"אני רוצה לתפוס את מה שאנשים מציעים, לתפוס הכל כעזרה; כמו אייקידו. אייקידו היא אמנות לחימה שבה לא משנה באיזו כוונה מישהו פונה אליך. אני תמיד יכולה לתפוס את זה כאנרגיה מועילה - אני זוכה לפתח את כישור הכיו

ילדי בית ספר יסודי אוהבים את הבריונים שלהם. ויש לי הודעה קולית נפלאה ששמרתי מהאחיינית שלי שהייתה אז בכיתה ב', ובריון ניגש אליה ומתחיל להאשים אותה באופן שווא ולהכחיש את משפטה - ככה אני חושבת על בריונות. והיא מסתכלת על הבריון ואומרת, "אני יכולה לחזור אליך מחר כי אני הולכת לדבר עם דודתי ג'יני והיא הולכת להגיד לי איך אני יכולה להגיב לך."

והיא התקשרה אליי כדי לדבר על המצב, שהיה בעצם טיפשי ככל שיהיו הדברים האלה - הוא אמר לה שהיא ביטאה מילה בצורה שגויה. אז היא חזרה אליו ואמרה, "אני דווקא אוהבת איך שאתה מבטא את זה, אבל אני פשוט מעדיפה לבטא את זה אחרת." זה כמו משפט לא רציני! ואז הבריון אומר לה, "טוב, אני די אוהב איך שאתה אומר את זה. למעשה, אני אתחיל להגיד את זה ככה גם!"

אריה: ג'יני, מה לגבי בריון כזה, אולי בכיתה ד' או ה', שיכול לאיים פיזית על ילדים במגרש המשחקים? ויש מצב שבו הילד עלול להרגיש מפוחד. האם יש דרך בגישה שלך שהילד יוכל להתמודד עם זה?

ג'יני: אני באמת מאמינה שלעתים קרובות אנחנו צריכים לגייס ולבקש את עזרתם של אנשים אחרים . כשאני הכי מפחדת, אני פונה למורה בכירה או למנהל, ובמקום לומר שהבחור הזה עושה משהו לא בסדר, הילד יכול לומר, "אני בעצם מפחדת להיות ליד האדם הזה וזו הסיבה". אז במקום לומר - הקינוח היה נורא, הייתי אומרת, הייתי מאוד שמחה אם הקינוח היה יכול להיות שונה, או ככה הקינוח משפיע עליי. ומחליפה את הקינוח ב"בריון". הקסם שקורה הוא שתגרמו למנהלת הזו לגשת לסיטואציה בצורה שונה לחלוטין ותוציא את התגובה האפקטיבית שלה אליה.

אריה: טוב. זו שאלה מג'יוטי, ממאונטיין ויו. והיא כותבת, "טוב לשמוע אותך, ג'יני. כמו תמיד! יש הצעות מעשיות כיצד למצוא את האומץ להיות יותר פתוחה, לקבל את מה שמרגיש כמו התעללות. אולי אני שופטת, אבל זה גם מכבד את הרגשות שלי."

ג'יני: ג'יוטי היא אחת מחברותיי הוותיקות! אני עדיין זוכרת את הפגישה הראשונה שלי איתך. את זוכרת שאמרתי שחלק מהאנשים הכי פיקחים על פני כדור הארץ הם נשים חכמות? לעתים קרובות מאוד מלמדים אותנו, כנשים, לעשות בדיוק את מה שאת אומרת - לסגת פנימה. אני לא מצליחה לחשוב על דרך לצאת מזה. אני לא מצליחה לשכנע את הראש שלי בכלום, כי הוא כבר מובנה בהטיה החברתית המוטמעת הזו.

ומה שאני צריך לעשות במצב הזה, אני מאמין, זה לגשת ישר לאדם, כמעט כאילו אתה חווה חוויה חוץ גופית, ואתה צופה בעצמך שואל את השאלה של האדם שלא מתייחס אליך בכבוד, ולומר, "אתה יכול לעזור לי להבין למה אני מרגיש ככה? אתה יכול לעזור לי להבין למה אני חושב שאתה מתעלם מהבעיה הזו?" הסקרנות שלי תיצור את האומץ לעזור לי לנהל את השיחה הפתוחה הזו. אבל אני חייב ללכת קודם.

כשלימדתי בבתי ספר למנהל עסקים, אני זוכר שאחד הסטודנטים שלי, בסביבה יהירה מאוד זו, אמר בתחילה, "את יודעת, ג'יני, את חייבת לגרום לנו לחבב אותך." וניסיתי ליישם באמת את העקרונות שלמדתי לגבי קבלה. אז הסתכלתי על סטודנט ה-MBA שלי ואמרתי, "את יודעת, זה לא באמת מעסיק אותי אם את אוהבת אותי. אבל אכפת לי מאוד שאני אוהבת אותך. איך את יכולה לעזור לי?" וזה כמעט כאילו הפכתי לאהובה באותו רגע. זה היה שינוי מיידי. ולא ביקשתי מהם להשתנות, הושפעתי ממה שהם אמרו, הזכיר לי משהו שבאמת רציתי, והבעתי להם את זה.

