תקופה של משבר וכאוס, מהסוג שמגיפה מביאה, היא, 
בין היתר, זמן לקרוא לאבותינו על חוכמתם העמוקה. לא רק ידע אלא חוכמה אמיתית נחוצה בתקופה של מוות ושינוי עמוק, שכן בזמנים כאלה אנו מזמנים לא רק לחזור אל העבר המיידי, זה שאנו זוכרים בחיבה כ"נורמלי", אלא לדמיין מחדש עתיד חדש, אנושיות מחודשת, תרבות צודקת יותר ולכן ברת קיימא, ואפילו מלאה בשמחה.
ג'וליאן מנוריץ' (1342–1429 לערך) הוא אחד מאותם אבות קדמונים שקוראים לנו היום. אחרי הכל, היא חיה את כל חייה במהלך המגיפה הקשה ביותר בהיסטוריה האירופית - מגפת הבובה שהרגה 40-50% מהאוכלוסייה...
ג'וליאן היה אלוף הנשי האלוהי במאה שבה שלטה הפטריארכיה. מיראבאי סטאר כותבת שהיא "חושפת את הצד הנשי של אלוהים" ו"מתריסה בעדינות ובאהבה נגד הפטריארכיה כמעט בכל צעד". [i] ג'וליאן התעקש שהנקבי יחדור לכל היבט של הבנתנו את האלוהי, בכל הממדים של אלוהים משולש. היא דוברת כוחנית של "אימהות האלוהים" בימינו כאשר בגרות, הרג של נערות ונשים, חוכמה, יצירתיות וחמלה, רצח שמגיע לשיאה בביזולה ובצליבה של אמא אדמה, מתרחשים בכל מקום...
היא מציגה את הטיעון שלה לטוב ולחסד של הטבע בתקופה של מגיפה שבה רבים כל כך הפנו עורף לשוב ולבטוח בטבע. בימיו של ג'וליאן, אנשים הסיקו מסקנות שונות מאוד מהמגיפה - כלומר, שהטבע שונא אותנו, שאלוהים מעניש אותנו, ושבני האדם כל כך אשמים ומלאי בושה, שהחטא הוא האמת הגדולה ביותר על האנושות. בקיצור, הם איבדו את רוחניות הבריאה, כפי שמבהיר האקו-תיאולוג תומס ברי. עם זאת, ג'וליאן לא ירדה לחור הארנב התיאולוגי הזה, וזה עושה אותה כל כך שונה מהרפורמטורים הפרוטסטנטים וחלק גדול מהנצרות שבאה בעקבותיה אפילו עד ימינו.
אמנם יש לה הרבה מה ללמד אותנו בתקופת ההסתגרות העצמית שלנו במהלך המגיפה של המאה העשרים ואחת, אבל יש לה לא פחות מה ללמד אותנו אחרי שהמגיפה תסתיים. תורתה ותובנותיה אינן מוגבלות בשום פנים ואופן לתקופה של מגפה - למעשה, מדיטציה שלנו עליהן ויישומה עשויה לסייע במניעת מגיפות בעתיד.
ניתן למצוא הרבה מתורותיו של ג'וליאן במשפט אחד זה מתוך ספר החוכמה בתנ"ך העברי: "החוכמה היא אם כל הדברים הטובים". (חכמה 7:10-11) בין תורתו של ג'וליאן יש את אלה:
"הדבר הטוב הראשון הוא הטוב שבטבע.
אלוהים הוא אותו דבר כמו הטבע.
הטוב שבטבע הוא אלוהים.
אלוהים מרגיש עונג גדול להיות אבינו.
אלוהים מרגיש עונג גדול להיות אמא שלנו.
אנו חווים שילוב מופלא של טוב ואוי.
הערבוב של הבאר והמצוקה בנו כל כך מדהים עד שאנחנו בקושי יכולים לדעת באיזה מצב
אנחנו או השכן שלנו נמצאים בפנים - עד כדי כך זה מדהים!"
המכה הכפולה שג'וליאן נותן לפטריארכיה היא להתעקש על אי הדואליזם של אלוהים ושל הטבע, אלוהים ובני אדם, גוף ונפש, חושניות ורוחניות. הפטריארכיה משגשגת על דואליזם כמו ערפד משגשג על דם. לא פלא שהיא זכתה להתעלמות יעילה עד סוף המאה העשרים - הפירוק ופירוק הפטריארכיה שלה לא התאימו לאג'נדות של בניית האימפריה של עבדות, קולוניאליזם, רצח עם ושנאת אמא אדמה, שאנו מכנים רצח בגרות ומניעים את ה"ציוויליזציה" המערבית לפחות מאז 1492...
