כאשר קצב הלב הופך לסוער,
הזמן לוקח על עצמו את המאמץ עד שהוא נשבר;
ואז כל הלחץ הבלתי מנוהל נופל פנימה
על התודעה כמו משקל אינסופי, הולך וגדל,
האור בתודעה מתעמעם.
דברים שיכולת לקחת בקלות לפני כן
עכשיו הפכו לאירועי רצון מייגעים.
עייפות פולשת לרוחך.
כוח המשיכה מתחיל ליפול בתוכך,
גורר כל עצם למטה.
הגאות שמעולם לא הערכת עברה.
ואתה תקוע על קרקע לא ודאית.
משהו בתוכך נסגר;
ואתה לא יכול לדחוף את עצמך חזרה לחיים.
נאלצת להיכנס לזמן ריק.
התשוקה שהניעה אותך נעלמה.
אין מה לעשות עכשיו חוץ מלנוח
וללמוד בסבלנות לקבל את העצמי
זנחת למרוץ הימים.
בהתחלה החשיבה שלך תתכהה
ועצבות משתלטת כמו מזג אוויר אדיש.
זרם הדמעות שלא בכיתה יפחיד אותך.
נסעתם מהר מדי על פני קרקע כוזבת;
עכשיו נשמתך באה לקחת אותך בחזרה.
מצא מקלט בחושים שלך, פתח את עצמך
לכל הנסים הקטנים שעברת במהירות.
נוטה לצפות בדרך הגשם
כשהוא נופל לאט ובחופשיות.
חקו את הרגל של דמדומים,
לוקח זמן לפתוח את באר הצבע
זה טיפח את בהירות היום.
צייר לצד דממת האבן
עד ששלוותו תוכל לתבוע אותך.
היו עדינים יתר על המידה עם עצמכם.
התרחק מאלה שרועים ברוחם.
למד להתעכב ליד מישהו שנוח לך
מי שמרגיש שיש לו את כל הזמן שבעולם.
בהדרגה, תחזרו לעצמכם,
למדתי כבוד חדש ללב שלך
והשמחה השוכנת הרחק בתוך זמן איטי.
-- ג'ון או'דונוהיו , מתוך "ברכות"
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
15 PAST RESPONSES
This whole book by O'Donohue is a great blessing "To Bless the space between us." So sad that he has departed but grateful for the gifts he left behind--each of them a special gem of insight for our troubled world. John O'Donohue helps me remember what truly matters.
Excellent message, specially for those of us who try to manage stress daily.
Great to get a poem - not just more "information"
Would love more poems from Daily Good.
I cannot possibly tell you how timely this is for me right now...I am so grateful for your writing - you have provided a validation that I so desperately needed. It is only by the refuge, calmness, and gentleness you have so eloquently communicated that I have survived. Thank you, dear John O'Donahue for having written this. Thank you so, dear Daily Good, for having posted it.
Namaste, ~AJay
I like the expression, 'race of days'. It seems like this and to what end we run I'm sometimes unsure. I think it's because we feel we run out of time. We have to do things. To be seen to be doing things. I think it's time I stopped. Time to let everything flow around me and just let life happen.
Oh my God, this was just what I needed...Thank you to whoever chose it