בסתיו 1979, ילדה מודאבר בדיוק עברה מאיראן חזרה למקום הולדתה בבוסטון. התזמון שלה היה גרוע: שבועות ספורים לאחר מכן, קבוצה של איראנים חמושים לקחה יותר מ-60 אזרחים אמריקאים כבני ערובה בשגרירות ארה"ב באיראן. כתוצאה מכך, חבריה הסטודנטים הציקו אותה ללא רחמים.
ילדה מודאבר של גולסטן חינוך
"זה היה ללא הפסקה במשך שנתיים", אומר מודאבר, בעל שיער שחור ומתולתל כהה וחיוך חם. "התקופה ההיא בחיי הייתה כל כך קשה שחסמתי את זה. אני אפילו לא זוכר את שמות המורים שלי. כל הכיתה התהפכה אליי".
מודאבבר הוא כעת המנהל והמייסד של Golestan Education , תכנית לגיל הרך ולצהרונים בשפה הפרסית בברקלי, קליפורניה, המשתפת פעולה עם בתי ספר מקומיים אחרים בנושא חינוך תרבותי, שם הבן שלי יילך לגן ילדים בשנה הבאה. בקול שקט היא מספרת שההצקה הניעה אותה לשלב אמפתיה בכל רמה בגולסטן.
מחקרים שונים מראים שככל שילד מפגין יותר אמפתיה, כך קטן הסיכוי לעסוק בבריונות, באינטרנט ובחיים האמיתיים. ילדים ומתבגרים אמפתיים נוטים יותר לעסוק בהתנהגויות חברתיות חיוביות, כמו שיתוף או עזרה לזולת. הם גם נוטים פחות להיות אנטי-חברתיים ולהפגין התנהגויות אגרסיביות בלתי מבוקרות. זו סיבה גדולה לכך שמחנכים מקדישים יותר תשומת לב לאמפתיה בשנים האחרונות, ומשלבים אותה בצורה עמוקה יותר בבתי הספר ובתוכניות הלימודים. וכפי שממחיש גולסטן, חלק מהמאמצים הללו מתמקדים בחינוך לגיל הרך.
ואכן, מחקרים מראים שככל שנקדים ללמוד להזדהות, כך מצבנו טוב יותר בטווח הארוך. לאנשים שנחשפים לאמפתיה בשלב מוקדם יותר בחיים יש יתרונות רגשיים גדולים ומתמשכים יותר מאלה שנחשפו אליה מאוחר יותר, או בכלל לא. מחקר שנערך לאחרונה מצביע על כך שלילדים שמלמדים כישורים חברתיים ורגשיים (בניגוד למיומנויות קוגניטיביות בלבד) בגן ובגן יש כישורים חברתיים טובים יותר ופחות בעיות התנהגות הן בגן והן בכיתה א', בהשוואה לילדים שאינם חווים את המסגרת ההוליסטית בכיתה.
האם עלינו ללמד אמפתיה אפילו לתלמידים הצעירים ביותר? אנחנו יכולים? נראה שהתשובה לשתי השאלות היא כן - אבל זה לא קל.
נולד לאמפתיה
היכולת שלנו לחוש אמפתיה מתחילה בשלב מוקדם מאוד בחיים. כן, הפעוט שלי מושך בזנבו של החתול שלנו וחושב שזה מצחיק, אבל אני גם רואה את היכולת שלו לחוש את הרגשות של אחרים. אם יש לי יום רע, הוא מושך אותי ואת אבא שלו לחיבוק קבוצתי עם זרועותיו הקטנות. וזה לא רק פעוטות: תינוקות בני שמונה עד 14 חודשים יכולים להראות סימנים מבשרים לאמפתיה, סימנים כמו גילוי דאגה להורה אם הם נפגעים או נסערים. ככל שאנו מתבגרים, כך נוכל להזדהות יותר. מחקר שנערך לאחרונה מאוניברסיטת מינכן בגרמניה מצא שילדים בין הגילאים חמש עד שבע צופים יותר ויותר רגשות של דאגה לאנשים אחרים.
הוראת אמפתיה לא רק הופכת את הילדים ליותר מוכשרים מבחינה רגשית וחברתית; זה גם יכול לעזור להם להיות אזרחים מצליחים ומתפקדים יותר בעתיד. מחקר שנערך לאחרונה מ-Duke and Penn State עקב אחר למעלה מ-750 אנשים במשך 20 שנה ומצא כי אלה שהצליחו לשתף ולעזור לילדים אחרים בגן נוטים יותר לסיים את התיכון ולעבוד במשרה מלאה. תלמידים שלא היו מוכשרים חברתית היו בעלי סיכוי גבוה יותר לנשור מבית הספר, ללכת לאולם נוער או להזדקק לסיוע ממשלתי. אנשים אמפתיים נוטים גם יותר לעזור למי שהם אפילו לא מכירים - לשלם את זה קדימה.
