[להלן תמליל ההרצאה שנשא הכומר בוני רוז במעגל Awakin בקיץ 2018.]
אני חושב שאני הולך לדבר על 'חוסר השלמות הקדושה' היום. ישבתי כאן וחשבתי למה בחרתי משהו כל כך קשה?
עלה בדעתי שכל חיי, במיוחד כשר, היה הרבה לחץ להיות בדרך מסוימת כל חיי. ניסיתי לעשות את זה נכון ולבסוף להיות מושלם מספיק כדי להיות שר ממש טוב. ומה שגיליתי בשנתיים האחרונות ככל שגדלתי יותר ועשיתי מדיטציה עמוקה יותר - גם דרך הרבה מהערכים שתרגלתי בגלל ServiceSpace - שהרבה מסוד ההצלחה שלי הוא כישלון. וזה מוזר. זה פרדוקס. ולמעשה לטעות זה טוב כמו לעשות את זה נכון במובנים רבים. אולי הנושא הזה יהיה רלוונטי למישהו כאן שאולי ירגיש כאילו הם נאבקים לפעמים עם חוסר ההתאמה שלו בדרך כלשהי או מרגיש שהם לא מספיקים או שהחיים לא נראים כמו שהם רוצים.
אם הכל ילך לפי התוכנית, אני רוצה לשתף שבעצם יש שלמות בכל הופעה של חוסר שלמות.
בתחילת חיי הייתי אחות במשך תקופה ארוכה ושחקנית וזמרת. לא הייתה לי שום כוונה לקיים כנסייה. פשוט לא חשבתי שזה בשבילי. חשבתי שאתה צריך להיות ממש מושלם וקדוש כדי לקיים כנסייה ואני לא מושלם ואני, אני בעצם לא מאוד קדוש. אני קצת חסר כבוד רוב הזמן. ואז, יום אחד, טיילתי עם הכלבה שלי, סטלה, על החוף בונטורה ופגשתי אישה שאמרה שהיא השתתפה בכנסייה. איכשהו פשוט אמרתי לעצמי, "אתה יודע, אם הכנסייה הזו תיפתח אי פעם, אולי אשקול להיות כומר בכנסייה."
אז הסתכלתי על הרשימות של שרים בעדה שלי, ושבועיים לאחר מכן, השר התפטר ואמרתי לעצמי, "וואו, אני דפוק. עכשיו אני באמת צריך לעשות משהו בנידון". הגשתי מועמדות לתפקיד ויכול להיות שהייתי היחיד שנותר עומד אחרי כל האודישנים והם לקחו אותי.
השנתיים הראשונות שלי היו נוראיות לחלוטין והייתה יציאה מהחברות בכנסייה כי אנשים פשוט לא אהבו אותי במיוחד. היה לי סגנון שונה מאוד מהשר הקודם. הכנסייה הצטמצמה והכסף הלך אבל טיפין טיפין, האנשים שלי שהדהדו אותי התחילו להיכנס ועכשיו זה מרכז רוחני ממש יפה ונפלא שנכנס מאוד לעומק וכמו שהוא פונקציונלי להפליא. והייתי אומר שעכשיו זה מה שרוב עולם הכנסייה יקרא מוצלח. אבל אני לא חושב שהיינו זוכים להצלחה הזו ללא הכישלון שקרה קודם לכן.
הרבה פעמים אנשים במסגרות הכנסייה שלנו מקישים על עיקרון רוחני כדי לבטא את החיים שהם רוצים. כמו סוד הספר והסרט הזה. זה בעצם אומר שאם אתה חושב על זה, אתה יכול לקבל מה שאתה רוצה; שאתה יכול להשתמש במחשבה שלך כדי לשלוט במציאות החיצונית שלך. יש לזה ערך מסוים, אבל אני מגלה שזה מביא אותנו רק עד כה. ובאמת מאחורי כל מה שאנו רוצים להרגיש עומדת תחושת אהבה, תחושת משמעות ותחושת תרומה. אז אני מעדיף להתחיל שם ואז לנסות להראות מרצדס או גבר או מה יש לך. אני מעדיף פשוט לחתוך וללכת לאהוב.
