הראיון האחרון של עולי הרגל לשלום

הראיון האחרון של Peace Pilgrim's: WKVI בנוקס, ב-6 ביולי 1981

בניצוחו של טד הייז, מנהל תחנת הרדיו WKVI בנוקס, אינדיאנה, יום לפני שנהרגה בתאונת דרכים. ניתן למצוא את הראיון הזה בסוף קלטת האודיו של בית קמפבל ובנספח V של ספר עולי הרגל לשלום.

טד הייז: שלום, בוא נדבר קצת על השיטוט הזה שעשית למען השלום. איך כל זה הגיע?

צליין לשלום: ובכן, זה התחיל ב-1 בינואר 1953 מלוס אנג'לס, קליפורניה. באותה שנה יצאתי לטייל ברחבי הארץ, מה שעשיתי: זיגזג על פני 5,000 קילומטרים רצופים. ואז פשוט המשכתי. אני במסלול העלייה לרגל השביעי שלי עכשיו שהוא החצייה השביעית שלי במדינה. כיסיתי את חמישים המדינות, עשרת המחוזות הקנדיים, חלקים של מקסיקו. זה מאמץ לעשות כל מה שאדם קטן אחד יכול לעשות למען השלום. אני הולך בתפילה, וכהזדמנות לדבר עם אנשים רבים ואולי לעורר אותם לעשות משהו למען השלום גם בדרכם שלהם.

ת': שלום, מה מביא אותך לנוקס, ספציפית?

PP: הוזמנתי לבוא לנוקס על ידי חברה ותיקה שלי, גרטרוד וורד. פגשתי אותה במקום אחר, אז זה הביקור הראשון שלי בנוקס. וכמובן, אני עושה את זה כל הזמן. זה חלק מהעלייה לרגל הקבועה שלי לשלום. אין לי כסף. אני לא מקבל שום כסף. אני לא שייך לשום ארגון, אז אין מאחוריי גיבוי ארגוני. ואני מחזיק רק את מה שאני לובש ונושא. אני פשוט הולך עד שמקבלים מחסה, צם עד שנותנים אוכל. אני אפילו לא שואל, זה ניתן בלי לשאול. אני אומר לך, אנשים טובים. יש ניצוץ של טוב בכל אחד, לא משנה כמה עמוק קבור. עכשיו זה היה פעם שההזמנות שלי היו רק בדחיפות של הרגע. מזרים מוחלטים הציעו לי מיטה בערך שלושת רבעי מהזמן. ורק לעתים רחוקות דילגתי על יותר משלוש או ארבע ארוחות ברציפות, אבל עכשיו ההזמנות שלי מגיעות לעתים קרובות מראש. וכמובן שזה היה המקרה עם ההזמנה שלי לנוקס.

ת': שלום, הרשה לי לשאול אותך את זה: האם זה תמיד היה צליין לשלום, או שהיה לך שם בתור ילדה קטנה?

PP: אה, זה לא השם הישן שלי, אבל אם תפנה מכתב לשמי הישן, אפילו לא הייתי מקבל את המכתב. אני מאוד צליינת שלום עכשיו. נאמר לי שזה שם מקצועי, בשימוש עקבי, אתה מבין. זה היה שמי החוקי כבר כעשר או שתים עשרה שנים, כי כמובן, הוא נלקח כבר ב-1953 כשהתחלתי לעלות לרגל. דברים השתנו הרבה מאז, אבל אני אגיד שדבר אחד לא השתנה וזה הודעת השלום שלי. זה עדיין נשאר: זו דרך השלום - להתגבר על הרע בטוב, והשקר עם האמת, והשנאה באהבה. זה עדיין המסר שאני נושא אחרי כל השנים האלה. ובכן, אתה מבין, עדיין לא למדנו לחיות את זה. מילת המפתח לתקופתנו היא באמת תרגול. זה לא יותר אור שאנחנו צריכים, זה ליישם את האור שכבר יש לנו. כשנעשה זאת, דברים נפלאים יקרו בחיינו ובעולם שלנו.

ת': צליין לשלום, אתה יודע שיש מספר מסוים של אנשים שאפילו לא יחשבו לעשות את זה, שכנראה יחשבו על מישהו כמוך כמטורף או מטורף. האם יש לך בעיה להתגבר על המחסום הזה עם אנשים מסוימים?

PP: ובכן, אני די בטוח שחלק מאלה שזה עתה שמעו עלי בטח חושבים שאני לגמרי מחוץ לקורה. אחרי הכל, אני עושה משהו אחר. וחלוצים תמיד נתפסו בתור קצת מוזרים. אבל אתה מבין, אני אוהב אנשים, ואני רואה את הטוב שבהם. ואתה נוטה להגיע למה שאתה רואה. העולם הוא כמו מראה: אם אתה מחייך אליו, הוא מחייך אליך. אני אוהב לחייך, ולכן באופן כללי, אני בהחלט מקבל חיוכים בתמורה. סיפקו לי כל מה שהייתי צריך בעלייה לרגל בלי שביקשתי אפילו.

