למען אחד שאנחנו אוהבים ומאבדים: שיר מדיטטיבי

השיר של "פיליס קול-דאי" נכנס לליבי כמזור, מתנה שנראתה מעוצבת במיוחד עבור ההפסדים שלי. אבל אני יודע שכל מי שקורא את המילים האלה - שהגיעו מעולם החלומות - יתרגשו מאוד. הספר המהמם הזה ישמש כסירת הצלה שתוביל אותך לצד השני של מסע האבל שלך. --​מריאן מרפי זרזנה, משוררת

"למען אחד שאנחנו אוהבים ומאבדים " הוא שיר מדהים. מקורו היה בחלום רב עוצמה שהייתה לסופרת פיליס קול-דאי רגע לפני שהמגיפה פגעה בארצות הברית. אל תחמיצו את ה-PDF של השיר הזמין להורדה ושיתוף בסוף היצירה הזו. מה להלן הוא סיפור הרקע של השיר במילותיה של פיליס עצמו (מובא מכאן ):

"הייתי בקליפורניה בריטריט כתיבה אישי. אני נוסע מדי חורף במשך כעשרה ימים למקום שהוא קצת יותר חם מדרום דקוטה רק כדי לתת לעצמי דחיפה. בנסיגה הזו עבדתי באינטנסיביות על רומן בתהליך. בערך שבוע, בערך בשלוש לפנות בוקר, העיר אותי חלום חזק מאוד.

בחלום קרוב משפחה שגוסס הזמינה את המשפחה לחגיגת חייה. היו שם המוני אנשים, ובסוף היא הזמינה את כולנו להתאסף סביב מיטתה. אני לא יודע איך הצלחנו את זה, אבל בעולם החלומות אתה יכול. והיא ביקשה שנקרא לה יחד שיר. והשיר הזה היה בצורת ספר. אני עדיין יכול לראות את צבע הטורקיז של הספר הזה, ואני יכול לחוש את גילו ולחוש את מרקם הנייר שלו. זה היה ספר מאוד מאוד מיוחד. וזו הייתה הפתעה שקראנו את זה, כי האנשים מהצד הזה של המשפחה לא נוטים לחיבה כל כך גדולה לשירה. אבל עשינו את זה, וכשקראנו לה יחד את השיר הזה, גל מדהים של אהבה ונחמה שטף אותנו. וזו הייתה ההרגשה שאני חושב שהעיר אותי. כשהתעוררתי היה כמעט כמו קול, שאומר לי שאני צריך לכתוב את מילות השיר הזה.

ושורות השיר עדיין היו די ברורות במוחי באותה נקודה, ובוודאי שהכותרת הזו הייתה ברורה מאוד, "למען אחד שאנחנו אוהבים ומפסידים". אבל רציתי לחזור לישון, והיה די קר וחשוך בחדר ההוא. פשוט התווכחתי עם עצמי, אבל הקול הזה או הדחף הזה לא הרפה, אז בסופו של דבר הושטתי יד ליומן והתחלתי לשרבט את מה שאני זוכר - השורות כבר התחילו לברוח ממני אז פשוט כתבתי הכי מהר שיכולתי, בכל סדר שהשורות הגיעו אליי. ואז כשנזכרתי בכל מה שיכולתי, זה היה כאילו מישהו זרק מתג וחזרתי לישון.

למחרת בבוקר קמתי והבטתי במה שכתבתי. ציפיתי שזה יהיה שטויות אבל זה לא היה - נראה שיש לזה הרבה כוח. אבל הייתי צריך לעבוד על הרומן שלי, אמרתי לעצמי, אז הגשתי את השיר הזה עד שהגעתי הביתה. ואז הסתכלתי על זה שוב והייתה לי התחושה שצריך לשתף את השיר הזה. אז יצרתי אותו כמיטב יכולתי ושלחתי אותו לכמה חברים משוררים ושאלתי, "האם אני משלה את עצמי כאן, או שבאמת צריך לשתף את זה?" וללא יוצא מן הכלל, הם אמרו שאני צריך לחלוק את זה. הם הציעו כמה שינויים, עליהם אני אסיר תודה. אבל בעצם השיר הוא בצורה שיכולתי לזכור מהחלום.