חלק ניכר מהלימוד במרכז שלנו הוא להסתכל על העולם דרך העדשה של מה שהייתי מכנה מציאות מוחלטת.
אני מאמין שהמציאות האולטימטיבית העומדת בבסיס כל הדברים היא אהבה ושיש את השלמות הבלתי נשברת הזו. והדבר האחד שמייסד מדעי הדת אמר שלדעתי הוא מאוד עמוק -- אין מה להירפא, רק שלמות להתגלות. ולכן הרבה מהעבודה שלנו שאנחנו עושים במרכז שלי עוסקות בחשיפת שלמות, לראות מעבר להופעת השבירה ולראות שלמות.
ישנן מספר דרכים שבהן אני משתמש כדי להסביר למה אני מתכוון במציאות מוחלטת. אחד מהם הוא עיזים. :) למישהו כאן אי פעם היה עז בעבר? אדם אחד! בסדר, טוב.
ובכן, זה חג המולד בכנסייה שלנו. בסוף הערב, המקהלה שרה שירי ניצחון ולפעמים נכלול חיות משק לצעוד על הבמה ולחגוג את שמחת החיים! הייתה שנה זו שבה החליטו להשיג עז. בעלי ואני הלכנו לחפש עז והצלנו עז שעמדה להפוך לבשר, כי היא הייתה מבוגרת מדי. אז לקחנו אותה איתנו הביתה ואסור לנו באמת שיהיו לנו עיזים, אבל קצת החבאנו אותה בחצר האחורית. ואז, בערב חג המולד, היא עלתה לבמה והיא עשתה את ההופעה שלה והיא הייתה די כמו אחת השחקניות שנועדו להצלחה מיידית. :)
כבר למחרת בבוקר, היא יצאה בחמאה מהגדר בזמן שלא חיפשנו. והלכתי לחצר האחורית כדי למצוא אותה -- בלונדי -- היא לא הייתה שם. עכשיו, אני גר בעיירה קטנה מאוד במחוז ונטורה אבל גדלתי בפרברי מנהטן. במשך זמן רב, תמיד התלוננתי על העיר שלי על כך שהיא כל כך קטנה, כי לא הייתה שום סיכוי, אתה יודע, שתוכל להשיג סושי באמצע הלילה ואין אופרה בסנטה פאולה. אבל כשהעז יצאה החוצה, פתאום, סנטה פאולה הייתה ענקית כי היו כל כך הרבה מקומות בעז הזאת שיכולה הייתה ללכת לנשנש דשא. אז ככה הסברתי מוחלט ויחסי. זה עניין של פרספקטיבה. :) כשאין אופרה, סנטה פאולה מרגישה קטנטנה, אבל כשהעז שלך נמלטה, היא ענקית. יָמִינָה?
אז מצאנו את העז בסופו של דבר -- היא הלכה לבית של השכן שלי כי היא מאוד אהבה ילדים. אבל ככה אני מתאר מוחלט ויחסי. כשאתה מתחיל לחשוב על טוב ורע, האם זה גם חלק מהשלמות הבלתי נשברת? שמחה וצער? האם זה מתקיים בקודש מוחלט?
הייתי אומר כן שוב - בגלל חוויה אחרת שעברתי עם ממלכת החיות. :)
יש לנו חתולה בשם מולי, ומולי היא קצת צייד. היא בעיקר צדה מכרסמים, ולעתים קרובות מפילה עכבר במיטה שלנו, באמצע הלילה! בדרך כלל היא תעזוב ציפורים לבד, אבל יום אחד, הסתכלתי החוצה והיא שכבה על הפטיו שלה והיו הג'נטים הכחולים האלה שפשוט צללו והפציצו אותה וניסו לנקר בה. יצאתי לשם והתחלתי לצעוק על הציפורים והייתי כמו, "ציפורים טיפשות. עזוב את החתול שלי בשקט. מה היא אי פעם עשתה לך?"
