אודות לדברים רגילים

להלן מובא באישור מ"אודות לדברים רגילים", בהוצאת רשת לחיים אסירי תודה, 2017

מָבוֹא

לפני כמה שנים שכן נתן לי מתנה - אוסף של "אודות לדברים נפוצים" מאת פבלו נרודה. מה שלא הבנתי מיד זה שהיא נתנה לי, לא רק את המתנה של ספר, אלא את המתנה לראות דברים "נפוצים" בעיניים רעננות וחגיגות. נרודה כותב בשובבות ובאהבה על לימונים, מלח, גרביים, קופסת תה! ובכך הוא מגביר את תשומת הלב וההערכה שלנו לנפלאות היומיום הממלאות את ימינו וחיינו. אודות (בעצמם מופלאות) מביאות חיים, עומק ופליאה לכל מיני דברים.

בהשראת החוויה הזו, אנו, ב-A Network for Grateful Living (gratefulness.org), שלחנו הזמנה לקהילה שלנו להגיש אודות ל"דברים רגילים". התגובה הייתה שמחה ומיידית. תיבת הדואר הנכנס שלנו התמלאה בהתמדה בשירים שחוגגים עשבים שוטים, פנסי רחוב, נעליים וצרצרים. היו מכתבי אהבה לבקבוק בלנדר, בלוט, נעלי בית, אייפד - אפילו לוורידים על הרגליים של מישהו! הצצה זו לשמחה שעוררו דברים פשוטים הייתה מתנה אמיתית ואנו אסירי תודה לכל אחד מהכותבים שהביעו את הערצתו במגוון רחב של סגנונות ומיקוד.

כדי לחדד את האוסף להוצאה זו, כינסנו קבוצה קטנה של סופרים, עורכים ומשוררים - כולם חובבי שירה. לאחר שיקול דעת רב, יחד עם דיון שובב ורציני, צוות הערכת אודה אסיר תודה (GOAT) - בתהליך שבו המשוררים נשארו אנונימיים - בחר את שנים עשר האודות שאתה רואה כאן.

אנו מקווים שהאודות האלה לדברים הרגילים קסמו לכם, אבל, אולי הכי חשוב, אנחנו מקווים שהם יפקחו את עיניכם, כפי שנפתחו לנו, בפני אינספור הפלאים שמקיפים אותנו, מחכים לראות ולחגוג.

סאויר מקלורי

מטעם רשת לחיים אסירי תודה

אודה ל-5:30 בבוקר

רק אני יודע, רק אני רואה

האור רוקד ברכות מעל חופת העצים.

נופל ברכות על הדשא מלא הטל,

נע לחלון שלי כשהדקות חולפות.

כן, רק אני רואה, לבית עדיין, הוא ישן.

החולמים חולמים בעוד ה

ליטוף אור רך.

היום מתחיל לזהור

כמו הלילה, היא מתפשטת. הקרדינלים קוראים

באקסטזה צרופה

אני חולק את אותו השיר כמו שהם שרים לי אותו

אנחנו נותנים את עצמנו במלואם, אין אחר מעליה

השמחה שלי מתגלגלת על פניי, בוקר מוקדם הוא המאהב שלי.

– ניקי הייז

אודה לנעלי בית השינה שלי

הם ממתינים בסבלנות ליד מיטתי זקיפים תאומים נעימים, מוכנים לשירות.

הם מכירים אותי כל כך טוב - הטבעה הכהה של העקבים וכל אצבע שחוקה לתוך העקבים

צמר מקריח.

הם הדבר הראשון שרגלי מחפשות בבוקר,

הארקה והגנה על דשדוש חצות שלי לשירותים.

הם הנחמה שאני מחפש כשאני חוזר מעמל היום,

אלה שאני פונה אליהם כשאני מוריד עקבים, עור מלוטש, אבזמים ושרוכים.

הם נושאים את הכתמים והפגמים של ההיכרות - שפריץ של קפה קר, טפטוף של

משחת שיניים,

סימני בקיעת השיניים של גור גדלו כעת.

הם רשמו מאות קילומטרים אבל רק לעתים רחוקות עוזבים את הבית, הכפכפים האלה שלי.

פעם שכחתי ולבשתי אותם לאימון מקהלה. שרתי טוב באותו לילה

- מרגרט פאת'

אודה למשוררים אילמים

אתה רואה
המתנה היקרה
של דברים רגילים
כפי שעשה פאבלו נרודה,
אבל לא צריך מילים,
עט או נייר,
להשתחוות

לשמן זית
לשנת הלילה הנהדרת
אל הסלעים הטחבים
אל האוקוטיו הפורח
לאבוקדו הבשל לחלוטין
לגיבורים כל יום
למכתבים בכתב יד
לצחוק ספונטני
לביצי משק טריות
לזר המחייך
לפרחי הבר של המדבר
לרשת העולמית
לרגעים מרים מתוקים
לתנומות אחר הצהריים
לעננים אפורים
להאטה
לסרפדים עוקצים
לשמיכות רכות
לחלומות מוזרים
לאיש הזבל
אל המוות החינני

המתנות הפשוטות
הישות המתמסרת שלך רואה
תוך כדי החיים
ממלא אותך בחום העמוק הזה
אתה קורן החוצה בשקט.

