שלום אפשרי: סיפורה המדהים של חברות בכלא

קלאודיה וסיליאנה במהלך אחד מאירועי פיוס רבים

במשך יותר מ-50 שנה, הכוחות המזוינים המהפכניים של קולומביה (בספרדית, FARC) נלחמים במלחמת גרילה למען צדק חברתי. בתגובה, העשירים והחזקים הקימו כוחות צבאיים למחצה כדי להגן על הסדר החברתי הקיים. משני הצדדים, אלו הנלחמים הם בעיקר קמפסינוס (כפריים) עניים ופועלים.

סיליאנה, מעצבת גרפית, מרצה עונש מאסר של 29 שנים בגין רצח כחברה בכוחות הפרמיטריים. קלאודיה הצטרפה ל-FARC כדי להציע את כישורי העזרה הראשונה והפסיכולוגיה שלה. עד כה, היא ריצתה שמונה שנים מתוך 40 שנות עונשה בגין רצח וטרור. הן מרצות את עונשן בכלא שבו כלואים נשים שנידונו בגין אלימות מכל צידי הסכסוך. קלאודיה וסיליאנה הן שותפות לתא - וחברות הכי טובות.

הייתה לי הזכות לראיין אותם בכלא. בזמן שדיברנו, הם הקרינו שלווה והתחשבות. פניהם אורו בשמחה, ולפעמים בעצב.

חדשות חיוביות: מה כל כך מיוחד במערכת היחסים שלכם?

סיליאנה: הייתי כאן שנה כשקלאודיה הועברה ליחידה שלי וסומנה כשותפה שלי לדירה. אם את מהקבוצה הנגדית, זה לא רגיל לחלוק חדר בלי לבקש שיבוץ מחדש.

קלאודיה: כשהגעתי לחדר הכלא החדש שלי מצאתי אדם מאוד תומך, וכשהבנתי מאוחר יותר שהיא מהפאראס, לא היה לי אכפת. סיליאנה הסכימה איתי, כי היא מנסה לראות בן אדם מאחורי הפשע. התחלנו לעשות הכל ביחד.

סיליאנה: אז הבנו שיש לנו הרבה במשותף. ראינו את ילדינו גדלים, וליווינו אחת את השנייה בכאב של חוסר הקרבה ביניהם.

קלאודיה: הייתי שם כשסיליאנה קיבלה את גזר הדין שלה, ותמכתי בה במצוקה שלה. כשדיברתי בטלפון עם בתי בת ה-4, סיליאנה הייתה מנחמת אותי.

סיליאנה: שנינו הבנו שלאף אחד מאיתנו לא הייתה כוונה לפגוע באף אחד.

הבנו גם שאנחנו יכולים ללכת מעבר לאידיאולוגיה שיוצרת סכסוך ומלחמה, ולהתאחד, מה שהצית בנו מחדש את התקווה לאנושות.

כשאנחנו דנים בדברים, לעתים קרובות יש לנו נקודות מבט שונות: קלאודיה חושבת שמאלה [מבחינה פוליטית], ואני ימינה. אבל אנחנו מחפשים קרקע משותפת.

PN: איך אחרים הגיבו לחברות שלך?

קלאודיה: נדיר שאנשים מבחוץ מבינים את החברות שלנו. אנשים המומים כי יש שם גישה שאם אתה עם צד אחד, אתה לא יכול להיות עם השני.

סיליאנה: גם אסירות אחרות הופתעו שהפכנו לחברים.

PN: האם זה השפיע על אחרים בצורה כלשהי?

חברי הקבוצה מניפים שלט: "אנחנו עובדים למען שלום בקולומביה"

סיליאנה: יום אחד, לפני חמש שנים, חשבנו שאם אנחנו יכולות לעשות את זה [להיות חברות], למה שאחרים לא. שמנו לב שאם אנחנו רוצות להתפייס, אנחנו צריכות קודם כל להתחיל עם עצמנו. אז הצענו פרויקט פיוס עם נשים אחרות בכלא.
מבלי שצוות הכלא ידע זאת, כינסנו נשים מהצדדים היריבים לטקס פרטי. טקס זה עזר לנו ליישר קו עם המטרה של התקדמות לקראת פיוס, ולהקים קבוצת עבודה שתתמקד כיצד לסלוח לעצמנו ולאחרים. מאז, אנו עוסקים בפעילויות רבות עוצמה.

קלאודיה: ברגע שהתחזקנו כקבוצה, הזמנו קורבנות [סכסוך] מחוץ לכלא להצטרף אלינו לפעילויות. עשינו כל מיני פעילויות פיוס. החלטנו שהצבא, אלה שמגנים על המדינה, הם גם קורבנות. האירוע שאליו הזמנו את הצבא היה משמעותי כי הנשים כאן חששו שלא יתקבלו יפה. אבל ההפך קרה. אנשי הצבא, נוכחים אחרים והנשים, התחבקו ובכו יחד.

האירוע הזה, בנוכחות בתי, הוא שנגע בי ביותר. אז, מול כולם, ביקשתי ממנה סליחה. כולנו משפחה אחת. אפילו עכשיו, שנה לאחר מכן, אנחנו עדיין בקשר עם חלק מהמשתתפים בצבא.

פ.נ.: מהן התוכניות שלך לעתיד?

קלאודיה: ברגע שנשתחרר, נרצה ליצור מרכז כדי להמשיך עם רעיונות הפיוס שלנו, תוך שימוש במה שלמדנו כאן.

PN: איך כולנו יכולים ליצור עולם טוב יותר?

סיליאנה: ראשית, אנחנו צריכים לשפוט פחות. שנית, אנחנו צריכים לראות אחד את השני במהות שלנו. נכון שאנשים פוגעים אחד בשני, אבל זו לא המהות של מי שאנחנו. היכולת לסלוח באמת חשובה והדרך ליצור סליחה מתמשכת היא לראות באמת את האנושיות של השני. שהקורבן ישמע מה הביא את העבריין לבצע מעשה אלימות; שהעבריין יקבל באופן מלא את ההשפעה של מעשיו על ידי הקשבה לקורבן. בדיוני הפיוס הקולומביאניים הנוכחיים אין מקום לאנושיות כזו להתפתח דרך אינטראקציה אמיתית - וזה צריך להשתנות.
................................................
בזכות קמילה רייס, שארגנה את הפגישה, המסר של שתי הנשים המדהימות הללו יכול להגיע אלינו מעבר לחומות הכלא.