ואז למחרת, כשיצאתי, ראיתי את הציפורים תוקפות נץ שניסה להיכנס לקן שלהם ופתאום הכל השתנה. לא ידעתי בצד של מי אני. הוקס רצו משהו לאכול וכל היצורים החיים צריכים לאכול. ובכל זאת הציפורים רוצות להגן, רצו להגן על התינוקות שלהן. וכל היצורים החיים רוצים להגן על התינוקות שלהם. אז פתאום טוב ורע, רע וטוב, שחור ולבן, זה כבר לא נראה כל כך ברור. זו, בעיני, מציאות מוחלטת. זה עניין של פרספקטיבה.
פרספקטיבה היא לעתים קרובות המקום שבו אנו נקלעים לצרות. ריצ'רד רוהר, מיסטיקן פרנציסקני, אומר לחיות כאילו האמת היא אמת. וכך אנו חיים כאילו האמת היא אמת, אבל האם היא אמת מוחלטת או שמא היא אמת יחסית, נקודת המבט שלנו? זה משהו שאנחנו צריכים לבדוק. חלק מתהליך ההתעוררות הוא להסתכל על עצמנו ולראות היכן אנו חיים.
במרכז שלי, אנחנו עובדים הרבה עם הדבר הזה שנקרא חוק השלושה , שהפך פופולרי על ידי מלומד ארמני בשם ג'ורג' גורדייף. קראתי ספר של סינתיה בורז'ו , כומר אפיסקופלי, ששיתפה שיש שלושה כוחות בסיסיים בתהליך יצירתי - אחד הוא כוח מאשר שרוצה לבטא משהו ואחד הוא הכוח המכחיש שרוצה, אממ, רוצה להיות סוג של מחסום או מכשול. שניהם מחזיקים בדרכם ושני הכוחות הללו מתנגדים זה לזה כל הזמן. אם נהיה מודעים וערניים, נוכל להחזיק את המתח של שני הפרדוקסים הללו בקדושה. ואז אנחנו מייצרים מקום, אנחנו יוצרים מרווחות לכוח מייסד שלישי שייכנס פנימה -- מה שמאפשר משהו חדש להיוולד מזה.
דוגמה נפוצה מאוד היא הרעיון של שתילת זרע. הזרע הוא הכוח המאשר לראות, רוצה ליצור משהו. האדמה מפריעה במובנים מסוימים, אבל אז אם תוסיפו את הכוח השלישי של אור השמש והמים, אז משהו חדש צומח, משהו שבדרך כלל טוב יותר ממשהו שהייתם יכולים להמציא בעצמכם.
וסימן נוסף לכך שכוח שלישי היה בתנועה הוא כאשר, בשפה של ServiceSpace, אתה רואה את אפקט האדווה של הרביעי. רביעי יוצא מחוק השלושה: תהליכים חדשים, צמח חדש, זרעים חדשים וצמיחה חדשה.
אם נחיל את חוק השלושה על הדואליות של שלמות וחוסר שלמות, זה הופך למעשי מאוד. אשתף דוגמה עדכנית כיצד זה בא לידי ביטוי.
בכנסייה שלי יש לנו בעיית קקי. :) אנחנו במרכז העיר ונטורה ויש הרבה אנשים לא מוגנים שמסתובבים בנכס שלנו והם, אממ, הם משתמשים בכנסייה שלנו כשירותים שלהם. כלומר, הם עושים קקי על המדרגות ועל הרמפה לכסא גלגלים, כל מיני מקומות כאלה. וזה נהיה ממש מעיק עבור האנשים שעובדים שם, כולל אני. חשבתי, אתה יודע, "אתה שר, אתה אמור להיות רחום. למה אתה לא יכול להיות יותר כמו ישו או גנדי? למה אתה לא יכול להיות נחמד יותר, אתה יודע, לנסות קצת חמלה לאנשים האלה?"
