EDNA FUERTH LEMLE
11 באפריל, 1916 --- 17 באפריל, 2011
במשך 58 השנים הראשונות של חיי, הייתי חייב לומר שהקשר שלי עם אמי היה מורכב וקשה. היא הייתה אישיות ענקית, מלאה בתשוקות גדולות, יצירתיות, זעם ונדיבות. אני זוכר שאמרתי לחברים שאני אוהב את אמא שלי במנות קטנות, אבל שהיא לא באה במינונים קטנים. היא הייתה כוח טבע.
לא הייתה לה תחושת גבולות; הזיכרון שלי מהלכתי למסעדות עם עדנה, היה שכאשר המלצר הניח את הצלחת שלי מולי, המזלג שלה יהיה באוכל שלי עוד לפני שאצליח להרים את הצלחת שלי. לעתים קרובות היא פשוט הופיעה אצלי בבית בכל מקום בעולם, ללא הזמנה.
היא גם הייתה מאוד שולטת. לאחר שחוותה את הטראומה של מותה של אמה שלה כשהייתה רק בת 11 - היא הרגישה את הצורך ההישרדותי לשלוט בכל דבר ובכל מי שסביבה.
כשהאחים שלי ואני גדלנו, אחד לא באמת ניהל שיחה עם אמי; היא די נתנה לך הרצאות. אפילו היה לנו קיצור עבורם: LFTs או Lecture for Today.
במקביל, היא גם הייתה מאוד יצירתית וחדשנית. היא כתבה, היא ציירה, הצגת יצירתה של אישה אחת בניו יורק ובפריז; היא הייתה מעורבת מאוד בניסיון להביא יותר שלום לעולם, אז היא עבדה עם האו"ם ועם האגודה למדיניות חוץ. היא חשבה שהעולם יהיה שליו יותר אם כולנו נחלוק חג משותף, אז היא המציאה את החג העולמי שלה, יום התודה. היא הייתה חדשנית, ובמובנים רבים הקדימה את זמנה. למשל, כשראתה את ילדיה המתבגרים נושאים את ספרי בית הספר הכבדים שלהם על חזהם, או בתיקים קצרים כבדים, היא ייבאה תרמילים משוויץ לשאת בהם ספרים. אתה יכול לראות איך הרעיון הזה תפס. היא ראתה את הטייסים מסתובבים בשדה התעופה בקופנהגן על קטנועים, וייבאה אותם.
היא גם עשתה דברים מהנים. אני זוכרת שהיו לי רגליים שטוחות בילדותי, אז היא הייתה עושה משחק של זריקת גולות בכל הסלון והיינו עורכים תחרות לראות מי יכול להרים הכי הרבה גולות עם האצבעות. הייתה מיטה עגולה בסלון. היה הרבה צחוקים עם עדנה.
היא גם אהבה מסיבות. את השנה האחרונה שלי בתיכון ביליתי בהוואי, בבית הספר פונהאו. רגע לפני סיום הלימודים, אמרתי לחבריי לכיתה שאם למישהו שהולך מזרחה לקולג' אין לאן ללכת לחג ההודיה, הם מוזמנים לבוא לביתנו בניו יורק. 38 אנשים הגיעו לסוף השבוע. כולם ישנו, והיו גופות בכל מקום. אמא שלי אהבה את זה.
לאותם אנשים שהיא אהבה, היא הייתה נדיבה מאוד. אני מעז לומר שכולם בחדר הזה נגעו בנדיבותה. הסמל שלה ליום התודה, ולחייה, היה שפע השפע, סמל השפע והנתינה האינסופיים. והיא גם חיה את זה.
מערכת היחסים שלנו החלה להשתנות לפני 10 שנים, כשעשיתי עליה סרט, שנקרא "EDNA The Movie". הופקדתי על הסיפור שלה.
כמו כן, כשהתבגרה, היא החלה להתרכך. לפני קצת יותר מ-5 שנים, קיבלתי טלפון ב-5:30 בבוקר מאחת המטפלות שלה בהוואי. היא אמרה שאמי הייתה במיון עם חום גבוה, דופק מואץ, ללא לחץ דם ודלקת ריאות. אמרתי, "אני בא." כשהחלפתי מטוס בסן פרנסיסקו, קיבלתי טלפון בטלפון הנייד מחברה יקרה שלי ושל אמא שלי, רופאה שרי גארווי שאהבה את אמי במשך יותר מ-40 שנה. היא אמרה לי, "כשאתה מגיע לאי, אל תלך קודם למלון. בואי ישר לבית החולים. אני חושב שאנחנו מסתכלים עכשיו על שעות." אמרתי, "שרי, יש לי טיסה של 6 שעות לפניי. תלחשי לה באוזנה שאני מגיע, ועדיף שהיא תחכה." שרי עשתה זאת. אמא שלי חיכתה. הגעתי להוואי, והלכתי ישירות לבית החולים והחזקתי את ידה במשך 8 הימים הבאים.
