מילון הצער המעורפל

היום אני רוצה לדבר על המשמעות של מילים, איך אנחנו מגדירים אותן ואיך הן, כמעט כנקמה, מגדירות אותנו.

השפה האנגלית היא ספוג מפואר. אני אוהב את השפה האנגלית. אני שמח שאני מדבר את זה. אבל עם כל זה, יש בו הרבה חורים. ביוונית, יש מילה, "לאכיזם" שהיא הרעב לאסון. אתה יודע, כשאתה רואה סופת רעמים באופק ואתה פשוט מוצא את עצמך מושרש את הסערה. במנדרינית, יש להם את המילה "yù yī" -- אני לא מבטאת את זה נכון -- שמשמעותה הכמיהה להרגיש שוב בעוצמה כמו שהייתם כשהייתם ילד. בפולנית יש להם מילה "ג'וסקה" שהיא מסוג השיחה ההיפותטית שאתה משמיע בראשך בכפייתיות. ולבסוף, בגרמנית, כמובן בגרמנית, יש להם מילה שנקראת "זיאלשמרץ" שהיא הפחד להשיג את מה שאתה רוצה.

(צְחוֹק)

סוף סוף הגשמת חלום לכל החיים. אני בעצמי גרמני, אז אני יודע בדיוק איך זה מרגיש.

עכשיו, אני לא בטוח אם הייתי משתמש באף אחת מהמילים האלה במהלך היום שלי, אבל אני ממש שמח שהן קיימות. אבל הסיבה היחידה שהם קיימים היא בגלל שהמצאתי אותם.

אני המחבר של "מילון הצער הלא ברור", אותו אני כותב בשבע השנים האחרונות. וכל המשימה של הפרוייקט היא למצוא חורים בשפת הרגש ולנסות למלא אותם כך שתהיה לנו דרך לדבר על כל אותם פקדילות אנושיים ומוזרויות של המצב האנושי שכולנו מרגישים אבל אולי לא חושבים לדבר עליהם כי אין לנו את המילים לעשות את זה.

ובערך באמצע הפרויקט הזה, הגדרתי את "sonder", הרעיון שכולנו חושבים על עצמנו כעל הדמות הראשית וכל השאר הם רק ניצבים. אבל במציאות, כולנו הדמות הראשית, ואתה בעצמך תוספת בסיפור של מישהו אחר. וכך ברגע שפרסמתי את זה, קיבלתי הרבה תגובות מאנשים שאמרו, "תודה שנתת קול למשהו שהרגשתי כל חיי אבל לא הייתה מילה לזה". אז זה גרם להם להרגיש פחות לבד. זה כוחן של מילים, לגרום לנו להרגיש פחות לבד.

וכעבור זמן לא רב התחלתי להבחין בשימוש ב-Sonder ברצינות בשיחות באינטרנט, ולא הרבה אחרי ששמתי לב לזה, תפסתי אותו לידי בשיחה אישית. אין תחושה מוזרה יותר מאשר להמציא מילה ואז לראות אותה מקבלת מחשבה משלה. עדיין אין לי מילה לזה, אבל אעשה זאת.

(צְחוֹק)

אני עובד על זה.

התחלתי לחשוב מה הופך מילים לאמיתיות, כי הרבה אנשים שואלים אותי, הדבר הכי נפוץ שקיבלתי מאנשים הוא, "נו, המילים האלה מורכבות? אני לא ממש מבין". ולא ממש ידעתי מה להגיד להם כי ברגע שסונדר התחיל להמריא, מי אני שאגיד אילו מילים אמיתיות ומה לא. וכך הרגשתי בערך כמו סטיב ג'ובס, שתיאר את ההתגלות שלו כמו כשהבין שרובנו, בזמן שאנחנו עוברים את היום, אנחנו פשוט מנסים להימנע מקפיצות על הקירות יותר מדי ופשוט ממשיכים בעניינים. אבל ברגע שאתה מבין את האנשים האלה -- שהעולם הזה נבנה על ידי אנשים שאינם חכמים ממך, אז אתה יכול להושיט יד ולגעת בקירות האלה ואפילו להכניס דרכם את היד שלך ולהבין שיש לך את הכוח לשנות את זה.

