בשיקשאנטר, אנו מנסים לתמוך במעבר מתרבות גלובלית הדומיננטית בכסף לתרבות קטנה יותר, המתמקדת במערכות יחסים.
סבתי מעולם לא הלכה לבית ספר, היא מעולם לא ידעה קרוא וכתוב, והיא הייתה אישה כל כך חכמה ומבריקה. היא הייתה יצירתית להפליא, יכלה להמציא שירים, ריקודים ומשחקים במקום. היה לה המון ידע מעשי על תרופות צמחיות ושיטות ריפוי, והיא הייתה האדם הכי מודע לסביבה שאני מכירה. שום דבר לא הלך לפח; היא תמיד הייתה מייצרת משהו מכל דבר. עבורה, הכל היה מחובר, וכל החיים היו חשובים, מהנמלים, לכלבים, לפרות, לבני אדם. בזכותה, התחלתי לשאול ולחפש עוד ידע מבוסס כזה.
האקטיביזם שלי תמיד הוגדר על ידי מה שניתן לעשות ולא על ידי מה שאנחנו נלחמים נגדו. מהם הדברים החיוביים שאנחנו יכולים ליצור בעולם, וכיצד הם נוצרים עכשיו? אני מעוניין לתמוך באנשים במקום שבו התשוקה שלהם נמצאת עכשיו, כמו גם לנסות לחשוף את התשוקות שלהם באמצעות תהליך של הקשבה ודיאלוג. יש אלף נקודות כניסה לאתגר את המערכת הזו ולעצב אפשרויות חלופיות.
שיקשנטר פירושו "לשנות את האופן שבו אנו חיים ולומדים". הוא מעודד יחידים וקהילות להחזיר לעצמם שליטה על תהליכי הלמידה שלהם, ובאמצעות כך, להחזיר לעצמם את הראש, הידיים והלב. הפילוסופיה של שיקשנטר נובעת מהעיקרון הגנדיאני של סוואראג', המתייחס לשלטון עצמי וזוהר העצמי. זוהי הגשמה עצמית ותרומה אישית וקהילתית.
שיקשאנטר תומך בלוקליזציה כדי להחזיר את הכלכלה, האקולוגיה והחינוך הביתה. זה מתחיל מההנחה שלכולנו כבר יש את הדברים שאנחנו צריכים כדי לתרום לרווחת המקום שלנו, בין אם מדובר במשאבים כספיים, חומרים, הזמן שלנו, האנרגיה שלנו או הבית שלנו. כשאנחנו מביאים את אלה לזרימת השיתוף כקהילה, זה יכול לשרת ולתמוך בכולנו. תאמינו או לא, אבל יש לי: יש לנו כבר את כל מה שאנחנו צריכים.
אנו תומכים גם באנשים המעוניינים לבחון אפשרויות למידה מחוץ למונופול של בתי ספר ומכללות. מסביב לקהילות שלנו יש שפע של משאבים. הם מגיעים בצורה של אומנים ואמנים, חקלאים ואנשי עסקים, עקרות בית ומדריכים רוחניים. כל אחד מהם מביא חוכמה, יצירתיות, סקרנות, דמיון, מיומנויות, חזון וניסיון, שניתן לחלוק בין דורות.
לדוגמה, שיקשאנטאר רואה בכל העיר אודאיפור [רג'סטאן] "עיר לומדת". ילדים, נוער, מבוגרים וקשישים משתתפים בחילופי דברים, דיאלוגים קהילתיים, סדנאות של חוסר למידה, תקשורת מקומית וכו'. הם מאתגרים את המודל הדומיננטי של חיים עירוניים - עם הצריכה, הפסולת, הניכור והזיהום - ומגלים כיצד לחיות אחרת.
אני עובד הרבה עם משפחות על יצירת מרחבי למידה שונים בשכונות שלהן, כמו סדנאות ופסטיבלים. אנחנו עושים כל מיני דברים: סדנאות תיאטרון, סדנאות ריקוד, מוזיקה, משחקים שיתופיים. אנחנו יוצרים הרבה עבודות יד מחומרי פסולת כמו קליפות קוקוס, צינורות גומי לצמיגים, נייר שנזרק, שאריות בד. ואנחנו מתעניינים בחיים עירוניים טבעיים ואקולוגיים - גינון על גגות, איסוף מי גשמים, בישול סולארי, מיזוג אופניים. אמנים, חקלאים, מרפאים וטבחים מציעים את כישוריהם למקומות ציבוריים ולאינטראקציות.
