כוחה של המילה הכתובה להגיע לאורך זמן

ג'יין ובליידן ג'קסון

"גם אם החיים נעצרים, האהבה נמשכת." הציטוט הזה של הבישוף סטיבן צ'רלסטון מעולם לא היה אמיתי יותר עבורי מהשנה הזו, שראה את הפרסום שלאחר המוות על ידי ANTIBOOKCLUB של הרומן האחרון של בעלי בליידן ב' ג'קסון ג'וניור, For One Day of Freedom , הושלם לפני מותו באפריל 2012. פרסום הרומן הזה, שחלף על ידי הוצאת הספרים המרכזיים כשניסינו להוציא אותו לאור ללא הכר. חי, הוא עדות למחויבותו לפעולה ולכוח של סיפור סיפורים. ובפרפראזה על המוציא לאור, גבריאל לוינסון, הוא מדבר גם על אהבתם שלי ושל בליידן "ועל עמידתו של רצון טוב על שנאה".

בשלושים ושמונה השנים שבילינו יחד נוכחתי לדעת את המחויבות העמוקה של בליידן לזכויות אזרח עבור כל האנשים ועל עבודתו בתנועת זכויות האזרח של שנות ה-60. בלידן היה פעיל זכויות אזרח ששימש כמייסד של ניו הייבן, קונטיקט, פרק של הקונגרס לשוויון גזעי (CORE) לפני שהפך לחבר מייסד ויו"ר East River CORE - הממוקם בהארלם. בתפקיד זה הוא עבד עם בייארד רוסטין, מארגן המצעד בוושינגטון ב-1963, על ארגון נציגי ניו יורק לצעדה. למרות שהוא היה רק ​​בן עשרים ושבע בזמן המצעד בוושינגטון, הוא הדריך עובדים צעירים יותר לזכויות אזרח שהיו פעילים ב-CORE בזמן שהוא, בתורו, חונך על ידי רוסטין ושאר המנהיגים המתנשאים של התנועה.

הרומנים הקודמים של בליידן מבצע נר בוער וטוטם פורסמו שניהם זמן קצר לפני שנפגשנו בניו יורק בשנת 1974. כשגידלנו את משפחתנו יחד, עבדתי כמיילדת אחות ובליידן המשיך לכתוב תוך כדי המשך המחויבות שלו לפעילות קהילתית בבית המאמצים שלו בוורמונט בשנות השמונים ובתחילת עבודתו ב-Middle Ambulance, 190 להיות טכנאי רפואת חירום, אז נשיא העמותה. הוא ערך גיוסי כספים, כולל קמפיין הון לבניין חדש ואמבולנסים. עבדנו יחד כדי לגייס מימון לבניין חדש נחוץ עבור מרכז הורים ילדים במילטון, ורמונט. בליידן גם ניהל את מדף המזון לשעת חירום של Chittenden בברלינגטון, ורמונט, וניהל קמפיין הון מוצלח עבור מדף המזון.

בסוף שנות ה-90, בליידן התחיל לעבוד על מה שהוא הרגיש שהוא שיאו של מאמצי הכתיבה שלו, ליום אחד של חופש. הוא עבד על זה כמה שנים, והשלים אותו בשנת 2008. כאשר אובחן כחולה סרטן בשנת 2009, חיינו התמקדו בבריאותו וברווחתו ולאחר פטירתו נותר הרומן ככתב יד אהוב על המחשב שלי כתזכורת ליכולות הכתיבה של בליידן ולאינספור השעות שהקדיש לו. כוחה טמון ביכולות הסיפור שלו, שבאמצעותן מתעוררים לחיים העוולות הנוראיות של העבדות והניגודים החריפים בין חיי העבדים לבעלי המטעים.

הקטע הבא, המתאר את חווית הלידה של עבד, מתי, ואשתו של בעל המטע, חנה, הוא דוגמה לניגודים החריפים הללו.