רציתי לנסות ולכבד את ההרגשה בחלום, ואת הספר שראיתי בחלום. אז הפכתי את השיר המדיטטיבי הזה לספר קצר שהוא גם משהו שיכול לשמש ככתב עת. יש לו מספיק דפים ריקים וחלל לבן מסביב לשורות השיר שתוכלו לרשום בו. אתה יכול לצרף תמונות של מישהו שאיבדת או מאבד, זה יכול להיות משהו שאתה משתמש בו כדי לעבור את תהליך האבל שלך או לתת כמתנת זיכרון למישהו שעובד דרך האבל שלו. לספר יש גם צבע טורקיז, יש לו סוג של תסריט בכתב יד. זה הכי קרוב שיכולתי לבוא, במסגרת התקציב שלי, לכבד את הספר שראיתי בתוך החלום".

***

המחשבה המקורית של פיליס הייתה להוציא את הספר ביום הזיכרון בשנה שעברה, אבל המגיפה האיצה את תוכניותיה. היא הפכה את הספר לזמין אך ורק דרך האתר שלה, כדי שתוכל לחתום על כל עותק שהוזמן, ולתת לאנשים את ההזדמנות לבקש כיתוב מותאם אישית אם ירצו בכך.

כאשר איבדה את אביה לאחרונה ל-COVID-19, פיליס תקבל, בין שלל המסרים והמחוות של תנחומים, סולידריות ואכפתיות, עותק של השיר שלה - שהגיע אליה שוב, היא מציינת, "מבחוץ - כפי שקרה בחלומי".

כעת הפעילה פיליס, כאן ב-DailyGood, קובץ PDF מעוצב להפליא של "למען אחד שאנחנו אוהבים ואובדנו" שניתן להוריד, להדפיס ו/או להעביר בחינם.

לדבריה, "אתה יכול לבחור לשתף אותו במהלך טקס אזכרה או מפגש פרידה אחר. שמור אותו כמזכרת, צרף תמונות, רשום זיכרונות והרהורים. הציעו אותו כמתנת חמלה. איך שתבחרו להשתמש בו, יהי רצון שזה יביא לכם נחמה".

להורדה פשוט לחץ על החץ שמופיע בפינה השמאלית התחתונה של הקובץ. אתה יכול גם להאזין לפיליס קוראת את השיר כאן.

***

ביום רביעי האפר של 1999, פיליס קול-דאי יצאה מביתה בקולומבוס, אוהיו עם חברה. השניים לא נשאו עמם כסף ויבלו את 47 הימים הבאים - של התענית והשבוע הקדוש - ברחובות. "לא יצאנו למצוא תשובות לשאלות או לחפש פתרונות לבעיות. לא יצאנו להציל אף אחד או לחלק תרומות של מזון ושמיכות. יצאנו מסיבה עיקרית אחת: להיות נוכחים ככל האפשר לכל מי שפגשנו - הומלס, מתנדב, נשיא האוניברסיטה, שוטר". The Emptiness of Our Hands הוא ספר זיכרונות מרגש של 47 הימים האלה, שנכתב בשיתוף פיליס. הוא בוחן את הפער הגדול בין הבתים לחסרי הבית - וכיצד להיות ללא בית אמיתי יכול להרוס את הרוח האנושית.

ככותבת ועורכת פיליס תמיד כתבה על פני הפערים שמפרידים בינינו לבין עצמנו ואחד מהשני. דרך כתיבתה היא מחפשת הבנה עמוקה יותר, ואפשרות לריפוי - לעצמה ולקוראים. עבודתה משתרעת על פני מספר ז'אנרים...

להשראה נוספת, הצטרפו לשיחת Awakin של שבת זו עם פיליס קול-דאי: "Writing Across the Divide". פרטים נוספים ומידע RSVP כאן.