אריה: אז נחזור לשאלה של ג'יוטי: איך מוצאים את האומץ לעשות את זה? כשמישהו מדבר אליי בחוסר כבוד, אני רוצה להכות אותו ולהפיל אותו. איך אני מוצא את האומץ להגיב בצורה אחרת? מה עושים בתוככם?

ג'יני: אני בעיקרון מאמצת מנטרה. כשהייתי בסטנפורד, הייתה לי מנטרה: "כבדו את כולם. אין יוצאים מן הכלל". אז הייתי צריכה ליישם אותה על אותו אדם ממש. הייתי צריכה לכבד אותו. אז לשנות את המיקוד הפנימי שלי. עדיין יש לי מחשבות ואמונות שליליות לגבי האדם הזה. אני לא אומרת להיפטר מהן. תפסיקו להסתכל לכיוון הזה. ותזזו קצת. ותחפשו דרכים שבהן תוכלו לשמוע אותן. סוג של כלל אצבע הוא: אם אני רוצה שישמעו אותי, אז תנו לי להבין איך אני יכולה לשמוע. להדגים שמיעה. אם אני רוצה שיאהבו אותי, תנו לי להבין איך אני יכולה לאהוב עכשיו. אז אני משתמשת במה שחסר לי כמדריך כדי לומר, "תנו לי להיות בדיוק זה".

אריה: זה מאוד מועיל. השאלה הבאה שלנו היא ממאיה ממרילנד והיא "מהן כמה טכניקות יעילות להעביר לאנשים שאת מוכנה לקבל?"

ג'יני: איזו שאלה נפלאה. אבל בשאלה שלך טמון קצת מצב של מלכוד 22. אני לא מנסה לשכנע אותם בכלום, כולל העניין שלי להיות פתוחה, כי מסתבר - המחשבה הזו עצמה מוציאה אותי מלהיות פתוחה. אני יודעת שזה מאוד עדין, אבל אני חייבת להתמקד בטכניקות שגורמות לי לרצות לאהוב אותך יותר. במילים אחרות, אני צריכה להיות מה שאני קוראת ניתנת לשינוי, במקום לנסות להוכיח שאני ניתנת לשינוי.

זה קרה בבית הספר למנהל עסקים שלי. יש בחור, כמה מושבים ממני, שלא היה פופולרי במיוחד, אני חושב, ובאותו רגע התבקש לדבר. וכולם התחילו לדבר עליו, כולל הפרופסור. ופשוט נשענתי קדימה, הסתכלתי עליו, קראתי לו בשמו, ואמרתי, "הייתי רוצה לשמוע מה יש לך לומר. האם תוכל בבקשה להמשיך?"

וזה הדליק אותו. והוא התחיל לדבר בצורה מצווה. כולם השתתקו. לא חשבתי על זה כלום, עד עשר שנים מאוחר יותר; פגשתי את אותו בחור במטוס. והוא אמר, "ג'יני, אני אפילו לא זוכר את השיעור הזה. אני לא זוכר את ההערה אבל אני זוכר איך גרמת לי להרגיש." והוא אמר לי שמסלול חייו היה שונה בגלל התקרית הזו. אז זה מעשה קטן של חסד, ממש כמו שאמא תרזה הייתה אומרת - עשו מעשים קטנים באהבה גדולה.

אני נוטה לומר לעצמי - אהבה לא תביא אותי לשם, רק אהבה גדולה תביא. מה שאומר שהאנשים היחידים שאני חייב לאהוב, הם אלה שלא אוהבים אותי. כל השאר יכולים להתמודד עם זה, בעצמם. זה כמעט כאילו אני עושה טריאז' לעולם. האנשים הכי פחות אוהבים הם אלה שהכי זקוקים לאהבה שלי.

אריה: יפה. ואם כבר מדברים על אהבה, הנה פתק ממיש בניו יורק. היא אומרת, "לגבי קבלה, אז זה מסתכם באמונה. אמונה שמה שאתה מבקש או צריך במצב מסוים, יקרה או יגיע אליך. אני שואפת להיות נותנת, נותנת אהבה, נותנת וייבים טובים, ונותנת כוח."

ג'יני: כן. יפה! תודה על זה. ואני אוסיפה שזה לא רק מה שאני מקבלת; זה משנה גם את מה שאני רוצה...

אריה: אז הנה השאלה האחרונה בתור. זו מאנוש. "מהן כמה פרקטיקות שעוזרות לך להיות מודע ולהתמקד בהקשבה מעמיקה. איך את עושה את זה בסביבה עסקית?"