וזה
היא המתנה
אתה.

אודה לבצל

אני פותח את דלת הכניסה והולך על הראש אל הניחוח האוה כל כך שמימי

של בצל מוקפץ על הכיריים.

כמובן, כשגדלנו היינו אומרים "טיגון" אבל הבצל מדבר בכל השפות.

הארומה זהה

והמקורקע זהה.

זו תת הרצפה

שעליו מונח הפרקט היקר, הקנבס

שעליו מצוירת יצירת המופת, המטה

שעליו משורטטת האופרה, הדיו

איתו נכתב השיר, תו הבס

במרק.

– סוזן וילהאן

הפסקת תה

קח את המים, זורמים במעלה ברז מהאדמה -

אקוויפר ישן, שריד טעים

של נחלים פרהיסטוריים, רעננים בגשם. קח את הקומקום - כבד,

מעוקל - סיבוב של קדר על חימר ישן, מושך את הבוץ הרך זקוף

לתוך חרוט ואז כלי, נורה בזהירות אל כלי אבן - זיגוג תכלת זורם מנומר על שחור; זוהר קפוא על קערה עגולה של הלילה. הכוס

כאישור קטן.

קח את התה - קליפת תפוז מיובשת, אניס, ג'ינסנג; רויבוס אפריקאי ועולש, ונענע-

אוצרות דרך המשי,

שדות ומטעים מרוחקים הופכים ל-Market Spice - הנדודים המסתוריים של הקנוקנות המושחרות

מגיעים למטבח רגיל.

קח גוש בוקר קצר - שמש מדגישה את הסיר והכוס; הקומקום, אדום על תנור לבן - קח את המים הרותחים

מהבהב כשהיא ממלאת את הסיר, האדים הריחניים.

לפני שהתה נוגע בשפתייך, הקדישו רגע כדי להרגיש את העידנים, הקילומטרים מתאחדים

לידיים שלך - הידיים שלך!

הכוסות הרכות המקומטות האלה שמתעטפות

חימר יורה, מחזיק את הקיטור מתחת לאף שלך - הידיים האלה בורקות עם הגיל, רהוטות

של מסעות ובקרים ושנים - הכל מתחבר יחד.

– קתרין מקגווייר

תֵה Break פורסם בעבר על ידי Raven Chronicles במאי 2016

הארטישוק

הארטישוק יושב לי בצלחת ירק שמעורר ויכוח

הטירון עשוי אך לשבת ולהתעצבן כאשר הוא מתבקש לאכול את הגדילן המכוער. חסרי הידע מתנגדים לכל טעם

ותקרא לניצן בזבוז נורא.

אבל אחרים, כמו האנין או האנין הגדול, כולם יסכימו עם הארטישוק של ירוק מקסים

זה לא ירקות להשפיל.

לגרד את השיניים על העלה שלו מביא שמחה מוחלטת, קצרה ככל שתהיה, וכשנוגסים בלב, הגסטרונומיה מבודדת!

עכשיו, לגביי ולוויכוח הזה

אני מוצא את זה חכם להתפטר

– ג'ויס הולמס מקאליסטר

אודה למחזיקי הספרים של האריות השדומים שלי

מלכי הג'ונגל לשעבר מפחידים, שכיבה עכשיו בשלום אתה נרדם,

חובתך חסרת השיניים: לשמור על היצירות האדירות של שייקספיר.

מעשים קודמים של הרג וגזל להגנה על המאורה שלך שכחו מזמן, לא מודעים.

חלציך ורעמותיך הגבריות במנוחה רכה

כשאתה מקיים מדף פרוזה...

שום נהמות נוקבות לא משחררות כדי להזהיר, להגן, אבן מלכים משתתקים בסוף.

– בטי בי בראון

הרגע הזה

אני מחייך כי

מיליון חלופות אפשריות שהיו מונעות את הרגע הזה שאנחנו חולקים לא התרחשו.

מעבר בטוח באינספור צמתים

השבוע;

היעדר פורענות מאז ארוחת הבוקר;

אלף נשימות שהתקבלו בשעה האחרונה, נמסרו בדיוק בזמן.

השטיח של הרגע הנוכחי הוא, שלם ומרענן ללא הרף, אמיץ, מכל הלב, גולמי וחי. תראה - הנה זה, שוב!

- הווארד אוליבייה