במאמר דעה זה, האקו-פילוסופית והחוקרת הבודהיסטית ג'ואנה מייסי מציגה לנו את הברדו - התפיסה הבודהיסטית הטיבטית של פער בין עולמות שבהם מעבר אפשרי. בעוד המגפה חושפת קריסה מתמשכת ומציבה מראה לתחלואינו הקולקטיביים, היא כותבת, יש לנו הזדמנות להיכנס למרחב של דמיון מחדש.
אנחנו נמצאים במרחב ללא מפה. עם הסבירות לקריסה כלכלית ואסון אקלימי הקרבות, מרגישים שאנחנו על קרקע משתנה, שבה הרגלים ישנים ותרחישים ישנים כבר לא רלוונטיים. בבודהיזם הטיבטי, מרחב או פער כזה בין עולמות ידועים נקרא בארדו . זה מפחיד. זהו גם מקום של טרנספורמציה פוטנציאלית.
כשאתם נכנסים לבארדו, שם מוליכם ניצב הבודהה אשוביה. היסוד שלו הוא מים. הוא מחזיק מראה, כי מתנתו היא חוכמת המראה, המשקפת הכל כפי שהוא. ותורת המראה של אשוביה היא זו: אל תסיט את המבט. אל תסיט את מבטך. אל תסתובב הצידה. תורה זו קוראת בבירור לתשומת לב רדיקלית וקבלה מוחלטת.
במשך ארבעים השנים האחרונות, טיפחתי סוג של עבודה קבוצתית חווייתית הנקראת "העבודה שמחברת מחדש". זוהי מסגרת לשינוי אישי וחברתי לנוכח משברים עזים - דרך להפוך ייאוש ואדישות לפעולה שיתופית. כמו חוכמת המראה של אשוביה, "העבודה שמחברת מחדש" עוזרת לאנשים לספר את האמת על מה שהם רואים ומרגישים שקורה לעולמנו. היא גם עוזרת להם למצוא את המוטיבציה, הכלים והמשאבים להשתתפות בריפוי העצמי הקולקטיבי שלנו.
כשאנו מתכנסים לעבודה זו, כבר בתחילת דרכנו אנו מבחינים בשלושה סיפורים או גרסאות של המציאות שמעצבים את עולמנו, כך שנוכל לראות אותם בצורה ברורה יותר ולבחור באיזו מהן אנו רוצים לתמוך. הנרטיב הראשון שאנו מזהים הוא "עסקים כרגיל", ובכך אנו מתכוונים לכלכלה הצומחת, או לקפיטליזם תאגידי גלובלי. אנו שומעים את פקודת הצעידה הזו כמעט מכל קול בממשלה, בתאגידים ציבוריים, בצבא ובתקשורת הנשלטת על ידי תאגידים.
השני נקרא "ההתפרקות הגדולה": קריסה מתמשכת של מבנים חיים. זה מה שקורה כאשר מערכות אקולוגיות, ביולוגיות וחברתיות הופכות לסחורות באמצעות חברת צמיחה תעשייתית או מסגרת של "עסקים כרגיל". אני אוהב את המונח "התפרקות", כי מערכות לא סתם מתפרקות, הן מתפוררות, מאבדות בהדרגה את הקוהרנטיות, השלמות והזיכרון שלהן.
הסיפור השלישי הוא ההרפתקה המרכזית של זמננו: המעבר לחברה מקיימת חיים. גודלו והיקפו של מעבר זה - אשר נמצא בעיצומו כשאנחנו יודעים לאן לחפש - דומים למהפכה החקלאית לפני כעשרת אלפים שנה ולמהפכה התעשייתית לפני כמה מאות שנים. להוגים חברתיים בני זמננו יש שמות שונים לכך, כגון מהפכת האקולוגיה או מהפכת הקיימות; ב"עבודה שמחברת מחדש" אנו מכנים זאת "המפנה הגדול".
במילים פשוטות, מטרתנו בתהליך זה של מתן שמות והכרה עמוקה במה שקורה לעולמנו היא לשרוד את שני הסיפורים הראשונים ולהמשיך להביא עוד ועוד אנשים ומשאבים לסיפור השלישי. באמצעות עבודה זו, אנו יכולים לבחור ליישר קו עם עסקים כרגיל, התפרקות מערכות חיות, או יצירת חברה מקיימת חיים.
במהלך השנתיים האחרונות, מספר מאיתנו המעורבים בעבודה זו הכירו בכך, בהתחשב בקצב ההתפוררות הגדולה, אנו צועדים לקראת קריסה כלכלית, ולמעשה, קריסה ציוויליזציונית. חשיבתנו נעזרה בעבודתו של ג'ם בנדל על "הסתגלות עמוקה", המבקשת להתכונן - ולחיות עם - קריסה חברתית. ברצוני גם להודות לתרומות הקודמות באירופה דוברת הצרפתית של פבלו סרווינ ורפאל סטיבנס - שעבודתם החזויה מתמקדת בקריסה ובמעבר, ורק עכשיו יוצאת לאור באנגלית.
