כשאתה חי חיים מוסחים, יש לתת את הדעת על כל דקה. אתה מרגיש שאתה בטח בודק משהו מהרשימה, בוהה במסך או ממהר אל היעד הבא. ולא משנה כמה דרכים תחלקו את הזמן ואת תשומת הלב שלכם, לא משנה כמה מטלות תנסו ומרובי משימות, אף פעם אין מספיק זמן ביום כדי להדביק את הפער.
אלה היו החיים שלי במשך שנתיים מטורפות. המחשבות והפעולות שלי נשלטו על ידי התראות אלקטרוניות, צלצולים וסדר יום עמוס. ולמרות שכל סיב של סמל המקדחה הפנימי שלי רצה להגיע בזמן לכל פעילות בלוח הזמנים המסורבל שלי, לא הייתי.
אתה מבין, לפני שש שנים התברכתי בילד רגוע, חסר דאגות, עצור והריח את הוורדים.
כשהייתי צריך לצאת מהדלת, היא לקחה את הזמן המתוק שלה בבחירת ארנק וכתר נוצץ.
כשהייתי צריך להיות איפשהו לפני חמש דקות, היא התעקשה להצמיד את הפוחלץ שלה למושב בטיחות.
כשהייתי צריך לאכול ארוחת צהריים מהירה בסאבוויי, היא עצרה לדבר עם הקשישה שנראתה כמו סבתא שלה.
כשהיו לי שלושים דקות לצאת לריצה, היא רצתה שאעצור את העגלה ואלטף כל כלב שעברנו.
כשהיה לי סדר יום מלא שהתחיל ב-6 בבוקר, היא ביקשה לפצח את הביצים ולערבב אותן בעדינות.
הילד חסר הדאגות שלי היה מתנה לטבע מונע המשימה שלי מסוג A - אבל לא ראיתי את זה. הו לא, כשאתה חי את החיים בהיסח דעת, יש לך ראיית מנהרה - רק להסתכל קדימה אל מה שבא על הפרק. וכל מה שלא ניתן לסמן מהרשימה הוא בזבוז זמן.
בכל פעם שהילד שלי גרם לי לסטות מלוח הזמנים הראשי שלי, חשבתי לעצמי, "אין לנו זמן לזה." כתוצאה מכך, שתי המילים שדיברתי בדרך כלל עם מאהב החיים הקטן שלי היו: "מהר".
התחלתי איתו את המשפטים שלי.
מהרו, אנחנו נאחר.
סיימתי עם זה משפטים.
אנחנו הולכים לפספס הכל אם לא תמהרו.
התחלתי את היום שלי עם זה.
מהרו לאכול את ארוחת הבוקר שלכם.
מהרו להתלבש.
סיימתי את היום שלי עם זה.
מהרו לצחצח שיניים.
מהרו והכנסו למיטה.
ולמרות שהמילים "מהר" עשו מעט אם כלום כדי להגביר את המהירות של הילד שלי, אמרתי אותן בכל זאת. אולי אפילו יותר מהמילים "אני אוהב אותך".
האמת כואבת, אבל האמת מרפאה... ומקרבת אותי להורה שאני רוצה להיות.
ואז יום גורלי אחד, דברים השתנו. בדיוק אספנו את בתי הגדולה מהגן ויצאנו מהמכונית. לא הולכת מהר מספיק לטעמה, בתי הגדולה אמרה לאחותה הקטנה, "את כל כך איטית." וכשהיא שילבה את זרועותיה ופלטה אנחה נסערת, ראיתי את עצמי - וזה היה מחזה צובט בטן.
הייתי בריון שדחף ולחץ ומיהר ילד קטן שפשוט רוצה ליהנות מהחיים.
עיניי נפתחו; ראיתי בבהירות את הנזק שהקיום הממהר שלי גורם לשני ילדיי.
למרות שקולי רעד, הסתכלתי בעיניו של הילד הקטן שלי ואמרתי, "אני כל כך מצטער שגרמתי לך למהר. אני אוהב שאתה לוקח את הזמן שלך, ואני רוצה להיות יותר כמוך."
שתי הבנות שלי נראו מופתעות באותה מידה מההודאה הכואבת שלי, אבל פניה של בתי הצעירה החזיקו בזוהר שאין לטעות בו של אישור וקבלה.
"אני מבטיחה להיות יותר סבלנית מעתה והלאה," אמרתי כשחיבקתי את ילדתי מתולתלת שעכשיו קורנת לנוכח ההבטחה החדשה של אמה.
היה די קל לגרש את "הזדרז" מאוצר המילים שלי. מה שלא היה כל כך קל היה לרכוש את הסבלנות לחכות לילד הנינוח שלי. כדי לעזור לשנינו, התחלתי לתת לה עוד קצת זמן להתכונן אם נצטרך ללכת לאנשהו. ולפעמים, גם אז, עדיין איחרנו. אלו היו הפעמים שהבטחתי לעצמי שאאחר רק לכמה שנים, אם כן, כשהיא צעירה.
