיבלנו את הבית הזה במתנה", אמר לנו ארון דאדה. בשבוע שעברו לגור הם גילו שהשכן שלהם שיכור, נוטה להתקפי אלימות. רק כמה ימים לאחר המעבר שלהם, הם שמו לב שהחצר הקדמית שלהם מלאה בפריטי מזון ואלכוהול.

התברר שגם השכן ניהל עסק קייטרינג, וחשב שיוכל להשתמש בחצר הקדמית של ארון דאדא לאחסון. ארון דאדא מחה באופן טבעי. "אדוני, זה הבית שלנו עכשיו, אנחנו לא שותים ולא לוקחים אוכל לא צמחוני, וזה לא הולם". איכשהו הוא הצליח לשכנע את צוות הקייטרינג בטעותם.

אבל באותו לילה, בשעה 12:30 בבוקר, שערי הבונגלו שלו רעדו בעוצמה. "מי זה ארון בהט?" קול חזק צרח. מירה בה מרותקת לכיסא גלגלים וחסרת תנועה, אבל היא התעוררה והסתכלה מהחלון. ארון דאדה הרכיב את משקפיו ויצא אל השער.

"היי, אני ארון," הוא אמר בעודו מברך את השיכור המבשר רעות. מיד, האיש תפס את ארון דאדא בן ה-73 בצווארונו ואמר, "שלחת את הצוות שלי בחזרה הבוקר? אתה יודע מי אני?" זה היה השכן מהדלת הסמוך שנחוש להטיל פחד ועונש. תוך כדי קללות חריפות, הוא פגע בפניו של ארון דאדה, והפיל את משקפיו ארצה - אותם השליך לנחל סמוך. לא נרתע מהפעולות האלימות, ארון דאדה החזיק מעמד בחמלה. "חבר שלי, אתה יכול להוציא לי את העיניים אם תרצה, אבל עכשיו עברנו לבית הזה, וזה יהיה נהדר אם תוכל לכבד את הגבולות שלנו", אמר.

"הו כן, אתה הטיפוס הגנדי הזה, נכון? שמעתי על אנשים כמוך," גיחך הפולש. לאחר עוד כמה תקיפות מילוליות, השכן השיכור ויתר על הלילה והלך.

למחרת בבוקר פנתה אשת השכן בהתנצלות לארון דאדא ומירה בה. "אני כל כך מצטערת. בעלי נהיה מאוד סורר בלילה. שמעתי שהוא זרק לך את המשקפיים אתמול בלילה, אז הבאתי לך את זה," היא אמרה והציעה קצת כסף עבור זוג משקפיים חדש. ארון דאדא הגיב בשוויון נפשו הרגיל, "אחותי היקרה, אני מעריך את המחשבה שלך. אבל המשקפיים שלי, הם היו די ישנים והמרשם שלי עלה משמעותית. בכל מקרה היה לי איחור מזמן למשקפיים חדשים. אז אל תדאג בקשר לזה". האישה ניסתה להתעקש, אבל ארון דאדה לא הסכים לקבל את הכסף.

כמה ימים לאחר מכן, במהלך היום, השכנה וארון דאדא הצטלבו ברחוב המקומי שלהם. השכן, נבוך, הפיל את ראשו והביט מטה אל הקרקע, ללא יכולת ליצור קשר עין. תגובה נפוצה עשויה להיות של צדקנות ("כן, כדאי שתסתכל למטה!"), אבל ארון דאדה לא הרגיש טוב עם המפגש. הוא הלך הביתה והרהר כיצד יוכל להתיידד עם שכנו הקשה, אך לא עלו רעיונות.

עברו שבועות. עדיין היה מאתגר להיות שכנים. ראשית, האיש השכן תמיד היה בטלפון, ניהל משא ומתן על עסקה כזו או אחרת, וכל מילה נוספת מפיו הייתה מילת קללה. לא היה להם הרבה בידוד קול בין הקירות, אבל מירה בה וארון דאדא היו נתונים כל הזמן לשפה גסה, למרות שזה לא פנה אליהם. שוב, בשוויון נפש, הם סבלו הכל בשקט והמשיכו לחפש דרך ללבו של האיש הזה.

ואז, זה קרה. יום אחד, לאחר אחת משיחותיו השגרתיות מפולפלות בשפה גסה, סיים השכן את שיחתו בשלוש מילים קסומות: "ג'אי שרי קרישנה". הומאז' לקרישנה, ​​התגלמות של חמלה. ממש בהזדמנות הבאה, ארון דאדה ניגש אליו ואמר, "היי, שמעתי אותך אומר 'ג'אי שרי קרישנה' לפני כמה ימים. זה יהיה נחמד אם נוכל לומר אותו דבר אחד לשני, בכל פעם שהצטלבנו". אי אפשר היה שלא לגעת בהזמנה עדינה שכזאת, ובוודאי שהאיש נענה.

עכשיו, בכל פעם שעברו זה על פני זה, הם החליפו את הברכה הקדושה הזו. 'ג'אי שרי קרישנה'. 'ג'אי שרי קרישנה'. די מהר, זה הפך למנהג יפה. אפילו מרחוק, זה היה 'ג'אי שרי קרישנה'. 'ג'אי שרי קרישנה'. ואז, כשיצא מהבית בבוקר, 'ג'אי שרי קרישנה' הוא היה קורא. וארון דאדא היה מתקשר בחזרה, "ג'אי שרי קרישנה". ויום אחד לא הגיעה השיחה המקובלת, מה שגרם לארון דאדא לברר: "מה קרה?" "אה, ראיתי שאתה קורא אז לא רציתי להפריע לך", באה התגובה. "בכלל לא הפרעה! כמו ציוץ הציפורים, המים זורמים, הרוח נושבת, המילים שלך הן חלק מהסימפוניה של הטבע." אז הם התחילו שוב.

והתרגול נמשך עד היום, תשע שנים מאוחר יותר.

בעודו מסיים את הסיפור הזה, הוא הזכיר לנו את העיקרון של וינובה לחפש את הטוב. "וינובה לימדה אותנו שיש ארבעה סוגים של אנשים. אלה שרואים רק את הרע, אלה שרואים את הטוב והרע, אלה שמתמקדים רק בטוב, ואלה שמעצימים את הטוב. אנחנו צריכים תמיד לכוון לרביעי". זה פגע מאוד בכולנו מאזינים לסיפור, במיוחד מכיוון שהוא הגיע מאדם שתרגל את מה שהוא הטיף.

בתוך ים השליליות, האיומים הפיזיים ומילות הקללה, ארון דאדה מצא את שלוש המילים הקסומות של חיוביות - והעצים אותה.

ג'אי שרי קרישנה. אני משתחווה לאלוהי שבך, לאלוהי שבי, ולאותו מקום שבו יש רק אחד מאיתנו.?