המאמר הבא פורסם במקור בשנת 2013
בצורות, הוריקנים ושיטפונות אחרונים גרמו לנו להיות מודעים יותר ויותר למציאות של שינויי האקלים, ולהשפעה הסביבתית ההרסנית של הציוויליזציה המתועשת והחומרנית שלנו. בעוד עולמנו מועד אל סף קריסה אקולוגית - "נקודת המפנה" של שינויי אקלים בלתי הפיכים - קיימות הפכה לנושא חיוני. אבל לפני שנוכל להגיב עלינו להכיר באיזה כדור הארץ אנו מנסים לעזור, באיזו מערכת אקולוגית אנו פועלים לקיימה.
האם קיימות מתייחסת ל"צמיחה כלכלית בת קיימא", ולסביבה המסוגלת לקיים את הציוויליזציה האנושית הנוכחית שלנו, עם צרכיה עתירי האנרגיה, המונעים על ידי הצרכן, ותדמיתה של קידמה כלכלית? או שמא קיימות מתייחסת לכל המערכת האקולוגית, רשת חיים מקושרת עם מגוון מינים עצום ומדהים? איזה עולם אנו מנסים לקיים: משאב למילוי משאלותינו לשגשוג חומרי, או כדור הארץ של פליאה, יופי ומשמעות קדושה? לצטט את תומס ברי:
כעת ניצבת בפנינו סוגיה אחת: הישרדות. לא רק הישרדות פיזית, אלא הישרדות בעולם של סיפוק, הישרדות בעולם חי, שבו הסיגליות פורחות באביב, שבו הכוכבים זורחים בכל מסתורינם, הישרדות בעולם של משמעות.
אם ברצוננו לקיים את עולם הפליאה הזה, מה שחיוני בתגובתנו הוא לא רק פעולה אלא שינוי תודעתי, התרחקות מראיית כדור הארץ כמשהו נפרד מאיתנו, כמשאב שיש להשתמש בו ולנצלו לרעה. קיימות אמיתית אינה הקיימות של אורח החיים הנוכחי שלנו - הדימוי שלנו של קידמה וצמיחה כלכלית - אלא הקיימות של כדור הארץ המקודש, עשיר במגוון ביולוגי ובפליאה.
כדי לשנות את מצבנו הגלובלי הנוכחי, עלינו להגיע לשורש הגישה התודעתית שיצרה אותה. אחרת, אנו מסתכנים בניסיון לפתור את הבעיה עם אותה התניה, אותו תהליך מחשבה, שיצר אותה. חיוני ברגע קריטי זה שנבין את מקורות תפיסתנו הנוכחית, הרואה בכדור הארץ משאב, את "הסביבה" כמשהו נפרד מאיתנו. יש האומרים שגישה זו מושרשת בעידן הנאורות ובתודעה ניוטונית, הרואה בכדור הארץ מנגנון חסר רגש, נפרד מאיתנו, שאותו אנו יכולים לשלוט ולשלוט. ובוודאי שהכלים המתפתחים של המדע והטכנולוגיה נתנו לנו לכאורה את היכולת הזו. אך כדי להבין בצורה מלאה יותר את תחושת ההפרדה הזו, יש צורך להעמיק, אחורה בתודעה המערבית שלנו, לזמן שבו הנצרות הקדומה רדפה את הדתות הפגאניות והארציות, כרתה את חורשותיהן הקדושות, והחלה אט אט בתהליך שבו כדור הארץ כבר לא הפך למשהו קדוש, באופן שלא ניתן להעלות על הדעת עבור אדם יליד. אנו יורשי התרבות הזו שגירשה את הקשר לקדוש מכדור הארץ.
חלק ניכר מהציוויליזציה המערבית שלנו שכחה כעת את טבעו הקדוש של כדור הארץ, ואנחנו לא מודעים לאופן שבו שכחה זו משפיעה באופן מכריע על מערכת היחסים שלנו לסביבה. אם כדור הארץ הוא רק משאב, אז אין אחריות אמיתית. אנחנו יכולים להשתמש בו ולהתעלל בו, כפי שאנחנו עושים כיום. אם הוא קדוש, אז איך נוכל להצדיק את גישתנו הנוכחית כלפי הסביבה, את מעשי ההרג האקולוגי שלנו?