"זה היה לילה שמח בבית הגדול כשמר רוב נולד, למרות הקושי של הלידה, מה שחייב גם את מיילדת המטע וגם את המיילדת של השכן הקרוב וגם את הרופא להיות נוכח בזמן שחנה נאבקה במשך שעות כדי ללדת.

עבור מאטי היו רק הנשים במגורי העבדים שעזרו לה לחלץ את ג'ובל, ורק הידע והמיומנות המשותפים שלהן מנעו ממנה לדמם למוות.

למאטי היה מעט זמן לתקן לאחר לידתה של ג'ובל לפני שהיא הוקצתה, שדיה כבדים בחלב, בתור האמא המניקה של רוב. נשלחה לבית הראשי לטפל ברוב הרך הנולד, בקושי נשאר לה מספיק חלב כשניתנה לה ההזדמנות להיות עם ג'ובל, וזה היה לעתים רחוקות יותר מאשר בכל יומיים. רק בגלל שג'ובל הועברה בינה לבין שתי אמהות שפחה מיניקה, הוא קיבל הזנה מספקת".

כשהתברר להפליא שהרומן של בליידן עומד סוף סוף להיות זמין בדפוס, ביקשתי מחבר יקר, ברנדין אדאו, לכתוב לו מילה אחרונה, שבה הוא לוקח את הסיפור העוצמתי הזה שמתרחש ב-1850 עד לרגע הנוכחי. המילים האלה מה"לאחר מכן" מכוונות אותנו לחזון לעתיד שאני יודע שגם בליידן יאמץ:

"בעולמו של ג'קסון, האופי ההגמוני של העליונות-קפיטליסטית-פטריארכיה הלבנה אינו בלתי נמנע ואינו גורלנו. בדיוק כפי שג'קסון חושף את הרוע של גזענות מערכתית ועליונות לבנה, הוא גם חושף את מה שרוס גיי מתייחס אליו כ"רוך מבנית" על פני קווי גזע, מעמדות ומגדר, בדיוק כמו בהיררכיה של ג'קסון ומגדר, בדיוק כמו בהיררכיה של ג'קסון ומגדר. ברגע הבא הוא מציג את הדקויות של הרכבת המחתרת ואת פעולות ההתנגדות היומיומיות, בדיוק כמו שג'קסון מזמין אותנו לטראומה של עמים משועבדים עם תיאוריו של עבודה שוברת-גב שנאלצה על ידי השוט ואמצעי עינויים אחרים, הוא גם מזמין אותנו להעיד על נרטיבים נגדיים של שחרור ועזרה הדדית.

For One Day of Freedom מזכיר לנו למה זה כל כך חשוב שנבקר מחדש בסיפורים שלנו . באמצעות סיפורים כאלה אנו מסוגלים ליצור קשר עם האבל והטראומה (הדורית), כמו גם השמחות והניצחונות, שחיים בתוך גופנו; בלי הסיפורים האלה אנחנו נשארים זרים לעצמנו. ובאמצעות הסיפור והסיפור מחדש של הסיפורים האלה אנחנו יכולים לשבור את הקללות הדורות, לשחרר את הפגיעה, ולעשות את זה הגיוני . ברוח זו, For One Day of Freedom היא ההזמנה של ג'קסון לזכור את עצמנו מחדש".

העובדה שעבודתו האחרונה של בליידן זמינה סוף סוף כחלק מהשיחה התרבותית, היא תזכורת עבורי לאהבה נמוכה, אכן נמשכת, וליכולת של המילה הכתובה להגיע לאורך זמן ומרחב.

***

להשראה נוספת, הצטרפו למעגל ביום ראשון הקרוב עם ג'יין ג'קסון, המוציאה לאור גבריאל לוינסון מ-ANTIBOOK CLUB וברנדין אדאו, שכתבה את המשך הספר. פרטים נוספים ופרטי RSVP כאן.