הגיע הזמן להשיל את עורנו

צילום: פיליפ רמקרס

"הגיע הזמן להשיל מעלינו את עורנו, לא רק להתוודות על חטאינו, הגיע הזמן להשיל מעלינו את עורנו, להאכיל את הרעב שבתוכנו, לגן עדן שאיבדנו..." - קירה קאיפאין

נילס קרכר וקירה קאיפיינן הם בני זוג לחיים ומוזיקאים ייחודיים בעולם, שלוקחים את המאזינים למסעות רב-כיווניים. המוזיקה שלהם מושכת את המאזינים בו זמנית אל המציאות הקשה של עולמנו הרחב, ובמקביל מושכת אותם פנימה אל הפוטנציאלים המסנוורים של הרוח האנושית. המוזיקה שלהם מאמינה עמוקות בקשר הבסיסי שלנו, וביכולת שיש לנו להחלים יחד. הם מגלמים את המסרים של המוזיקה שלהם בכל היבט של חייהם. אולי האותנטיות הזו היא שמעניקה למוזיקה שלהם כנפיים, ומאפשרת לה לגעת ולהעניק השראה לאלפים ברחבי העולם. שניהם, המתגוררים בבון, גרמניה, שוזרים מסורות מרובות בעבודתם.

נילס גדל עם הכשרה נרחבת במוזיקה קלאסית מערבית, וכמבוגר הושפע עמוקות ממסעותיו במערב אפריקה, שם הייתה לו הזדמנות נדירה ללמוד מגוון כלים ולהתאמן עם מאסטרים שונים. הוא מחזיק מקום מיוחד בליבו לקורה, נבל מערב אפריקאי בעל 21 המיתרים, שצורתו היפה וצלילו הרך והמובהק תופסים מיד את עיני ואוזני קהל הצופים. הוא משלב את ספקטרום ההשפעות הזה לשפת מוזיקה משלו, אך אוניברסלית. הכלי העיקרי שלו הוא אולי קולו שלו, הנושא עוצמה ושקיפות מיוחדות משלו.

קירה קאיפאינן למדה ריקוד עם אמנים מהבלט הלאומי בגינאה ובמאלי. היא אהבה לרקוד עם נשים בכפרים נידחים באזור. יש לה כישרון אינטואיטיבי לשפה ויכולת עמוקה לתפוש את מה שנמצא מתחת לפני השטח של הדברים. קירה היא זו שכותבת את המילים הפואטיות והנשמתיות לרוב שיריו של נילס.

במוזיקה שהם יוצרים יחד, האישי העמוק מתערבב עם הפוליטי, ואמיתות אוניברסליות נלקחות מהמציאות המקומית. לרבים מהנושאים שלהם יש עוצמה גולמית, אך בו זמנית הם חדורים בקלילות, ביטחון ותקווה. הקליפ האחרון שלהם, "זמן להשיל את עורנו", הוא דוגמה יפה לכך.

סיפור הרקע במילותיהם של נילס וקירה:

תכננו לעשות קליפ לשיר הזה בספטמבר הקרוב, וכפי שהתברר שזה היה הזמן שאחרי השיטפונות הכבדים באזור שלנו. קרוב למקום מגורינו, אלפי אנשים איבדו את בתיהם ויותר מ-200 מתו. אז עבור אנשים רבים זו הייתה טראומה אישית והלם. היינו רגילים לראות אסונות במדינות רחוקות, ועכשיו הרבדים וההיבטים הרבים של אירועים כאלה באים לידי ביטוי ממש ליד הבית שלנו.

מכיוון שהאירועים הללו היו קשורים מאוד לנושא המילים של "Time to Shred Our Skins", היה לנו דחף ספונטני לכלול ולעבד חלק מהם בקליפ שלנו. החלטנו לשבור טאבו ולהביא מוזיקה וריקוד אל תוך ההרס.

תחושת ההלם באווירה של האזור הייתה מוחשית. ובכל זאת, איכשהו הרגיש בדיוק נכון להשתמש בכוחם של המוזיקה והמחול כדי לפרוץ את שדה הטראומה והשיתוק הבלתי נראה שהקיף את המקום.