באותה תקופה מערכת היחסים שלנו השתנתה. היא כבר לא יכלה לשלוט בכלום. אבל ישבנו, דיברנו, והיא אפילו שרה לי. זה היה כאילו היה לה מה שהבודהיסט מכנה אותה "הפנים המקוריות". הפנים שיש לך לפני שנולדת. היא הייתה מתוקה, יפה, קורנת ואוהבת, וכך הרגשתי כלפיה. במהלך השבוע ההוא של להיות איתה לבד, יצא לי להגיד לה שאני אוהב אותה וכמה אני מעריך את כל מה שהיא עשתה עבורי ועבור משפחתי. כולם, חוץ ממנה, חשבו שהיא גוססת, אז אמרתי את כל הדברים שחשבתי שאולי לא תהיה לי הזדמנות לומר שוב. אחר צהריים אחד ישבתי ליד המיטה שלה והחזקתי את ידה. עיניה עצומות. אמרתי לה שאני אוהב אותה, הודיתי לה. אמרתי לה שכולנו אוהבים להיות בסביבה, אבל אם הדברים הגיעו למצב שהיא רוצה ללכת, זה בסדר. היא תחסר, אבל שהמקום שבו היא הולכת היה בטוח, ושאותה יאהבו אותה שם ויאהבו אותה כאן. היא לא זזה. אמרתי, "אמא, אני אוהב אותך ואני רוצה שתדע שאני סולח לך על כל הדרכים שבהן פגעת בי מבלי משים." היא לא זזה; אפילו לא ריס, אבל שמעתי את קולה בבירור באמצעות טלפתיה: "סלח לי על מה? מה עשיתי?" צחקתי. עדנה מושלמת. ברך את ליבה, עדיין באופייה.
לאחר מכן היא התייצבה והחליטה להישאר ליום הולדתה ה-90. זה היה לפני 5 שנים. היא מתה 6 ימים לאחר יום הולדתה ה-95 בשבוע שעבר. במהלך 5 השנים האחרונות עשיתי כ-25 נסיעות לראות אותה. זה הפך להיות כל כך מתוק.
זכיתי להיות איתה בימים האחרונים של חייה, ולהיות שם כשהיא נפטרה. גם שרי גארווי הייתה שם, ממש מסביב לשעון ביומיים האחרונים של חייה של אמי. בשעות האחרונות לחייה סיפרו לה ילדיה ונכדיה שהם אוהבים אותה. שיחקתי את הסרט שעשיתי עליה ליום הולדתה ה-85, כדי שהיא יכלה לשמוע את כל ילדיה ונכדיה, את חתנה, רובי בוסנק, וחברים כמו אלה קלין שנמצאת כאן איתנו היום, אומרים לה שהם אוהבים אותה ומעריכים אותה. והיא יכלה לשמוע את עצמה, בקולה שלה, ברורה וחזקה מספרת את סיפורה, ונותנת את צוואה. בסוף, אמא הייתה אמיצה ומתוקה, ורחצה באהבה כשחלפה.
אני אסיר תודה על כך שזכינו לבלות יחד במהלך 5 השנים האחרונות, ושניתנה לי ההזדמנות לרפא את הקשיים של 58 השנים הראשונות למערכת היחסים שלנו, וכעת לסיים במקום של אהבה והערכה עמוקה לאישה יוצאת דופן. עדנה, אתה תחסר.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
11 PAST RESPONSES
Thank you, brought back memories of my dad. Would love to watch the movie.
Very poignant story 😢
Mickey- I just read your beautiful tribute to Edna Fuerth Lemle and I now understand how and why you turned out to be the person you are. As we approach the halfway point between one World Gratitude Day and the next, I will try, at least, to think of your mother on that inspired day of hers. I note at the end of the New Yorker article that while she did not expect the world to reach the then far off year of 2000, the world did, and she did, too. You are truly fortunate to have had her in your life and I'm glad that uoungot to spend so mich time with her at the end of her life. I look forward to giving you a hug of gratitude when Imhope to see you at our 45th reunion in three short months. - Walter Zimmerman, London, Ontario
Hey Mickey,
That was kind of you to share with us the experience of having such a mother. Whatever relationship you have with your mother matters alot in life. We have a saying that goes,' Something that gets lost and you will never find is your mother'. You are blessed that you talked to her before she passed away. Those are sweet memories that will be treasured by you. Your mum is a remarkable woman and may her soul rest in eternal peace.
Kindly send to me your email and Edna the movie. Thank you so much and you have touched my heart.
Margaret Ntakalimaze- Ugandan
Email: ntakameg@yahoo.com
+256-772 589948
Wow, I just relived my past reading your mother's eulogy. I too experienced the "blessing" of getting close to my mother in the last five years of her life. Somehow we both softened and blended perfectly when we needed it the most. She was an amazing woman, a great teacher, and I'm eternally grateful to her for choosing me and knowing just what I needed.
I could relate about a child's transformational experience with difficult parents. I am still there. I love it how they taught us TREMENDOUSLY along the way and how much we appreciate our life --- who we are and what we become have become. As difficult as the relationships may have been, we feel over- blessed by having them in our lives, we draw special forces and special people in our lives because we have special experiences with our parents. Love it!
This is a beautiful account of the power of love and forgiveness. Thank you Mickey. Love and blessings - you have touched my heart.
Thank you, so sweet!
I really was moved and intrigued by this article and eulogy. And it is possibly no coincidence that I am listening to a book right now (The Geography of Bliss) in which the narrator is visiting Bhutan! Blessings to you and thank you for what you shared.
Thank you Mickey for such a beautiful and moving post, it resonated with me on a deep level. My mom recently passed in November at age 83 and I too wrote a tribute to her that was incredibly healing -- http://renaissancelearner.c...
Although our relationship was complex like yours and I too had been given the gift of making amends and experiencing deepening love after several of her near death experiences due to cardiovascular disease over the years, it wasn't until I started writing the tribute and really took time to reflect on everything I'd learned from her that I began to fully appreciate her in a whole new light. She touched so many people in simple ways and I realize how much her spirit lives on in me and those who were blessed to be around her.
Your mom was a remarkable woman, I'd love to see Edna the movie! Thank you for sharing your experience on this journey with your mom.
[Hide Full Comment]happy birthday Mom, Ruth Alice Mae Morrow -Munro Jan2 1928-June 9 2010 I know your having a good time in Heaven, miss you, laurie