מלאני דמור: שולחת לך אור

מתוך עבודות ושיחות 1 בינואר 2001

שיחה עם מלאני דמור: מודעות קולית

תוכנית המוזיקה בבית הספר האפיסקופלי של סנט פול באוקלנד, קליפורניה פקחה את עיני. יש לי שם נכדים וקיבלתי כמה מהקונצרטים שלהם בבית הספר. כל תלמיד, מהגננות ועד כיתות ו', מופיע. ההופעות, בהדרכת מספר מורים למוזיקה של סנט פול, תמיד היו מרשימות. בולטת היא האקלקטיות של המוזיקה שנבחרה, איכות ההצגות של הילדים והרבגוניות המוזיקלית של ההוראה שהיא תמיד עדות ברורה. בהאזנה לקונצרט הראשון שלי שם, היה ברור מיד שבפדגוגיה בסנט פול, חינוך מוזיקלי נחשב לחלק חיוני מחינוך אמיתי.
בעבר, יכול להיות שהסכמתי עם ההצעה הזו, אבל מעולם לא התרשמתי באמת מהאמת שלה. זה קרה באחד הקונצרטים שלהם. לא קל לתאר את מה שראיתי. במהלך הופעה של כיתה אחת התחלתי לשים לב לתשומת הלב הנלהבת באופן יוצא דופן שהילדים העניקו למנצח/מורה שלהם. והתחלתי לשים לב למשהו בהתנהגותה וביחסה של המורה לכל ילד. הייתה סוג של מתנה מכובדת שמעולם לא ראיתי קודם - לא דבר מחניק, לכל הפחות. אבל יכולתי לראות שמציבים דרישה לכל תלמיד שיש בה איכות מרומזת של כבוד לכל ילד. יכולתי לראות עד כמה הדרישה והכבוד הזה מטפחים לגדילה של ילד. יכולתי לראות את זה, ולא היה לי ספק לגבי מה שאני רואה.
אחרי זה, בכל פעם שהשתתפתי בקונצרט של סטודנטים בסנט פול, תמיד ציפיתי למה שזה יכול להביא. ומה שראיתי בקונצרט האחרון אילץ אותי לפעול. לאחר הקונצרט ניגשתי לשניים מהמורות למוזיקה והצעתי ראיון. הכיתה של מלאני דמור ביצעה מספר שירים א-קפלה שכללו תנועות ידיים וזרועות וסטירות גוף והכל בקצב מסונכרן. זה היה עניין יחסית מסובך והביצוע דרש יותר מסתם שינון המנגינה והמילים. תנועות הגוף, התזמון והקצב, המילים והמנגינה היו צריכים להתאים בצורה מושלמת זה לזה. וכל ילד היה צריך להיות באותו עמוד.
איך ייתכן שהדרישה והמעורבות המורכבת האלה לא יעודדו איזושהי התפתחות עמוקה ומועילה? נראה שהתרבויות המסורתיות יודעות על החשיבות של דברים כאלה. אבל בגדול בבתי הספר שלנו, נראה ששכחנו את הצורך המכריע בטיפוח יותר מסתם פונקציית החשיבה הרגילה. בקונצרטים האלה יכולתי להרגיש שמתקיים סוג רחב יותר של חינוך. זה היה מרגש.
הקריירה של מלאני דמור היא רב-פנים. היא מבצעת סולו בעצמה, מנחה סדנאות ווקאליות לקבוצות מקהלה מקצועיות וקהילתיות ולימדה את תוכנית ה"מודעות לסאונד" שלה בבתי ספר, בתי סוהר וארגוני נוער בארה"ב, קנדה, קובה וניו זילנד. דמור היה מנהל מקהלת הנוער של אוקלנד במשך 10 שנים והוא חבר מייסד של האנסמבל הקולי עטור השבחים "לינדה טילר ומקהלת המורשת התרבותית" והוא גם חבר ותיק ב"מקהלת הסף". היא נמצאת בפקולטה במכון קליפורניה ללימודים אינטגרליים ובאוניברסיטת ברקלי.
אחרי 21 שנים של הוראה בסנט פול היא עוברת לאתגרים חדשים אז הרגשתי שאני בר מזל במיוחד שפניתי אליה לראיון כשעשיתי את זה. בעיצומו של לוח הזמנים העמוס שלה מצאנו פתח לדבר בבוקר שטוף שמש ב-4 ביולי....

קרא את הראיון המלא כאן.