אני לא יודע אם זה היה הכוח המאשר או הכוח המכחיש שלי, אבל המכשול הזה לא נעלם. רציתי שזה ישתנה. רציתי שמשהו יהיה שונה, אבל המכשול לא נעלם. אז התחלתי לקרוא עוד על הכוח השלישי ולא במקרה נסעתי להודו לנסיגה של גנדי 3.0 והיינו שם אצל אישוואר פאטל שעיצב שירותים והשפיע מאוד על הודו. דרך זה, פשוט המשכתי לעשות מדיטציה, מדיטציה, מדיטציה על הכוח השלישי, ולבסוף זיהיתי מה זה.
הרגשתי שאני כועסת על ההומלסים, אבל זה לא היה הכל. כעסתי על תחושת חוסר האונים שלי ותחושת חוסר האונים שלי יכולה להפוך למעשה לעזרה!
בוקר אחד באחד הטיולים הארוכים שלי עם הכלבים שלי, הטלפון שלי זמזם. זה היה נשיא המועצה שלי ששלח לי תמונה של קקי - והוא שם עט לידה כדי לקבל פרספקטיבה. כלומר, זה היה ענק. אז אני הולך ומהורהר על קקי, ופתאום התחלתי להרגיש חמלה גדולה כלפי האדם שיצר את הבלגן וגם כלפי האדם שהיה צריך לנקות אותו. ופשוט התחלתי להיות המום מתחושת החמלה הזו. ואז נזכרתי שכשהייתי אחות, נהניתי ממש לטפל בהומלסים כי היו לי משאבים. וכך התחלתי, התחלתי לחשוב על זה והתחלתי לומר לעצמי: "למה אתה לא זה שצריך לנקות את זה? אולי כדאי שתנקה את זה". כֵּן. רציתי לנקות את זה. בפעם הבאה אני הולך לעשות את זה. ונכנסתי למכונית שלי, התקשרתי לנשיא המועצה ואמרתי לו, "בפעם הבאה, אני הולך לנקות את זה, כי אני רוצה להתאמן, אני רוצה להיות בשירות עמוק. והוא אומר, "בוני, זה היה קקי של דובים מהבקתה שלי למעלה בהרים כאן. זו הייתה רק בדיחה." :) באמת, בחלומות הכי פרועים שלי, לא יכולתי לדמיין איך זה יתפתח. החוויה המעצבנת והקשה הזו הייתה למעשה דבר טוב כי היא נתנה לי תובנה לתחושות חוסר האונים שלי ואז את היכולת לשנות אותם וזה הוביל ליצירת כל המשרד החדש הזה במרכז שלי, שבו אנחנו באמת עושים הרבה בשביל אנשים שגדלים עכשיו ואנחנו רוצים שהם גדלים עכשיו ואנחנו רוצים שהם גדלים עכשיו. רשימת מטלות של דברים שאנחנו יכולים לסמן, אבל במקום לנסות לכפות משהו, אנחנו יכולים גם להישאר פתוחים לכוח המיסטי הזה שעשוי ליצור אפשרות חדשה לגמרי.
אז זה מה שהייתי מעודד את כולנו לעשות זה לעשות. אם יש משהו בחייך שנראה לא מושלם, אולי יש בתוכו שלמות נסתרת, שלמות נסתרת. כשמשהו מרגיש לא מושלם, ייתכן שזה רק בגלל הפרספקטיבה שלנו. לא רק נקודת המבט שלנו אלא לחשוב שהפרספקטיבה שלנו נכונה. האמת היא שנקודת המבט שלנו נכונה, אבל היא גם לא נכונה בו זמנית.
כולם, געו במרפק. עכשיו, אתה נוגע בגוף שלך? כֵּן. אתה נוגע בכל הגוף שלך? לא. נכון. אז זה מאוד דומה ליחסים שלנו עם המציאות המוחלטת -- אנחנו נוגעים באמת יחסית, אבל אנחנו לא נוגעים באמת כולה. האמת שלנו קיימת בהקשר של אמת גדולה יותר. ואני בחרתי במרפק כי אני חושב שלפעמים אנחנו לוקחים את הפרספקטיבה שלנו, את האמת היחסית שלנו, ואנחנו מרפקים את דרכנו בחיים עם זה ואומרים שזה אמיתי. זו האמת שלי. זה נכון אבל גם לא נכון בו זמנית.