כשהבת שלי ואני טיילנו או הלכנו לחנות, אפשרתי לה לקבוע את הקצב. וכשהיא עצרה להתפעל ממשהו, הייתי דוחק מחשבות על סדר היום שלי מהראש ופשוט מתבונן בה. ראיתי הבעות על פניה שמעולם לא ראיתי קודם. בדקתי גומות חן על ידיה ואת האופן שבו עיניה התקמטו כשהיא חייכה. ראיתי איך אנשים אחרים הגיבו לה לעצור כדי להקדיש זמן לדבר איתם. ראיתי איך היא זיהתה את החרקים המעניינים והפרחים היפים. היא הייתה מודעת , ומהר מאוד למדתי שהמבחנים של העולם הם מתנות נדירות ויפות. זה הרגע שבו סוף סוף הבנתי שהיא מתנה לנשמה התזזיתית שלי.
ההבטחה שלי להאט התקבלה לפני כמעט שלוש שנים, במקביל התחלתי את המסע שלי להרפות מהסחת הדעת היומיומית ולתפוס את מה שחשוב בחיים. לחיות בקצב איטי יותר עדיין דורש מאמץ משותף. אבל בתי הצעירה היא התזכורת החיה שלי למה אני חייב להמשיך לנסות. למעשה, לפני כמה ימים היא הזכירה לי שוב.
שנינו יצאנו לטיול אופניים לצריף סנו-קונוס בזמן חופשה. לאחר שרכשה פינוק מגניב לבת שלי, היא התיישבה ליד שולחן פיקניק והתפעלה בהנאה מהמגדל הקפוא שהחזיקה בידה.
לפתע על פניה מבט של דאגה. "אני צריך למהר, אמא?"
יכולתי לבכות. אולי הצלקות של חיים נמהרים לעולם לא נעלמות לגמרי, חשבתי בעצב.
כשהילדה שלי הרימה את מבטה אליי וחיכתה לדעת אם היא יכולה לקחת את הזמן שלה, ידעתי שיש לי ברירה. יכולתי לשבת שם בצער ולחשוב על מספר הפעמים שהבהלתי את הילד שלי בחיים... או שאני יכול לחגוג את העובדה שהיום אני מנסה לעשות דברים אחרת.
בחרתי לחיות היום.
"אתה לא צריך למהר. פשוט קח את הזמן שלך," אמרתי בעדינות. כל פניה התבהרו מיד וכתפיה נרגעו.
וכך ישבנו זה לצד זה ודיברנו על דברים שילדים בני 6 מנגנים ביוקלילי מדברים עליהם. היו אפילו רגעים שבהם ישבנו בדממה רק חייכנו אחד אל השני והתפעלנו מהמראות והקולות שסביבנו.
חשבתי שהילד שלי הולך לאכול את כל העניין הארור - אבל כשהיא הגיעה לביס האחרון, היא הושיטה לי כף של גבישי קרח ומיץ מתוק. "שמרתי לך את הביס האחרון, אמא," אמרה בתי בגאווה.
כשנתתי לטוב הקפוא להרוות את צמאוני, הבנתי שהרגע קיבלתי את עסקת החיים.
נתתי לילד שלי קצת זמן... ובתמורה, היא נתנה לי את הביס האחרון שלה והזכירה לי שלדברים יש טעם מתוק יותר ואהבה קלה יותר כשמפסיקים למהר בחיים.
בין אם זה…
אכילת סנו-קונוס
קטיף פרחים
חגורת חגורת בטיחות
פיצוח ביצה
מציאת צדפים
פרת משה רבנו צופה
טיול במדרכה
אני לא אגיד, "אין לנו זמן לזה." כי זה בעצם לומר, "אין לנו זמן לחיות."
הפסקה כדי להתענג על ההנאות הפשוטות של חיי היומיום היא הדרך היחידה לחיות באמת.
(תאמין לי, למדתי מהמומחה המוביל בעולם לחיים משמחים.)
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
34 PAST RESPONSES
Thanks for sharing 🙏
Why do we have to be so „grown-up“? The day we stop growing is the day we die.
Going back to our previous attitude as children. This inborn curiosity. Why? The most often used word. And the marvel at all things, living and inanimate.
Maybe a bit differently. For sure, in another manner. Because now, we can even appreciate the beauty of the unfathomable. Beyond my capacity to comprehend is leaves me totally in awe and reverence I simply have to bow down and trust this higher order. No more misguided arrogance and desire for complete control.
Beautiful and thought changing
Thanks for a great story. We hurry in life worrying that we may miss something if we don't. But I wonder how much have we missed by hurrying. Distance without quality is not a journey worth awhile. Thanks again.
This was so beautiful! I find myself in a hurry most of the day between school and work then homework and preparing for the next day. I too would like to commit some of my time to slow down and enjoy all the little things in life. There is such beauty in everything that is often looked over but for 2015 I would like to enjoy these beautiful things even more!
Beautiful! Thank you
This was so interesting to read. I have always been a "Noticer" because I just love knowing my surroundings. It really helps with understanding a lot more of the world around you. It's great that you learned such a powerful lesson.
Oh my -- I've been a "Noticer" all my life but had to ramp it down when I got older. Think I'll let go of the control and go back to being a "Noticer". Thank you for inspiring that!!