הנצרות שפלשה לארצות ילידים בכל רחבי העולם בסוף המאה החמש-עשרה עד השבע-עשרה יכלה להשתמש בהבנתו של ג'וליאן את האמונה כאמון (שאגב, גם הבנתו של ישו את האמונה), במקום גרסאות מפותלות של אמונה שאליהן צעדו הכובשים עם דגלי ישו והצלב. אמון בגוף, בחושניות ובתשוקות שלו עומדים בבסיס הרוחניות הבריאה הלא-דואלית של ג'וליאן. האמון - כפי שמדגים הפסיכולוג וויליאם אקהרדט בספרו על פסיכולוגיה של חמלה - הוא שבונה חמלה, לא פחד.
לפני שבע מאות שנה, לא יכולנו להבין את ג'וליאן ואת שושלת הרוחניות הבריאה שהיא נושאת איתה. היום, עם תנועת נשים, נשים פעילות במחקר ומנהיגות, תנועת "חיים שחורים חשובים" ותנועת מרד אקולוגיה והכחדה - אנחנו יכולים! ועם בגרות ושנאת נשים בוהים לנו בפנים, אנחנו חייבים.
מהי בכל זאת פטריארכיה אם לא הריגת האם? וחבל על אבא אלוהים מעניש כדי לגייס סנקציה ואישור אלוהיים?
מיהו ג'וליאן אם לא המבשר של עיקרון שובה של האם של יצירתיות ואכפתיות, חמלה, צדק וכוח? אולי ג'וליאן הוא במאה העשרים ואחת מה שקארל מרקס (וצ'רלס דיקנס) היו במאה התשע-עשרה. ...ג'וליאן לוקח על עצמו את הפריבילגיה והסכנות של הפטריארכיה על ידי פירוקה. במקום אבא אלוהים מעניש, היא מציגה לנו אמא אלוהים אוהבת. במקום לרומם את ההישרדות למעטים, היא מכריזה על דמוקרטיה של צדק ואכפתיות. במקום דואליזם של גוף מול נשמה, גברי מול נשי, אנושי מול טבע, היא מכריזה על אחדות. במקום פחד, אמון. במקום להוביל עם המוח הזוחל, היא חושבת עם היונק, המוח משתף פעולה. במקום לאנוס ולבזוז את אמא אדמה, היא מכבדת את האלוהי בטבע ואת "רשת הבריאה" שעליה כתבה הילדגרד. במקום אגואיזם ונרקיסיזם אנושי, היא מוציאה הזמנה חדשה לחגוג ולשתף. ובמקום רחמים עצמיים והתנשאות עצמית, היא מדגמנת אהבה עצמית בריאה המובילה לשירות לזולת.
ג'וליאן מעניק לנו בבירור שינוי פרדיגמה לדת, מאידיאולוגיה של חטא קדמון לתודעה של טוב מקורי או ברכה מקורית. מאשמה להכרת תודה. מהשאלה ששלטה בדת מימי ג'וליאן ועד ימינו שלנו, מה שתיאר חוקר המקרא הדגול קריסטר סטנדל כ"שאלה הנוירוטית שאינה מצויה בתנ"ך" - כלומר, "האם אני נושע?" - לשאלה של הכרת תודה וחסד: "איך אנחנו מודים ומחזירים לאמא אדמה ולקוסמוס ולמין העתידי יש את כל הברכות שלנו?"
-- קטעים מההקדמה והאפילוג לג'וליאן מנוריץ': חוכמה בזמן מגיפה - ומעבר מאת מתיו פוקס
[ט] שם, קס, קסיי.
***
להשראה נוספת הצטרפו לשיחת Awakin של שבת זו עם מתיו פוקס. נאמנות מול אמונה: קידה ללב על סמכות. מידע RSVP ופרטים נוספים כאן.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
2 PAST RESPONSES
I dont use the word naP its an old Dog of raw an tusL.
Excerpts from the Introduction and Epilogue to Julian of Norwich: Wisdom in a Time of Pandemic—and Beyond by Matthew Fox. I AM in Political asylum for saying what Julian said. But of course i told on specific people involved the matrarchicide, thats the difereance in the usa top places they plotted speciaificaly they plotted covid 19.