במהלך תקופה של בצורת גדולה, נשאל מאסטר טאואיסטי על ידי חברי כפר אם יוכל לעזור להביא גשם לשדותיהם היבשים. הם הודו שניסו גישות רבות אחרות לפני שפנו אליו, אך ללא הצלחה.
האדון הסכים לבוא וביקש צריף קטן עם גינה בה יוכל לטפל. במשך שלושה ימים טיפל בגינה, מבלי לבצע טקסים מיוחדים או לבקש דבר נוסף מאנשי הכפר. ביום הרביעי החל לרדת גשם על האדמה הצחיחה. כשנשאל כיצד השיג נס כזה, ענה האדון כי אינו אחראי לגשם. עם זאת, הסביר, כשהגיע לכפר, חש חוסר הרמוניה בתוכו. בכל יום, כשהוא טיפל בגינה, הוא חזר קצת יותר לעצמו. כשהוא חזר לאיזון, הגשם הגיע באופן טבעי.
שמעתי שזה היה אחד הסיפורים האהובים על הפסיכולוג קרל יונג, שסופר לו על ידי ריכרד וילהלם, מתרגם טקסט הניבוי הסיני, "אי צ'ינג: ספר התמורות". יונג האמין שאמונות טאואיסטיות שיקפו את הבנתו שלו שמה שאנו מכנים תודעה אישית הוא רק תפיסה חלקית של שלם גדול יותר. ישנן דרכים לפתוח את התודעה, לחבר אותנו עם תת-מודע קולקטיבי , ולאפשר לנו גישה למקצבים אוניברסליים גדולים יותר. ומתוך הסתבכות פורייה זו יכולים לצוץ אירועים מקבילים, כמו מה שקרה בין המאסטר הדאואיסטי לגשם היורד.
יונג יקרא מאוחר יותר לצירופי מקרים לכאורה אלה סינכרוניות , עיקרון פסיכולוגי המתייחס לגישה הפנימית של האדם כבלתי נפרדת מאירועים המתרחשים בעולם. יונג, לעומת זאת, לא הציע או השווה סינכרוניות לסיבתיות. המאסטר הדאואיסטי לא גרם לגשם לרדת. במקום זאת, יונג האמין שישנם תהליכים מקבילים שבהם אירועים חיצוניים שיקפו פעילות נפשית. הוא נדהם מתובנה של וילהלם שטאו , המתורגם בדרך כלל כדרך או נתיב , עשוי להיות מובן טוב יותר כמשמעות . סינכרוניות ניתן להבין כצירופי מקרים השזורים יחד במשמעות, דרך לדעת שעשויה להיות בעלת השפעה כמו מושגים מערביים של סיבתיות.
לכולנו יש אינטואיציה כלשהי לגבי צעיף דק המפריד בינינו לבין תודעה אוניברסלית גדולה יותר. יונג לא היה היחיד שהאמין שניתן להסיר את הצעיף הזה. הפילוסוף והסופר קולין וילסון כתב על "תת-מודע" שהופך קהה, "כמו זרוע שעליה שכבתי בשנתי, והפכה למתה לחלוטין וחסרת רגש". המשימה היא להחזיר את זרימת הדם בין התת-מודע לזרימת החיים. בכך, אנו מעוררים קשר תחושתי עם יראה ומסתורין. ובהתעוררות לאפשרות זו, מתרחש טרנספורמציה מהותית. אנו כבר לא סובייקטים פסיביים הנתונים לחסדי האירועים, אנו הופכים למשתתפים פעילים המתרגמים משמעות לחיים.
האם המשל על המאסטר הדאואיסטי מייצג סמל לתודעה שהתעוררה, אדם ששיקם את זרימת הדם בינו לבין היקום? ואם זה המצב, אז עלינו לשקול מחדש את הגישה הסינכרונית לחיים. כאשר אנו משיבים את האיזון והמשמעות בעצמנו, אנו זורעים את העולם סביבנו בתקווה ובמטרה.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
5 PAST RESPONSES
Lovely meaningful post
the idea of universal consciousness relates to an infinite multifarious reality. each instance of reality may share a common meaning, but what we experience in each instance is caused by our choices. hence, imho, it is a combination of meaning and causation. i.e., free will matters. so, when someone talks about god's will, to me, that is the abstract idea that the universal consciousness wants peace, harmony, and love for us but it doesn't identify specific steps to generate that. it is up to us to do that or not do that and the infinity of our individual choices make up the totality of consciousness. the monk made a choice. what the arm does is chosen.
Know that you are not seperated from nothing and you will heal the world tomorow.
When there is a lack of harmony within oneself it affects the outside environment. SO true. Lovely reminder to find centeredness and a sense of peace within.
Thank you for the reminder. I've had so many synchronicities within my own life that I know it is real. <3 And wonderful when it happens!