ג'יני: אסטרטגיה אחת שאני משתמשת בה במסגרות עסקיות היא להציב לעצמי מטרה כזו - אני צריכה להיות מסוגלת לכתוב משהו שלמדתי מהפגישה הזו, משהו שלא ידעתי אפילו, לא ידעתי.
אפילו אם לא ארשום כלום, זה ישנה את האופן שבו אני מקשיב ואת האופן שבו אני מדבר. ובלי ידיעתי, בלי ידיעתי, אני אלך ראשון. אני אעביר את עצמי למצב קשוב זה של קיום, לא בגלל שאני מנסה להוכיח זאת קוגניטיבית, אלא בגלל שיש לי רצון נוסף. אני צריך ללמוד ממך משהו שלא ידעתי אפילו שתספר לי. וזה נראה כמו צעד ייזום מספיק. זה רק רעיון אחד...

פריטה: ג'יני, זה היה כל כך עשיר ויפה. ב-ServiceSpace אנחנו מדברים הרבה על טרנספורמציה פנימית וכל התיאוריה שלך עוסקת בזה. איך אני יכולה לשנות את עצמי? איך אני יכולה לשנות את האופן שבו אני תופסת את המצב, כדי לשנות את האנרגיה? איך העבודה והמחקר שלך שינו אותך, אם בכלל?

ג'יני: קראתי מחדש את הדיסרטציה שלי כשביקשת ממני אותה, ושמתי לב לתודה האחרונה שלי; נאמר בה שהמחקר הזה שינה אותי. אני רואה בעיניים אחרות. ואני נותנת לעצמי רשות להתחיל, כי אחד הדברים שהבנתי הוא שאנשים עושים כמיטב יכולתם. קל לי מאוד להבין היכן אני לא יכולה לדעת משהו. אני לא יכולה לדעת מה את רוצה. רגע ה"אהה" הגדול עבורי היה כשהבנתי שהאדם השני נמצא באותו מצב קשה. וכנראה שיש לו צרכים דומים לאינטראקציה כמוני. אז אני משתמשת בקול הפנימי שלי.

אם אני הבוס, אני יכול לשאול את הכפוף שלי, "הייתי רוצה לדעת אם יש לך רעיונות?" או אם הייתי הכפוף, אני יכול לומר, "האם זה יהיה בסדר אם אשתף אותך בכמה מהמחשבות שלי?" אז לא משנה באיזה צד של האינטראקציה אתה נמצא, אם אני יודע, זו האחריות שלי להיות מזמין.

אריה: יפה, תודה. אז הנה השאלה האחרונה: איך אנחנו, כקהילת ServiceSpace, יכולים לתמוך בך ובעבודתך?

ג'יני: איזו הצעה יפה. אני מרגישה כאילו אני רק חברה אחת בצוות הזה, בצוות המקבל הזה. הייתי כל כך גאה אם ​​כל מי שיש לו שמץ של עניין בכך יוכל להצטרף לצוות הזה ולעזור לעצב את המסר הזה. המטרה שלי היא שיהיו סיפורים של אנשים אמיצים מספיק כדי לומר, "את יודעת מה. יש לי את גרסה 1 שאני עושה, ואולי אני פשוט אשלח לג'יני מייל כדי לראות אם אני יכולה לגשת לזה בצורה של גרסה 2." אני מאוד מעוניינת ליצור פלטפורמה שבה כולנו נוכל לעודד אחד את השני, על ידי ניסיונות שלנו להחליט להיות פתוחים. זה באמת ניסיון. כל מה שאני צריכה לעשות הוא להחליט שאני רוצה לנסות את זה וזה יביא אותי לשם. הייתי כל כך גאה אם ​​הייתה לי דרך לשמור על קשר עם אלה שמתעניינים ומעורבים באינטראקציה ובדיון.

אריה: מה תהיה הדרך הטובה ביותר? אם מישהו מעוניין, האם עליו פשוט לשלוח לך אימייל?

ג'יני: אני חושבת שאולי יש מישהו שם בחוץ, שיכול לדבר איתי ועם אחרים על אפילו יצירת מרחב באינטרנט, שנוכל לקיים - מרחב מפגש משותף שבו נוכל באמת לנהל שיחה על זה, עם דוגמאות ושאלות שאשמח לענות עליהן, לטובת כל מי שקורא את זה. אימייל יהיה התחלה מצוינת. אנא שלחו לי אימייל. אשמח לשמוע מכם.

אריה: יפה. פרסמת את מה שרצית ופנית להזמנה.

ג'יני: תודה. אני כל כך אסירת תודה על השיחה הזו ועל ההזדמנות לפגוש את כולכם באופן וירטואלי.

***

לעוד השראה הצטרפו לשיחת "Awakin Call" הקרובה בשבת הקרובה עם דאג פאוורס, פרופסור ומורה תיכון לשעבר, שמפעל חייו מוקדש ל"טיפוח והוראת חופש". מידע על השתתפות באירוע ופרטים נוספים כאן.