סתיו וויליאמס עובדת עם אשוקה, רשת בינלאומית של יזמים חברתיים שהקדישה לאחרונה תשומת לב רבה לבניית אמפתיה בחינוך. כחלק מעבודתה, היא זיהתה יותר מ-200 בתי ספר בינלאומיים המטפחים אמפתיה באופן פעיל - כולל גולסטן, הגן הראשון ברשת. וויליאמס אומר כי לאמפתיה יש תפקיד מכריע ביצירת שינוי חיובי ובפתרון בעיות מערכתיות שורשיות - עובדה שהארגון זיהה כאשר הסתכל מקרוב על היזמים החברתיים שבעבודתם הוא תמך ב-30 השנים האחרונות.
"לרובם הייתה חוויה שגרמה להם לרצות לעשות שינוי לפני גיל 20", אומר וויליאמס. "זיהינו באמפתיה כחלק בלתי נפרד מיצירת השינוי שלהם. זו הסיבה שאמפתיה חייבת להיות חיונית כמו מתמטיקה ואוריינות. אנחנו צריכים עולם מלא של אינדיבידואלים שיש להם את היכולת לטפח שינוי היכן שהוא נחוץ, ולהכיר שיש להם את היכולת לעשות זאת."
טינה מלטי, פרופסור לפסיכולוגיה באוניברסיטת טורונטו ומחברת דו"ח משנת 2016 העוסקת בהתערבויות בית ספריות לקידום אמפתיה אצל ילדים , אומרת שאף פעם לא מאוחר מדי ללמוד להזדהות. למרות שנקודת המבט שלנו מתפתחת באופן דרמטי בשלבים המוקדמים של החיים - זה עוזר לעצב את מי שאנחנו כמבוגרים - אנחנו תמיד ניתנים לגיבוש.
"זה לא רק ילדים", אומר מלטי. "זה עניין של חיים. אני חושב שהשקפה הוליסטית שמה דגש על חיים מאוזנים יותר. אם אתה מתמקד רק בתוצאות אקדמיות, או בתוצאות עבודה, אתה הולך לפספס את כל ההוויה של האדם. זה צריך להיות מאוזן בצורה בריאה ומשמעותית. והמילה 'משמעותי' תמיד טומנת בחובה את כל ההוויה".
מלטי אומר שמערכת החינוך שלנו נמצאת בנקודת מפנה: יותר ויותר מומחים מבינים ומסכימים שהבריאות החברתית והרגשית שלנו חשובה ללמידה האקדמית שלנו, לרווחה הפסיכולוגית שלנו ולהצלחתנו הכללית בחיים.
"אם תרחיק אותם בכיתה, לא תגיע לתפקוד פסיכולוגי או נפשי", אומר מלטי. "זה הולך יד ביד: אדם לא יכול לשגשג מבחינה אקדמית אם הוא או היא בדיכאון, וכדי להיות לומד טוב יותר, יש לטפל בנושאים הדיכאוניים האלה. אני חושב שכל גישה אחרת - כמו התמקדות בקבוצות מסוימות של ילדים, או תעדוף אקדמיים או תוצאות בריאותיות - צפויה יותר להיות בלעדית".
בחינוך גולסטן, ילדה מודאבר מנסה לטפח אמפתיה בתלמידיה על ידי הבאת הכלבה שלה ניקה לעבודה. הם מאכילים אותה, מטפחים אותה ונותנים לה מים.
מחקרים מראים שאנשים שיש להם קשר לחיית מחמד הם אמפתיים יותר. מחקר שנערך לאחרונה על ידי האגודה האמריקנית האנושית מראה שיש בעל חיים בכיתה, אפילו דג קטן, מגביר את רגשות החמלה והאמפתיה של התלמידים זה כלפי זה. הדו"ח מצביע גם על אמפתיה קשורה לשיפור אינטראקציות חברתיות, השתתפות בכיתה ופחות בעיות התנהגותיות בכיתה.
מלטי אומר שאין דרך אחת נכונה ללמד אמפתיה, אבל יש כמה דרכים שגויות.
קח את ניקה. "זה לא על הבאת כלב", אומר מלטי. "זה עניין ללמד תלמידה איך לטפל באחר. אתה יכול להיות מורה טוב או מורה נורא. אם תלמידה רק צופה במורה שמטפלת בבעל החיים, ולא משתתפת, היא לא לומדת באותה מידה. אבל מחקרים מראים שאם יש לך את הילד מטפל בחיה, או אפילו תינוק, בעצמה, זה שונה. איך אתה לומד איך לטפל במשהו חשוב".
