מי ידע שיום אחד מפות יהפכו למיושנות, לא רצויות, לא אהובות, נמקות תחת ערימות של ספרי טלפונים, מכשירי וידאו וערוצים של נייר כתיבה?
לפרוש מפה זה לפרוש הרפתקה. הקשיבו היטב כשאתם מחליקים את הקמטים השחוקים ותשמעו את נפילת המפרשים מעל אוקיינוס כחול מושלם. עצמו את עיניכם ותרגישו את הקצב היציב והגובר של רכבת היוצאת מהתחנה. המפה שלכם היא הכרטיס שלכם. לשבת מול מפה פרושה, ולשרטט קווים לא אחידים של כביש לא נגעי, זה להרגיש קטן וצנוע. העולם הזה גדול, בקושי ניתן להכיר, הזמן שלנו כאן כבר אוזל.
אהבתי מפות מאז שהייתי ילדה קטנה וימי היו מלאים בהן. בבית הספר היו לנו מפות על העפרונות שלנו, מפות אורבות על הכריכות האחוריות של המחברות. היו לנו מפות מכורבלות ואורבות מעל לוחות, מחכות שימשכו אותן למטה. אפילו היו לנו גלובוסים לסובב, מה שעשינו שוב ושוב בעיניים עצומות כדי לקבוע היכן נגור כשנהיה גדולה (לעתים קרובות, למרבה האכזבה, בלב האוקיינוס השקט). כשעדיין לא ידענו מי אנחנו, מפה יכלה לפחות לומר לנו איפה אנחנו, וזה היה חם ומנחם.
רק לפני כמה מאות שנים, קרטוגרפים היו גיבורי דור; חיזרו על ידי מלכים, פינקו על ידי בוני אימפריות ואסטרטגים צבאיים. הקרטוגרפים הראשונים של סקר הודו עבדו באספמי סוד, תוך שימוש בחרוזי תפילה בודהיסטיים כדי לספור צעדים, מחופשים לנזירים. ליבת הקרטוגרפיה היא סקרנות, הרצון לחקור את העולם סביבנו. אם ידע הוא כוח, אזי משיכת הלא נודע חזקה אף יותר.
מעולם לא דמיינתי שיום אחד מפות יהפכו למשהו שאף אחד כבר לא משתמש בו. מיושנות, לא רצויות, לא אהובות, נמקות תחת ערימות של ספרי טלפונים, מכשירי וידאו וערוצים של ניירות כתיבה.
אני מבין את הקסם של מערכות ניווט מבוססות לוויינים - שסמארטפון עם מקלטי GPS ומיפוי יכול לגרום לך להרגיש בלתי מנוצח כשאתה ניגש לכביש הפתוח. אני אפילו יכול להבין מדוע יש הטוענים שהמכשירים האלה הם הצעד ההגיוני הבא בקרטוגרפיה. עם זאת, קשה לדמיין שרוחו של קפטן ג'יימס קוק תחייך אל הנשמה שמתעקשת להשתמש רק בניווט שלב אחר שלב. שהוא היה מוחא כפיים לרעיון של צמצום חקר לקלט גרידא של יעד, ודחיסת עולמנו הזה למשחק וידאו מסורבל.
המסעות הטובים ביותר אינם אלה שבהם אתה עוקב אחר חץ מהבהב, אלא אלה שבהם אתה זורק מפה לתיק ומקוה לטוב. כשאתה נוהג עם בן לוויה המקומט והדקיק שלך, אתה נאלץ להסתכל סביבך שוב ושוב. כדי להתאים את מה שנמצא על הנייר למה שאתה רואה. אתה יודע שמפה היא כלי רב עוצמה, אבל אתה גם יודע שזה לא מספיק. מפה מתקפלת לעולם לא תתיימר להעריך את זמן ההגעה שלך. היא יודעת שחלק חשוב מהנסיעה הוא לא להיות בטוח מדי בשום דבר.