ואנחנו מנסים לעשות שינוי. לדוגמה, כמה אנשים התאחדו כדי לנסות ולהפסיק את השימוש בשקיות ניילון במקומות כמו שווקי ירקות וחנויות. כמו כן, ביקרנו במלונות שונים ועשינו סקר "דירוג עלים ירוקים" כדי לתמוך בתיירות ידידותית יותר לסביבה ומותאמת מבחינה תרבותית בעיר.
חלק מרכזי נוסף בעבודתי עם שיקשאנטר היה תמיכה ברשת "נשירה מבית הספר". "נשירה" היא אתגר ל"נשירה". היא לוכדת את האומץ והאנושיות של אלו שעזבו מערכת שאינה משרתת אותם ובמקום זאת יוצרים נתיבים שונים. נתיבים אלה כוללים התמחויות, טיולים, הזדמנויות שירות ויזמות. אבל זה לא רק עניין של עזיבת בית הספר או המכללה. זה גם עניין של עזיבת קריירות לא-אנושיות, מוצרים רעילים או מערכות יחסים שליליות, והמשך תהליך של יישור ערכים עם הפרקטיקות שלכם. אפילו יצרנו מגזין שמתעד חוויות שונות של אנשים "נשירה מבית הספר", כמו גם הזדמנויות למידה נהדרות.
שיקשאנטאר עסוקה בהשקת סוואראג' רב-תכליתית, כך שצעירים יוכלו לעקוף את הלימודים במכללה וללמוד באמצעות התמחויות בעולם האמיתי עם קהילת עמיתים. הם ירכשו מיומנויות מעשיות החל מיצירה קולנועית ועד בישול, קומפוסטציה והוצאה לאור שולחנית. החלק האחרון של התוכנית נותן להם את ההזדמנות להשתמש בכישוריהם כדי להקים עסק מקומי בעל מודעות סביבתית.
חלק מההשראה לעבודתי נובעת מהרעיון שהמערכת הגדולה יותר, המבנה העל, מחזיקה בנו רק במידה שאנו ממשיכים לתת לה אחיזה. ראש הממשלה הנוכחי של ממשלת טיבט בגלות אמר לי פעם שבמקום לחשוב על הריסת המערכת, עליי לחשוב על ויתור עליה. זה תקוע איתי. אם נפסיק לנסות לתקן או להרוס את המערכת הדומיננטית - ובכך, אני מתכוון, מוסדות אלימים, שחפתיים ולא אנושיים - ונפנה את תשומת ליבנו לגידול נקודות אור וכוח מגוונות, ייתכן שנמצא את עצמנו עם העולם שאנחנו רוצים לראות.
מרחבי למידה והזדמנויות נמצאים סביבנו. רק הסכינים שלנו עצמנו הם שחוסמים אותנו. ככל שנוכל להסיר את הסכינים הללו ולהתחיל לראות אנשים ומקומות בזכות כוחם ויופיים, כך נוכל באמת ללמוד ולהתחבר. כך גם נוכל לרפא הרבה נזק שנגרם במשך שנים רבות ועדיין נגרם כיום. ככל שנוכל לראות ולהקשיב אחד לשני, אני חושב, כך יש יותר תקווה.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
3 PAST RESPONSES
Wow it looks like we have a lot in common with our webiste www.fivepointfive.org, where are you based? We would love to film what you do if we end up in your part of the world :)
Shilpa, so nice to see this article and your work along with Manish and others at Shikshantar. I still remember our lunch along the Chicago River when you came to see me. We should meet next time you are in Chicago. Raj uncle, 630-915-6176.
It's funny how we look at foreign countries and think they are living in such a way that is not acceptable to the American way. Some countries are indeed in poverty and their people are dying of hunger and that is an extremely sad and unnecessary, but other countries that look impoverished are places that army at all. They all choose to live like the people in this story. We are going to come to a time and a place in our existence hear n earth when all this progress and technological advancement will sece to be and the knowledge these people are teaching to one another will be what it will take to survive. Sure, we call all laugh it off now and say that's hundreds if years from now and it wont effect me. You may be right but what about your children? What about your grandchildren? Wouldn't it be worth ut now to learn and show our young people how to have a sence of cummunity and learn some essential life and labor skills for their survival?