מלטי אומר שדרך נוספת לבנות אמפתיה בכיתה היא להתמקד בפרט. היא אומרת שלמורים לא צריכה להיות 'תוכנית לימודים אמפתיה' נוקשה לכל כיתה, כי התלמידים לא ישגשגו בסביבה הזו.
"כל כיתה היא מיקרוקוסמוס", אומר מלטי. "ולכל ילד בכיתה ההיא יש יכולות שונות של צרכים נפשיים. אם אתה לא מסתכל על הצרכים המשתנים, אתה מחמיץ את ההזדמנות לקדם אמפתיה בצורה הטובה ביותר."
בנוסף להבאת הכלב שלה לבית הספר, מודאבר של חינוך גולסטן גורם לתלמידים לעשות גינון כחלק משגרת יומם. בכל יום שני הם קוטפים פרחים ושמים אותם באגרטלים ברחבי הכיתות שלהם.
"הם מטפחים זרעים שיצמחו", אומר מודבר. "הם נותנים לו מים ואור שמש, הם מטפלים בזה כל יום. אחר כך הם שותלים אותו. הם לא רק קוטפים אותם. הם מאוד מעריכים את הצמחים האלה. הם רואים אותם. הם נוכחים. הם מודעים לצמחים האלה ולאופן שבו הם גדלים.
הם גם מגדלים מזון. כל יום לפני ארוחת הצהריים, הם שרים שיר ומזמר ומודים לאדמה על האוכל שהם עומדים לאכול. ואחרי ארוחת הצהריים הם שרים שיר מודים לשף. מודאבר אומר שאמפתיה והכרת תודה הולכים יד ביד. מחקרים מגבים אותה: יותר הכרת תודה קשורה לאמפתיה גבוהה יותר ופחות תוקפנות.
אמפתיה היא גם חיבור עם תרבויות אחרות. מודבר אומרת שהיא עדיין מושפעת מאותן שנתיים של בריונות עזה שהיא קיבלה כמהגרת איראנית בארה"ב במהלך משבר בני הערובה האיראני. היא לא רוצה שהתלמידים שלה יתנהגו ככה. אז בכל יום שישי הילדים לומדים על מדינה או תרבות אחרת, כדי שיוכלו להתייחס טוב יותר לאנשים עם הקשר.
"גולסטן שם דגש גדול שאנחנו חלק קטן מהעולם המאוד מגוון הזה ואנחנו כאן כדי לכבד אותו", אומר מודאבבר. "זה מושחל בכל מה שאנחנו עושים. זה הבסיס שלנו. זה המדד שלנו".
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
6 PAST RESPONSES
Beautiful and many thanks to Yalda! Complementing this important work is Roots of Empathy, an outstanding program that utilizes the brilliance of a baby as a teacher to all! Please see this link to their incredible program, Aloha! http://www.rootsofempathy.o...
Good article. But don't forget reading to and with children. We learn empathy through story, also.
This is a sweet but (I think) wrongheaded thought. Children can learn, one-on-one, that behavior that *seems* empathetic pleases the parent-figure they're wired to want to please. Few if any children can learn much about empathy as adults know it, or spirituality as adults know it, or romantic love as adults know it, because they haven't developed the physical mechanisms by which adults process these things. And my concern with trying to teach empathy in schools is that, face it, children crowded in among strangers are *not* highly motivated to please either teachers or classmates before puberty.
I totally agree with Mr.Chaturvedi. In my opinion being vegetarian will the most important empathetic behaviour one can have or teach. LIVE AND LET LIVE.
Interesting, given our current climate. The emphasis on test scores and the promotion of STEM subjects has pushed these things out of our school system.
In India one can still see people putting atta(wheat flour) along treks as they go for morning walks. This is for the ants. No one plucks leaves or even touches plants after dusk for 'it is sleeping time for them'. Throwing stones at birds or picking eggs from their nests is considered taboo. Cows are fed grass. Earthen pitchers and hand fans, made of leaves,cane etc are still distributed by the middle class people during summers to the poor. Many a pmerchants open a piao(water kept in earthen pitchers during summers on road sides for travellers during the entire period of hot summers.These and many such practices were prevalent ,and still are, though less commonly seen now.
[Hide Full Comment]The children imbibed this empathetic behaviour when they saw their parents and grand parents caring for plants, insects, birds and animals and in the courtesies extended to the guests visiting the house.
It is for each one of us to exhibit an empathetic behaviour in our daily life . Children will automatically imbibe such values.