כשאנחנו מביטים במכשירים שלנו וממהרים בעולם בדרכים יעילות לחלוטין, אנחנו שוכחים את החלק החשוב ביותר במסענו על כוכב הלכת המימי הזה. להתחבר עם האנשים האחרים שנמצאים כאן איתנו. איך אפילו הלב הקשה ביותר לא ייגע כשזרים ניגשים לעזור ולהדריך כשאתם אבודים? אנשים שמביטים בכם, סקרנים ושמחים שפגשתם. למרות שלעולם לא תראו אחד את השני שוב, למרות שאין לכם מה להציע בתמורה.
כשמישהו מצייר לך מפה, סדרה של קווים בחול האדום הדק בצד הדרך או רשתות בלתי ניתנות לפענוח על גב קבלה, הוא מראה לך איך הוא רואה את העולם הזה. מפה מצוירת ביד היא יקרה וייחודית. זוהי דרך ללמוד שהעולם הזה יפה ומוזר. קשה לתאר אותו לזרים ולעולם לא בדיוק אותו הדבר עבור שני אנשים.
לסמוך על ה-GPS שלך זה לשכוח כמה שביר ומקושר העולם שלנו. סוללות יתרוקנו ורשתות ייעלמו, ואפילו הגאדג'ט הכי אמין יאכזב אותך בלי סיבה טובה. הלוויין הבודד הזה שמסתובב סביב כדור הארץ שלנו לא אכפת לו מהעץ שנופל מעבר לכביש, צינור המים השבור, תהלוכת החתונה האינסופית עם החתן המום על סוס.
מפה מקופלת היא דבר יפהפה - שקטה ומכובדת. היא קיימת כדי להזכיר לכם שאי אפשר לקפל את העולם. את פלאיו יש לחוות ולחקור, לא להסביר. עם כל פנייה שגויה שאתם לוקחים, אתם מנערים הרפתקאות מתוך הכיסים שלכם. המסע הזה רק התחיל.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
5 PAST RESPONSES
Snigdha, I thoroughly enjoyed reading this! Beautifully written. It opened up my closet of long-ago memories, and I happily immersed myself in them. Maps did indeed take pride of place in my childhood ... I think we must have had the same pencil box! I remember many a long car trip with Dad unfolding the road map and running his finger along the road to be taken, and once we were on our way, Mum reading out loud the 'Interesting Facts' catalogued beside every town on the map through which we would pass. I have a large map pinned on the wall of my grandchildren's playroom, and we often stand on front of it and talk about all the different colourful countries - I want them to grow up understanding their place in a larger context. Thank you for sharing. (I'm still smiling ... )
Thank you for an inspiring account of hope... for me at least. I'd forgotten how wonderful it feels to collect maps for an upcoming trip, getting all excited and overwhelmed and in the end just flying by the seat of my pants. Long ago I'd done just that, I traveled halfway around the world with just my bike and whatever I could stuff in the carriers. I had maps and I really enjoyed looking at them but the memories I have now (30 years later) are of the people I met when I wasn't looking at the map. This story has stirred feelings of exploration and adventure and going on a walk-about. I am going to make a point of doing just this... in my own neighborhood.
Thank you! As a Storyteller and a Traveler, I always make sure to have Wanderings wherever I go. These are the times when I meet the most amazing people or discover a wonderful unexpected experience, a tiny cafe or a beautiful beach or a food festival because I spoke with the woman seated next to me on the train in Italy from Pistoia to San Gimiangano. So many amazing delights await us when we lift our heads out of technology and SEE.
This piece is beautifully written, Ms. Manickavel. Your writing "sings" and touches my heart. Thank you.
I appreciate this so much. My husband and I make a point to take a vacation, some time, each year where we travel to a new and unknown place with no plans, hotels, places to stay, etc. We travel through the area getting to know the local people in those places. Through the connections with people while we are traveling, we find ourselves drawn to one place or another and stay where we find the strongest connections. We spend time with the people we meet. We enjoy the local food, the local attractions but most of all the local people. They are our best times away and are completely intent on simply connecting with others around us. We meet WONDERFUL people each trip and both return home with a greater sense of calm and connectedness. This particular note put a smile on my face just remembering how amazing it is to wander, to simply be and to simply connect.