מסיבה זו, קיים צורך דחוף להשיב לעצמנו את הקשר הקדמוני הזה לחיים ולבריאה כולה. אם ברצוננו לקיים כדור הארץ החי והקדוש, המזין את נשמותינו כמו גם את גופנו, עלינו להתחבר מחדש לידיעה עתיקה זו. זה לא משהו חדש שיש ללמוד, אלא משהו חיוני שיש לזכור, משהו שתמיד היה שייך לנו, רק נשכח או צונזר על ידי התרבות הנוכחית שלנו.
ה"קדוש" אינו דבר דתי בעיקרו. הוא שייך לטבע הראשוני של כל מה שקיים. כאשר אבותינו ידעו שכל מה שהם יכולים לראות הוא קדוש, זה לא היה משהו שנלמד אלא משהו שנודע באופן אינסטינקטיבי. זה היה טבעי כמו אור השמש, הכרחי כמו נשימה. אם נחבק את הקדוש בכל החיים, נגלה שהחיים ידברו אלינו כפי שדיברו אל אבותינו. יוסר צעיף וידיעה מולדת זו תהיה נוכחת שוב. זוהי החוכמה העתיקה של כדור הארץ עצמו, כדור הארץ שהתפתח והשתנה במשך אלפי שנים, שאת חוכמתו אנו זקוקים נואשות בזמן הנוכחי אם ברצוננו להימנע מאסון אקולוגי גדול עוד יותר. שוב, לצטט את תומס ברי:
איננו זקוקים לתשובה אנושית לבעיה של כדור הארץ, אלא לתשובה ארצית לבעיה של כדור הארץ. כדור הארץ יפתור את בעיותיו, ואולי גם את בעיותינו, אם ניתן לו לתפקד בדרכו שלו. עלינו רק להקשיב למה שכדור הארץ אומר לנו.
אנו עדיין נושאים את הקשר הקדמוני הזה לכדור הארץ בתודעתנו, גם אם שכחנו אותו מזמן. זוהי הכרה קדמונית בפלא, ביופי ובטבע האלוהי של כדור הארץ. זוהי יראת כבוד מורגשת לכל מה שקיים. ברגע שנביא את האיכות הבסיסית הזו לתודעתנו, נוכל להגיב למשבר מעשה ידי אדם הנוכחי שלנו ממקום של איזון, שבו פעולותינו יהיו מבוססות על גישה של כבוד לכל החיים. זהו טבעה של קיימות אמיתית. לצטט את פעיל הסביבה הקנדי דיוויד סוזוקי:
האופן שבו אנו רואים את העולם מעצב את האופן שבו אנו מתייחסים אליו. אם הר הוא אלוהות, לא ערימת עפרות; אם נהר הוא אחד מעורקי הארץ, לא מי השקיה פוטנציאליים; אם יער הוא חורשה קדושה, לא עץ; אם מינים אחרים הם קרובי משפחה ביולוגיים, לא משאבים; או אם כדור הארץ הוא אמנו, לא הזדמנות - אז נתייחס זה לזה בכבוד רב יותר. מכאן טמון האתגר, להסתכל על העולם מנקודת מבט שונה.
למידע נוסף על תגובה רוחנית למשבר האקולוגי הנוכחי שלנו, ראו www.spiritualecology.org
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
2 PAST RESPONSES
The problem I have seen so much is that the corporate titans doing much of the ecocide, don't unstained the term 'sacred. Which is why it's such a struggle for indigenous peoples to win these environmental wars using the reasoning that this land/water/air is sacred to us. The suits truly don't understand the term, and we're afraid of what we don't understand. But this can and must be changed.
To love all of Creation deeply is to love and experience Creator, God by any name we choose (or not?) - Lover of our soul, Divine LOVE Themselves, Relationship at the Center of All. Surrender to LOVE and become “one” (again). }:- ❤️ anonemoose monk