וכשאנשים שואלים אותי, "האם המילים האלה אמיתיות?" היו לי מגוון תשובות שניסיתי. כמה מהם היו הגיוניים. חלק מהם לא. אבל אחד מהם שניסיתי היה, "ובכן, מילה היא אמיתית אם אתה רוצה שהיא תהיה אמיתית." הדרך שבה הדרך הזו אמיתית כי אנשים רצו שהיא תהיה שם.

(צְחוֹק)

זה קורה בקמפוסים בקולג' כל הזמן. זה נקרא "נתיב רצון".

(צְחוֹק)

אבל אז החלטתי, מה שאנשים באמת שואלים כשהם שואלים אם מילה אמיתית, הם באמת שואלים, "ובכן, לכמה מוחות זה ייתן לי גישה?" כי אני חושב שזה הרבה מהאופן שבו אנחנו מסתכלים על שפה. מילה היא בעצם מפתח שמכניס אותנו לראש של אנשים מסוימים. ואם זה מכניס אותנו למוח אחד, זה לא ממש שווה את זה, לא ממש כדאי לדעת. שני מוחות, אה, זה תלוי במי זה. מיליון מוחות, בסדר, עכשיו אנחנו מדברים. ולכן מילה אמיתית היא כזו שמביאה לך גישה לכמה שיותר מוחות שאתה יכול. זה מה שעושה את זה שווה לדעת.

אגב, המילה האמיתית מכולן לפי מידה זו היא זו.

[בְּסֵדֶר]

זהו. המילה הכי אמיתית שיש לנו. זה הדבר הכי קרוב שיש לנו למפתח מאסטר. זו המילה הנפוצה ביותר בעולם, לא משנה היכן אתה נמצא. הבעיה עם זה היא שאף אחד לא יודע מה מייצגות שתי האותיות האלה.

(צְחוֹק)

וזה די מוזר, נכון? זאת אומרת, זה יכול להיות שגיאת כתיב של "הכל נכון", אני מניח, או "kinderhook ישן". נראה שאף אחד לא באמת יודע, אבל העובדה שזה לא משנה אומר משהו על איך אנחנו מוסיפים משמעות למילים. המשמעות אינה במילים עצמן. אנחנו אלה ששופכים את עצמנו לתוכו.

ואני חושב שכאשר כולנו מחפשים משמעות בחיינו, ומחפשים את משמעות החיים, אני חושב שלמילים יש קשר לזה. ואני חושב שאם אתה מחפש את המשמעות של משהו, המילון הוא מקום הגון להתחיל בו. זה מביא תחושת סדר ליקום כאוטי מאוד. ההסתכלות שלנו על הדברים כל כך מוגבלת שאנחנו צריכים להמציא דפוסים וקיצורים ולנסות למצוא דרך לפרש את זה ולהצליח להמשיך עם היום שלנו. אנחנו צריכים מילים שיכילו אותנו, שיגדירו את עצמנו.

אני חושב שרבים מאיתנו מרגישים מרותקים לאופן שבו אנחנו משתמשים במילים האלה. אנחנו שוכחים שמילים מומצאות. זה לא רק המילים שלי. כל המילים מורכבות, אבל לא כולן אומרות משהו. כולנו פשוט לכודים בלקסיקונים שלנו שלא בהכרח מתואמים עם אנשים שאינם כבר כמונו, ולכן אני חושב שאני מרגיש שאנחנו מתרחקים קצת יותר מדי שנה, ככל שאנחנו לוקחים מילים ברצינות רבה יותר.

כי זכרו, מילים אינן אמיתיות. אין להם משמעות. אנחנו כן.

ואני רוצה להשאיר אתכם בקריאה מאחד הפילוסופים האהובים עלי, ביל ווטרסון, שיצר את "קלווין והובס". לדבריו, "יצירת חיים המשקפים את הערכים שלך ומספקים את נשמתך היא הישג נדיר. להמציא את משמעות החיים שלך זה לא קל, אבל זה עדיין מותר, ואני חושב שתהיה מאושר יותר על הצרה".