הכירו את האיש שהיה פעם חסר בית שחולל מהפכה כיצד אנו מטפלים בחסרי בית

אלן ברסמה רכש 136 דונם בתוליים של אדמה, ממוסגרת על ידי אגם ונהר בתוליים, בצפון אונטריו. כדי לבנות בקתה, הוא נאלץ לגרור את החומרים טיפין טיפין, באמצעות סירה, טרקטורון או המשאית שלו. זה היה תהליך איטי ומפרך, אבל כשהכל נאמר ונעשה, היה לברסמה מקום מסתור בן שלושה חדרים, לשם הוא לוקח את נכדו, דווין, שעליו יש לו כעת אפוטרופסות חוקית.

"אני פשוט לא רואה בפרישה חלק מהעתיד שלי", אמר ברסמה, בן 67. "למה שנרצה להגיע לנקודה בחיים שבה יש לנו את הקשרים, הכישורים, המשאבים והידע, ואז פשוט נלך לשחק גולף? לפעמים אתה מסתכל מסביב, וכל השאר נסוגים אחורה. ובכן, אני לא עושה גולף. אז זה לא מפריע לי".

הסבלנות והכונן של ברסמה בנו יותר מאשר תא. לאחר שהיה חסר בית בעצמו, הוא עזר לבנות חיים חדשים עבור חסרי כל ומקופחים ברוקפורד, אילינוי, עיר כשלוש שעות מערבית לשיקגו. עבודתו הקשה סייעה לעיר לראות ירידה דרמטית בחסרי בית.

הוא לא התכוון לעזור לחסרי בית כשהחל את דרכו. ברסמה עבר לבניין מחסן פנוי במרכז העיר רוקפורד ביוני 2000. המקום ניזוק קשות בשריפה, אבל הוא ראה את הפוטנציאל. הוא פתח חברת בנייה משלו בבניין, וקרא לזה 'מקום הנגר'. אבל דבר מוזר קרה רק כמה חודשים: בית קפה מקומי נסגר והותיר אוכלוסייה חסרת בית ללא מקום התכנסות.

ברסמה זכר איך זה להיות חסר בית ובקצה החבל שלו. הוא התמודד עם שורה של אתגרים בשלב מוקדם בחייו - הוא איבד הכל לאחר שמאבק באלכוהוליזם עלה לו בנישואיו, בביתו ובעסקי הנדל"ן שלו. זה הוביל אותו לפסגת הר באלסקה, שם התכוון להתאבד. הוריו לקחו אותו ועזרו לו לבנות מחדש.

כשנזכר בכך, ברסמה ייחד מיד חדר ב-Carpenter's Place לגברים ונשים להתאסף, לאכול סופגניות ולדבר. כמה חודשים לאחר מכן, הוא סגר את עסקי הבנייה והשקיע את כל מרצו בהפיכת נגר'ס פלייס לסוכנות לשירותים חברתיים מקיפה.

כעת, Carpenter's Place הוא רק חלק אחד בפאזל רחב ידיים שהוא הרכיב במהלך 15 השנים האחרונות, כולל תוכנה מהפכנית, הנקראת כעת MPOWR, המחברת בין מספר סוכנויות לשירותים חברתיים כדי למנוע מאנשים פגיעים ליפול בין הכיסאות. על ידי שיתוף מידע על אוכלוסיית חסרי הבית, סוכנויות מסוגלות לעמוד בקצב הצרכים של אנשים שנאבקים לטפל בעצמם, לעתים קרובות בגלל מחלת נפש.

"לאשתי קאתי הגיע מישהו שהלך למרפאה ורשמו לו משהו", אמר ברסמה. "אבל ללקוח לא הייתה דרך לקנות את זה. בגלל התוכנה, קאתי הצליחה לראות את המרשם ולשאול אם הוא לקח אותו."

לאחר שנודע לה על הבעיה, היא הצליחה להביא את הגבר לתוכנית ביטוח כדי לקבל את התרופה. "אבל זה לא היה מובא אם היא לא ראתה את זה", אמר ברסמה. "אנחנו מספקים מערכת עצבים מרכזית כך שכל האיברים יכולים לתקשר לגוף בריא."