גם לפגמים יש מטרה משלהם. Ajahn Brahm הוא נזיר בודהיסטי באוסטרליה, שבנה פעם את קיר הלבנים הזה. עם הרקע ההנדסי שלו, הוא היה מאוד מדויק וקפדני לגבי הדרך שבה בנה את הקיר הזה. אבל כשסיים, הוא הבחין בשתי לבנים שלא היו מיושרות ובכל פעם שהוא הסתכל על הקיר, זה הדבר היחיד שהוא יכול לראות. כשאנשים היו באים לסיורים במנזר, הוא היה מנסה להיות מדריך הטיולים כדי שיוכל להתחמק מהקיר הזה, או אם הם רוצים לצלם, הוא היה רוצה לנסות לעמוד מול הלבנה כדי שאף אחד לא יוכל לצלם אותה. הוא כל כך נגעל משתי הלבנים האלה, עד שתייר נכנס יום אחד ואמר, "זה קיר יפה!" "טוב, אבל, שתי הלבנים האלה קצת מנותקות." "כן, אני גם רואה 998 לבנים מושלמות".
ככה אנחנו עם הרבה חיים. אנו נוטים להתמקד יתר על המידה בפגמים כאשר הם למעשה רק חלק קטן ולעתים קרובות הם מזמינים אותנו למטרה גבוהה יותר.
אסיים בשם בדוי -- התפלל. P זה לקחת הפסקה אם משהו בך או בחייך נראה לא מושלם. צעד אחורה וקח הפסקה ופשוט שואל, האם אני יכול לראות את זה אחרת? ה-R הוא לכבוד. לכבד שכל מה שקורה קורה מסיבה כלשהי. לכבד אם זה אדם שנראה נגדך או אדם שלא נראה מושלם, אז כבד את כל מה שקורה עבורם כחלק מתוכנית גדולה יותר. ה-A נועד להעריך, להחזיק כל חוסר שלמות בתוכנו באדיבות אוהבת, בהקשר הגדול יותר של ההתעוררות האישית שלנו וההתעוררות הקולקטיבית, הפלנטרית שלנו. ו-Y הוא לכמיהה -- להשתוקק לשלמות, להשתוקק לחסרי בית. מאחורי מראית העין של השבר, לעמוד בשדה של רומי, מעבר לרעיונות של נכון ולא נכון, כשהנשמה שוכבת בעשב הזה והעולם פשוט מלא מכדי לדבר על זה ועל זה, מושלם ולא מושלם. אפילו הביטוי זה לזה כבר לא הגיוני.
זו באמת זכות לכולנו להיות כאן בגוף הזה שנקרא קיום, ולהיות כאן במרחב הקדוש הזה עם האנרגיה והפרדוקסים היפים ש-ServiceSpace מחזיק כל כך יפה ולקבל מהלב הפתוחים של הרשידה ודינש במעגל הזה. להכיר בזכות זו היא עוד דרך להחזיק את חוסר השלמות שלנו בחסד. אכן, זו זכות להיות שם. תודה רבה.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
2 PAST RESPONSES
I am so grateful I save this post. Goodness, Bonnie shares such deep truth here about Our perceptions of and how if we can step back from it we might see something else. Here's to the 998 bricks in the "right place" let's focus on that! <3
Perfect is tight, exact, just so still and therefore dead. Life itself is a word that means change- energy flows through us , our food our friends, other life forms etc. I tend to pitch the word at the behemoth embroidery machines and the perfect precise stitches that have little charm or reason to exist other than to use up tons of thread. Perfect is a word used in an old story of authoritarian judgement and domination that seems fabricated out of ego to grow a sense of omnipotent self. as a way to keep others in fear, admiration, as followers and the like. Understandable, but really seems time to move out from the shadow of yore.