הכל, כל דבר
"מצאת את כל מה שאתה מחפש?" שואל פקיד
ואני אומר, "אני עדיין מחפש שלום עולמי."
"אפשר להביא לך עוד משהו?" שואלת אחות
ואני אומר, "כן, מקלט בטוח לפליטים."
למשך אלפית שנייה, פניהם מתרככות
כשהם נושמים נשימה עמוקה של דמיון
ואז צוחקים או מנענעים בראשם
או להביע צער. למשך כמה דקות
אולי אפילו נדון
האפשרויות הגבוהות ביותר של כדור הארץ שלנו.
אולי הנשימה העמוקה הזו,
הדמיון הזה,
הוא נקודת התחלה.
*********
פוסט הוק, ארגו פרופטר הוק
עם עווית של אפה, סמנתה יכלה
לעצור מחלות, לבקר בעולמות אחרים, להפוך את הזמן.
במקום זאת היא בחרה להתנהג כעקרת בית בת תמותה
קיפול כביסה, תכנון ארוחות ערב.
בגיל תשע, ראיתי שימושים טובים יותר לכוחותיה,
עוויתי את אפי בלהט, אך לא הצלחתי
לסיים את מלחמת וייטנאם, אפילו לא יכלו
להבחין במשימות מטושטשות על הלוח.
עכשיו אני תשע כפול שש, ואם הייתי יכול
הייתי מטיל כישוף על כוכב הלכת הזה.
תאוות הבצע תימחק, סיפורים יישמעו,
אומץ לחלוק, פראות לחגוג,
אהבה מתגלה כקסם אמיתי.
משאלה לא גרמה לזה לקרות.
אך מאז שהחל מכשף ,
בנות נקראו יותר בשם סמנתה
יותר מכל זמן אחר בהיסטוריה. לא דווח על עוויתות באף,
אבל כדור הארץ רואה יותר בנות משכילות, יותר
נשים נבחרות, יותר חוקים המכבדים את זכויותינו.
זימון רצון , זה מה שנשים קראו למכשפות
תמיד נהגו ללדת מציאות טובה יותר.
היום הן בכל מקום. הן עוברות כמו אחותך,
חמותך, חברתך בפייסבוק, העצמי המפואר שלך.
*********
חוֹמְרָנִי
האם אנחנו אמורים להסתפק בכוכב לכת
מפגרים אחרי הציפיות שלנו?
אנחנו רוצים זמן הפיך,
כניסה לעבר או לעתיד
קל כמו לשנות את דעתנו.
אנחנו רוצים טלפורטציה, כדי שנוכל
להתרסק לכל מקום אחר הצהריים,
אולי איסלנד או ארגנטינה,
שם נכיר חברים חדשים,
מסכימים להיפגש לארוחת צהריים
שבוע הבא ביוון
בהפסקה של שעה בלבד.
אנחנו רוצים לעבור
חמדנות וסבל ומלחמה,
מספיק כבר.
ומוות? זה פרימיטיבי להחריד
לנשמות שנותר להן כל כך הרבה ללמוד.
עם זאת, כוכב הלכת הזה עושה הרבה דברים נכון.
ציפורים, למשל.
מים בכל ביטוייהם המושלמים.
אותם שירים חיים הנקראים עצים.
הדרך שבה מבט חטוף
יכול לחשוף נפש תאומה.
מה שכולנו, באמת.
האחדות בין העצמי לבין הכל
הוא סודו של כוכב הלכת הזה, שמור בצורה לא מושלמת.
זה יותר ממה שאנחנו עשויים לצפות.
למרות שמסע בזמן יהיה נחמד.
*פורסם במקור בכתב העת השנתי "כתיבה למען שלום"
**********
תזכורת קלריון
החזקים מעוררים את חסרי האונים
לדחוף אחד כנגד השני.
כוחם גדל בכך שהם שומרים עלינו
בכל מיני בתי כלא.
ובכל זאת איננו חסרי אונים.
זוכרים את הדוב השחור
משוטט במחוז קלרין, פנסילבניה,
ראשו לכוד חודש או יותר
בדלי עם טבעות מתכת.
זוכרים את אלה שרדפו אחריו שעות,
תפס אותו בחיבוק מסוכן,
ניסר בזהירות את הקשרים ההדוקים הללו.
דמיינו מה הם הרגישו בתור הדוב
רץ חופשי לתוך היער.
דמיינו גם אתם, את הדוב.
*פורסם במקור בכתב העת Writers Resist .
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
1 PAST RESPONSES
I am so absorbed in the wonder of creation that I believe I see heaven and angels everywhere. }:- ❤️ anonemoose monk