Simply a beautiful and inspiring piece. A lesson for all of us.
Thank you!!!!
Thanks for your post! Your story is very instructive and interesting. Many people need to stop and think: "Where do I hurry? And why?.."
Lovely post, and a good reminder. My only concern is that you seem to be rather hard on yourself, taking every worry and concern of your child so deeply to heart you feel like a "bully" every time you need to rush a bit. Believe me, I know this feeling! But the reality of life is that, sometimes, we really DO need to be somewhere on time. Living life like this on a daily basis is, indeed, very stressful on our kids and on ourselves. Once in awhile, however, it is OKAY to have to rush out the door, to have to miss a few extra minutes of playtime. It really is okay to not always be able to stop and smell the roses. What's truly important is to try and keep a balance. Get moving when you really need to, but make plenty of time for noticing, too. It's so easy, in this day and age of sky-scraper parenting standards, to always feel like we're damaging our children with every little decision we make. But none of us are perfect. As long as we don't expect perfection from our children, they won't come to expect it from us, either. If we constantly affirm for our kids that we think they are wonderful just as they are, if we embrace and nurture the things that make them unique, they will carry that with them much more than the times we had to rush them to get to work on time.
Best wishes,
[Hide Full Comment]A Noticer with a Noticer child
What a beautiful reminder to live in the moment. This story brought me to tears! I have a 3 year old who was born when I was about to turn 41. After a frantic 20 years of adult life, experiencing 'as much as possible' in my own life, I was blessed to have the most wonderful experience of all- being a parent. I remind myself constantly how these early years of my daughters life are so short and so precious, that I must stop and enjoy this time with her, at her pace. It is often difficult with the pressures of life and work but perhaps being an older parent gives me a heightened appreciation of these few short years. Life has slowed down immeasurable because of my daughter and what a gift that has been. There is SO much more to life than work!
a great opportunity for grandparents to make a difference in a child's life- especially if they are retired and not under time-stress. Both child and granddparent can appreciate the spacious present without fear of missing something else or being pushed or coaxed.
yeah, all kids are like this. ;)
Thank you, thank you, thank you! This nearly brought tears to my eyes. A friend of mine shared this with me as I am constantly conflicted over my Type A personality. It controls my parenting style that consequently has me up as front runner for mother of the year, annually. :-( Your entry was just perfect and reminds me just how unfair my demanding, hurried ways is to my beautiful daughter. I, too, have heard words stream from my older daughter's mouth that sound so harsh and demanding, only to realize it's me who has provided such repulsive modeling for such. I MUST slow down! Thank you again for sharing your story and inspiring me to be a better mom!
Beautiful. I had a 'hurry up' dad in my life and trust me even after 27 years if my life, I have never really be able to connect with him.
'Thank you so so much' for living in the moment. Bless Your children.
This is just beautiful - thank you for sharing.
This is absolutely beautiful!!
Boy can I relate to this! I was a moseying child like that. And now I'm the rushing parent of moseying children. Thanks for the reminder!!!
This is an awesome story. When I was in the Novitiate for my religious order, we spent a fair amount of time talking about "agendas". Some of it took, some of it didn't. Even today I often find myself rushing around, trying to get to my destination and not paying attention to my journey. The lady in this story apparently had the same tendency. Fortunately for her, she had a daughter who could teach her to slow down and smell the roses. How many gifts to the people and the world have we lost because the people who were supposed to show them to us never had the chance to be born?
Rachel: I'm an Emotional Freedom Coach for Women Entrepreneurs and I just shared your story with everyone I know, whether they have little ones or not. What a very powerful message! WHEW! My little ones are now 30, 31 & 32 and I have a big blended family with 9 grandchildren. Your words brought it home to me like a brick in the forehead! THANK YOU!!!
Make it a wonderful day!!
Gwen Orwiler
Beautiful! This is good advice for everyone in this "fast talking; fast moving" world we live in today.
LOVE THIS!!! As a working mom when my kids were little my motto was :When there BE there."
Wow! This was a lovely post. I'm glad to say that I have all the time in the world and am relishing the same.
Love and light, always :)
tears in my eyes right now
beeeuuuuuuuuuuuuutiful.
Thank you for the reminder.
And enjoy those precious children while you can. Mine are now 18 and 21 and they don't need me leisurely hanging around with them anymore. Treasure those times while you can.
Absolutely beautiful, thank you for helping me in my training.
Wow! This was a much needed read. It brought to me big smiles but also regretful tears. I can relate so easily to this. I also vow to stop and give presence to each and every valuable moment as much that I can. It's so deafening to realize I've so selfishly taken the beauty of life from my child's very own rainbow. I can relate to seeing myself as a bully. I clearly see the lack of respect I've shown my little one in so many ways. Today is a new day and what a blessing it is to have another chance to start over fresh with my sparkling little darling. I pray she forgives me and continues her patience with me.
a great reminder for us all to Stop, smell the roses, connect to one another and value living in the moment. Thank you so much for sharing the wisdom of a child. And indeed, we are all Tall children, some are simply taller than others.