לעשות זאת היה רק ​​טיפה בים. ידענו שהאנשים שנפגעו עדיין יצטרכו לעבור את המסע הקשה של אבל על יקיריהם, או לבנות מחדש את בתיהם. אבל הוספת הטיפה שלנו הרגישה כמו הדבר הנכון לעשות. וזה היה טרנספורמטיבי עבור שנינו לאכלס את המרחב הזה ולעשות כמיטב יכולתנו כדי להעביר את האנרגיה לשם, במקום לעשות את מה שנחשב לרוב כ"התנהגות הולמת" - שמירה על מרחק מכבד והתאמה למצב הרוח העצוב והמאופק שמוחשי באוויר.

לאחר יציאת הקליפ קיבלנו מכתבים רבים מאנשים שהתרגשו מאוד מהדרך הלא שגרתית והבו זמנית מחזקת חיים הזו להתמודד עם המציאות. שמענו מצופים שגרים באזור וחוו את השיטפון ממקור ראשון, כמו גם מצופים מחלקים שונים לחלוטין של העולם.

כל מי שביקר במערב אפריקה יודע שגם בעיצומם של נסיבות עניות מאוד או חסרות תקווה, יש נכונות לחלוק ולעבור רגשות של שמחה או אובדן כקהילה יחד, וכך לשמור על אנרגיית החיים בתנועה וגם לעזור לאדם להחלים.

אבל הציוויליזציה המודרנית שלנו הפכה לתרבות של בידוד. אנשים לא יודעים לעתים קרובות כיצד לחלוק רגשות וחיוניות כקהילה. לפעמים אפשר לחשוב שהסגרים שקורים כעת בכל מקום בעולם הם במובנים מסוימים סמל או תוצאה של המנטליות הבסיסית שלנו.

לנוכח כל האתגרים שאנו מתמודדים איתם כאנושות, משאלתנו העמוקה ביותר היא לחלוק מוזיקה וריקוד עם כל מיני אנשים, מכל תחומי החיים.

להלן הקליפ, המילים וקישור למעגל מיוחד בקרוב עם נילס וקירה:

הגיע הזמן להשיל את עורנו

הייתה אזהרה

כמו שתמיד יש

זה שאתה הולך מעליו

עם החלק שלך

שמשחק את שלושת הקופים

ומתעורר יום אחד

לראות שמיעה תחושה

הלבנים שנפלו

של בית

רוצה להיבנות

לראות שמיעה תחושה

הלבנים שנפלו

של בית

עשוי משתילים

ואיחולים עדינים

נובטים מתחת

הגשמים הכבדים

הגשמים הכבדים

הייתה אזהרה

אזהרה

תמיד יש

פשוט תאשימו את הנחש

אם אתה צריך מישהו לשנוא

פשוט להאשים את הגורל

זה לא אנחנו בכל מקרה

מי שמשאיר את הזבל מאחור

כי הנחשים הבאים ימצאו

מי יצא מדעתו

האם היא תציל אותנו בפעם הבאה?

האם היא תציל אותנו הפעם?

הייתה אזהרה

כמו שתמיד יש

זה שאתה הולך מעליו

עם החלק שלך

שמשחק את שלושת הקופים

ומתעורר יום אחד

לראות שמיעה תחושה

הלבנים שנפלו

של בית

רוצה להיבנות

לראות שמיעה תחושה

הלבנים שנפלו

של בית

עשוי משתילים

ואיחולים עדינים

נובטים מתחת

הגשמים הכבדים

הגשמים הכבדים

הייתה אזהרה

הייתה אזהרה

תמיד יש

הגיע הזמן להשיל את עורנו

לא רק להתוודות על חטאינו

הגיע הזמן להשיל את עורנו

להאכיל את הרעב שבפנים

על גן העדן שאיבדנו

כאן אנחנו הכי צריכים אותה

זה כאן

מילים מאת קירה קאיפאין

***

הצטרפו למעגל מיוחד עם נילס וקירה ביום ראשון הקרוב, "מוזיקה נולדה מפעימות הלב הנסתרות של החיים", ושמעו סיפורים, מוזיקה והרהורים מהמסע שלהם! פרטים נוספים ומידע על הרשמה לחצו כאן.