ת': אתה מטייל במדינה שלנו בלי אגורה בכיס שלך. אתה פשוט הולך על אמונה לבד, אמונה שמישהו ידאג לך, ​​ונראה שזה תמיד קורה. בטח יש לך איזושהי אינטואיציה למי לגשת, למי לחייך, ומי יעשה לך טוב, לא?

PP: אני מחייך לכולם. אני אף פעם לא מתקרב לאף אחד. אני לובש את הטוניקה הקצרה שלי עם Peace Pilgrim בחזית ו-25,000 מיילים ברגל לשלום מאחור כדי שאנשים יעצרו וידברו, והרבה מהם עושים זאת. זה יוצר עבורי את כל אנשי הקשר שלי, בצורה הכי חביבה. ומי שמגיע מאוד מיוחד. או שהם באמת מעוניינים בשלום או שיש להם סקרנות טובה ומלאת חיים. אתה מבין, יש הרבה עניין בשלום עכשיו. כשהתחלתי, אנשים קיבלו את המלחמה כחלק הכרחי מהחיים. ועכשיו, כמובן, אנחנו מחפשים חלופות למלחמה. זה בעצם רווח - זה יותר טוב ממה שהיה. כאשר התחלתי לראשונה, היה מעט מאוד עניין בחיפוש הפנימי. עכשיו יש כמעט עניין אוניברסלי בחיפוש הפנימי, שבעיני הוא הרווח הגדול מכולם. וכמובן, מכיוון שאני מדבר בעיקר על שלום בתוכנו כצעד לקראת שלום בעולם שלנו, יש התעניינות גוברת בנושא שלי.

ת': שלום, התנ"ך אומר לנו שמלחמות תמיד יהיו איתנו. מה אתה אומר לאנשים שאומרים את זה? האם אתה חושב שהמאמץ הקטן הזה יכול לעשות את ההבדל?

PP: זה בעצם אומר שיהיו 'מלחמות ושמועות על מלחמות'. אבל הנבואה הזו התגשמה בשפע במשך מאות שנים. אני לא מבין למה אנחנו צריכים לרצות עוד התגשמות של הנבואה הזו. וכן נאמר: 'הם יככו את חרבותיהם לאתים ואת חניתותיהם לגזם. לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה'. אולי הגיע הזמן להתגשמות הנבואה ההיא. אני מאמין שכן. אני חושב שזה, כמובן, מה שכולנו באמת רוצים. ועדיין, יש כל כך הרבה פסימיות. דיברתי עם גברת שאמרה, "אני מתפללת איתך לשלום אבל כמובן שאני לא מאמינה שזה אפשרי." אמרתי, "אתה לא חושב שהשלום הוא בהתאם לרצון האל?" "הו כן," היא אמרה, "אני יודעת שכן." אמרתי, "ובכן, איך אתה יכול לומר לי שמה שעולה על פי רצון ה' אינו אפשרי?" זה לא רק אפשרי, זה בלתי נמנע. רק כמה זמן תלוי בנו. עכשיו, אני יודע שכל מאמץ טוב נושא פרי טוב, ולכן אני ממשיך לעשות את המאמץ הטוב שאני יכול. אני משאיר תוצאות בידי אלוהים. הם אולי לא יבואו לידי ביטוי בימי חיי אבל בסופו של דבר הם יבואו לידי ביטוי.

ת': שלום, זה לא טוב, במובן רגיל, לגשת לאישה שזה עתה פגשת ולהגיד "בת כמה אתה?" אבל, אני הולך להסתכן בזה היום. אני הולך לשאול אותך בן כמה אתה.

PP: אני יכול רק לומר לך שאני לא יודע, וזה מכוון מצדי. אנו יוצרים כל הזמן דרך מחשבה, כולל אנו יוצרים את הגיל שלנו. יצרתי מספיק גיל כשהתחלתי ב-1 בינואר 1953, ואמרתי, "זה מספיק." מאותה תקופה חשבתי על עצמי כחסרת גיל ובריאות קורנת, וכך אני. לא נעשיתי צעיר יותר, אבל אני לא רואה טעם בלהיות צעיר יותר. אני יכול להסתדר מצוין כמוני, ואם למדת את הלקחים של עונות החיים לפני כן, אין לך באמת רצון לחזור לעונה קודמת של החיים.

ת': צליין לשלום היה האורח שלי היום. בספרות שלה היא אומרת: 'צליין השלום על הגב שלי, 25,000 מייל ברגל למען השלום'. והיא סיימה לצעוד את הקילומטרים האלה אבל היא ממשיכה ללכת כי נדריה היא: `אני אשאר נודד עד שילמדו האנושות את דרך השלום, הולכת עד שניתן לי מחסה וצום עד שיינתן לי אוכל'. היא נראית אישה מאושרת ביותר.

PP: אני בהחלט אדם מאושר. מי יכול להכיר את אלוהים ולא לשמוח? אני רוצה לאחל לכולכם שלום.