המלצר היה באמצע קבלת ההזמנה של משפחתי כשהמנהל שלו קרא לו ללכת.
"לאן הלך המלצר?" שאלה סופיה, בת השבע שלנו.
דניאל, ילדנו בן החמש, הסתכל עליי ואז ענה, "אני חושב שהוא היה צריך לקחת שיחת ועידה".
* * *
עברתי ממשרד חיצוני למשרד ביתי כי רציתי לבלות יותר זמן עם המשפחה שלי. אבל עכשיו אני תמיד במשרד הביתי שלי. אני יוצא לרגעים קצרים כמו ארוחת ערב וסיפורי לפני השינה, אבל חוזר במהירות "רק כדי לסיים כמה דברים". אני אוהב את העבודה שלי, אבל היא יוצאת משליטה.
אני נואשת להירגע, לקרוא ספרות בדיונית ולבלות עם אנשים שאני אוהבת. אבל הזרם התחתון מושך אותי בחזרה לאוקיינוס המשימות שלי, עם הבטחות למחוק דברים מהרשימות ולחזק את הערך העצמי שלי עם הוכחות לפרודוקטיביות.
לרוע המזל, החולשות הפסיכולוגיות שלנו ניזונות מהגישה הבלתי מוגבלת שלנו לזרם העבודה. זה סיפור ישן כבר: חשבנו שהטכנולוגיות שלנו - מחשבים ניידים, סמארטפונים, דוא"ל - ישחררו אותנו מהיתקעות במשרד, אבל זה התהפך: המשרד תקוע לנו עכשיו.
איבדנו את הגבולות שלנו. פעם חלל היה תיחום טבעי; כשעזבת את המשרד עזבת את עבודתך. אבל מרחבי העבודה שלנו איבדו את חומותיהם.
אנחנו צריכים קירות חדשים.
* * *
זה ליל שישי, ואנחנו מכניסים את השבת היהודית עם קידוש.
תפילת הקידוש מספרת את סיפור בריאת העולם בשישה ימים ונחתו ביום השביעי. כאשר אנו מדליקים את הנרות ושרים קידוש, אנו מציינים מעבר - מזמן חולין לזמן קדוש - כאשר אנו מתחייבים לנוח גם ביום השביעי.
כשאני יושב בארוחת החג עם המשפחה והחברים שלי, אני אפילו לא חושב לבדוק אימייל או לענות לשיחת טלפון. סוף סוף, אחרי שבוע עבודה עמוס, אני מתחיל להירגע. במהלך 24 השעות של השבת, יהודים שומרי מצוות מתנתקים ב-100% מכל דבר שקשור אפילו ולו במעט לעבודה. ודבר אחד ששמתי לב אליו הוא שבעוד שהעולם ממשיך להתקדם, אף פעם לא קשה להדביק את הפער.
קידוש ליל שישי הוא כמו ניקוב בשעון שבת. לאחר מכן, במוצאי שבת, טקס נוסף, הנקרא הבדלה (שפירושו הפרדה), מציין את סוף השבת. הבדלה היא כמו ניקוב בשעון שבת.
טקסים מבוססי-זמן אלה נחוצים משום שהשבת היא חוויה מבוססת-זמן שאינה קשורה למרחב. היא מקיימים בכל מקום בו אתם נמצאים כאשר השבת מתחילה.
במילים אחרות, חומות פיזיות אינן רלוונטיות. במקום זאת, יהודים מסתמכים על חומות סמליות, המסומנות לא באבן אלא בטקס, המפרידות בין זמן לזמן, בין עבודה למנוחה, בין יומיומי לקדוש.
* * *
מה שגרם לי להבין שאני צריך טוש - טקס שמפעיל את שעון הנוכחות שלי - כדי להבחין בין עבודה לאי-עבודה.
כדי להכיר בתחילת יום העבודה שלי, אדליק נר ואאמר תפילה קצרה ובקשה להדרכה וכוח לפעול ביושרה.
בסוף היום, אדליק שוב נר, וכשאעבור על היום בראשי, אשא תפילת תודה.
אני לא אכנס לעבודה עד אחרי שילדיי יצאו לבית הספר. ואחרי שאסיים לעבודה, אני לא אגע בעבודה עד שאדליק את הנר שלי בבוקר שלמחרת. אם תשלחו לי אימייל אחרי תפילת התודה שלי, אני לא אקבל את האימייל עד לתפילת ההדרכה בבוקר שלמחרת.
אם אתם רוצים לעשות זאת איתי, הייתי מציע לכם לבצע את הטקס שלכם בצורה דתית, למרות שזה לא חייב להיות דתי. זה יכול להיות משהו שאתם אומרים לעצמכם, שיר שאתם מקשיבים לו, זמן שאתם מקדישים לכתיבה ביומן שלכם, מדיטציה, סימן על פיסת נייר, חפץ שאתם מזיזים, או כל דבר שמסמל, עבורכם, הפרדה בין עבודה ללא עבודה.
אחרי שעזבתם את העבודה באופן טקסי, אזרו את האומץ לעזוב אותה באמת. תנו למחשב ולטלפון שלכם להיות במצב רוח רענן בזמן שאתם חיים קצת. ויש אפילו יתרון בעבודה: תהיו רעננים יותר כשתחזרו לעבודה, פרודוקטיביים יותר בידיעה שאתם חייבים להיות כאלה כי העבודה תיפסק, ויצירתיים יותר כשתשלבו רעיונות שאינם קשורים לעבודה בחיי העבודה שלכם.
* * *
"היי דניאל, מה אתה עושה חבר?" שאלתי אותו.
"דקה אחת," הוא אמר לי כשהמשיך להקליד בלי להרים את מבטו מהמחשב המודפס, "כמעט סיימתי."
הרגשתי שבא לי לצחוק ולבכות בו זמנית.
"אני אחכה," אמרתי לבסוף, "וכשתסיים, בואו שנינו נסגור את המחשבים שלנו ונשים אותם בצד ללילה, בסדר?"
חיינו תלויים בכך.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
3 PAST RESPONSES
Peter is a lovely man. Thank You for sharing this wonderful article. I had read it on HBR blog few weeks back but it's definitely worth a 2nd read.
Now I shut my computer.
As a Freelance Storyteller, I totally resonate with this article! So true about the "unfreeing" of technology. As I still do 90% of the tasks alone, often I feel as if I am NEVER done, and at times I allow myself to be connected 24/7. I love your sharing of the symbolic check-in/ check-out clock to disconnect and BREATHE and BE. It is imperative to our well being and the well being of those around us. Thank you for the reminder. HUG!
This is beautiful! Luckily, I haven't got a profile where the wall is broken, but still all time on smartphone keep me out of my 'regular home life' when at home...