"מערכת העצבים המרכזית" הזו משמשת 1,250 עובדי שירותים סוציאליים המפקחים על חייהם של יותר מ-250,000 אנשים, ורוקפורד הוכיחה את שדה הניסוי המושלם עבורה. ב-2009, יותר מ-33% מאזרחי רוקפורד חיו מתחת לקו העוני - 15% יותר מהממוצע במדינה. בשנת 2013, המספר הזה ירד ל-25 אחוזים. מדינות וקהילות בכל רחבי הארץ החלו לאמץ גרסאות של המערכת שנבנתה ברוקפורד כדי להתמודד עם בעיות העוני שלהן.

אלן ברסמה בקו האוכל עם חברי הקהילה. (צילום: הדרן קריירה/יוטיוב)

ברסמה אמר שההבדל בין התוכניות שלו לבין תוכניות אחרות של חסד טהור הוא שהוא יודע מניסיון שפתרונות פלסטר לא עובדים.

"אנשים שנקלעו לדפוסים האלה, זה לא בדרך כלל המקום שבו הם רוצים להיות. בהינתן ההזדמנות, רוב האנשים היו רוצים להיות אנשים מאושרים ופרודוקטיביים בקהילה. אנחנו צריכים להתגבר על הנדיבות", אמר.

הרעיון הזה הוא שהוביל את ברסמה למקד את כל מרצו בחיבור הארגונים האמוניים של רוקפורד למערכת מרכזית, שנקראת One Body Collaboratives, שעליה הוענק לו פרס Purpose מ-Encore בשנת 2010. הוא בחר להזרים את הפרס הכספי הנדיב בסך 100,000$ ישירות ל-MPOWR ול-One Body, עבור עצמו.

אלן ברסמה מתאם ביקור רפואי של גבר צעיר. (קריירות הדרן/יוטיוב)

"אני זוכר שאמרתי לעצמי ולאנשים אחרים שאני לא מקים ארגון אחר", אמר וצחק. "אבל אז פשוט יש לי הרגשה עמוקה של מונעים. כולם תמיד מחפשים את המטרה שלהם בחיים. אף פעם לא סבלתי מזה. רוקפורד נמצא בהרבה רשימות שליליות, ואנחנו רוצים לשנות את זה".

והוא מפנה את העניינים. ניתן לחבר כמעט 350 כנסיות וארגונים רבים אחרים המבוססים על אמונה ברוקפורד באמצעות גוף אחד. ואם אישה משתחררת מהכלא, למשל, כל כנסייה יכולה לספק את רמת הסיוע הספציפית שלה - חיפוש עבודה, טיפול בילדים, הטבות מזון - ללא חפיפה, ולנצל טוב יותר את כל המשאבים כדי להחזיר אנשים על רגליהם.

ברסמה רואה כל אתגר כמו קבלן מנוסה. הוא יוצר רשימות כדי לשמור על האנרגיה שלו ממוקדת. בכוונה אין לו מדיח כלים כדי לשלוט בשגרה לילית של שטיפת כלים משפחתית. הוא שומר על שגרה, בעזרת אשתו השוודית ונכדו דווין, שהפרעת קשב וריכוז שלו מחייבת את המשפחה לתכנן תוכניות מוצקות ולבצע ללמד באמצעות דוגמה. אבל המסלול של Carpenter's Place היה משהו שהוא לא יכול היה לצפות מראש, והוא מעריך את האנשים שתמכו בפרויקט והנחו אותו למצבו הטבעי.

"אני לא עושה הרבה," הוא התעקש. "אני מקיף את עצמי בהתמחויות השונות. אם אתה באמת מסתכל על עצמך ועל החיים, ומה אני אמור לעשות, נראה שחוויות העבר משתלבות יחד. לא הייתי רוצה לעבור שוב את החוויה בראש ההר. אבל אני בהחלט יכול לנצל אותה".