מאחר שכלכלת העולם הנוכחית לא הצליחה לקצץ את פליטות גזי החממה אפילו בשבריר מעלה, נראה כעת ברור שאיננו יכולים להימנע מאסון אקלימי. רבים מאיתנו הניחו שהמפנה הגדולה יכולה למנוע התפוררות כזו, אך כעת הגענו להכרה במפנה הגדול כתהליך ומחויבות שיעזרו לנו לשרוד את התמוטטותה של הכלכלה המתועשת והצומחת. המוטיבציה והכישורים שאנו רוכשים על ידי עיסוק ב"עבודה שמחברת מחדש" מספקים את ההדרכה, הסולידריות והאמון הדרושים כדי לעבור את התמוטטותה הבלתי נמנעת הזו.
ישנם מימדים רבים לעבודה זו העוסקים בסוגיות הפסיכולוגיות והרוחניות של התקופה, ומצאתי תהודה פורייה בין המחשבה הבודהיסטית למדע פוסטמודרני: חלק ניכר מ"העבודה שמחברת מחדש" הושפע מתורות בודהיסטיות. אני חושב כעת על המפנה הגדול כמעין בודהיצ'יטה , הכוונה לשרת את כל היצורים. זהו מצב התודעה של הבודהיסטווה - הישות אשר, בחמלתה הרבה, דוחה את הנירוונה כדי לטפל בסבל העולם. אני זוכר את המורים הטיבטיים שלי אמרו לי שבודהיצ'יטה היא כמו להבה בלב, ולעתים קרובות אני יכול להרגיש אותה שם.
עכשיו זה יכול להיראות די ברור מי מחזיק את המראה של אשוביה - זה COVID-19. נגיף הקורונה הגיע אלינו במהירות. לא ידענו עליו דבר רק לפני זמן קצר. בהתחלה הוא גרם לנו לעצור כדי שנוכל לקלוט את מה שהמראה משקפת. היינו כל כך עסוקים ומוסחים בגרסאות השונות שלנו של מרוץ העכברים שלא הצלחנו לשים לב למצבנו האמיתי. היינו צריכים להפסיק את הריצה שלנו כדי לראות מי, מה והיכן אנחנו.
COVID-19 מזכיר לנו שאפוקליפסה - במשמעותה העתיקה - מרמזת על גילוי וגילוי. ומה היא חשפה? מגפה כה מדבקת עד שחשפה מיד את מערכת הבריאות הכושלת שלנו ואת התלות ההדדית המוחלטת שלנו. הצורך לתעדף את האופי הקולקטיבי של רווחתנו עלה באופן דרמטי אל פני השטח, במיוחד בתוך ארצנו, שהיא המדינה האינדיבידואלית ביותר בעולם. כפי שניסח זאת מלקולם אקס, "כאשר אנו משנים את ה'אני' ב'אנחנו', אפילו מחלה הופכת לרווחה".
דפוסי ההדבקה שופכים זרקור על מה שאנחנו הכי צריכים לראות: בתי אבות, שבהם מאוחסנים קשישים; תעשיית אריזת הבשר, כה מסוכנת לעובדים הצפופים, כה אכזרית לבעלי החיים, כה יקרה לאקלים; בתי כלא, שבהם מיליונים נעולים, שהופכים כעת לצלחות פטרי של זיהום; קווי השבר של אי השוויון הגזעי בחברה שלנו, שנחשפים כעת בהשפעות הלא פרופורציונליות של המגפה על קהילות שחורות, חומות וילידיות. שישים אחוז מהמקרים הם אפרו-אמריקאים - הודות לתנאים קיימים שטופחו על ידי אי שוויון בשירותי הבריאות וגזענות סביבתית.
בנוסף לכך, הריגתו של ג'ורג' פלויד לא רק חשפה את הגזענות והאכזריות של תרבות המשטרה שלנו, אלא גם עוררה מחאות חסרות תקדים, ששטפו את המדינה וקראו לבטל ואף לבטלן של מחלקות משטרה ואיגודי משטרה.
ברחבי העולם וגם בארה"ב, רבים מאיתנו מגלים סולידריות חדשה בנחישותנו להתגבר על הגזענות החולנית שירשנו. במרד הזה, אני שואב השראה מהאומץ, היצירתיות וההתמדה של אלו המשתתפים בהפגנות פומביות, המשפיעים על עובדי מדינה רבים לפעול - חברי מועצות ערים, סוכנויות ואפילו תחנות משטרה. אין פלא שהברדו מייצג מקום שבו הלא נודע, אפילו הבלתי נתפס, יכול לקרות ושבו אנו, הנכנסים, משתנים באופן עמוק.
כאשר אנו מעזים להתמודד עם המציאות החברתית והאקולוגית האכזרית שאליה התרגלנו, נולד אומץ וכוחות בתוכנו משתחררים לדמיין מחדש ואולי יום אחד, לבנות מחדש עולם.
אל תסיט את המבט. אל תסיט את מבטך. אל תסובב הצידה.
***
לעוד השראה, הצטרפו לקריאה של Awakin Call בשבת הקרובה עם מייקל דאוד, "לחיות באהבה בעידן הגסיסה: הסתגלות עמוקה". פרטים נוספים והרשמה לאתר כאן.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
3 PAST RESPONSES
Here's to the unveiling; breakdown to breakthrough. And living in the Bardo looking deeply so we can more fully see & become more of a "we." Ever hopeful. ♡
Ah yes, perennial Truth and Wisdom that all good religion points to; Buddhism, Sufism, yes even Franciscan Christianity.
I think this is way too negative of society, economies and environmental concerns. Things need to change no doubt about it but I think it's already started. Voices to make the changes are growing louder and things are happening as small as they appear but everything has to start somewhere.