המקום הזה שאליו אתה שייך

קשה לקוות. זה קשה יותר ככל שמתבגרים,
כי תקווה לא צריכה להיות תלויה בתחושה טובה
ויש את חלום הבדידות בחצות הלילה המוחלטת.
גם אתה נסוגת מאמונה במציאות הנוכחית
של העתיד, אשר בוודאי יפתיע אותנו,
ותקווה קשה יותר כשהיא לא יכולה להגיע על פי ניבוי
לא יותר מאשר על ידי משאלה. אבל תפסיק להתלבט.
הצעירים מבקשים מהזקנים לקוות. מה תגיד להם?
תגיד להם לפחות את מה שאתה אומר לעצמך.

כי לא עיצבנו את חיינו כך שיהיו מתאימים
המקומות שלנו, היערות הרוסים, השדות נשחקים,
הנחלים זוהמו, ההרים התהפכו. תקווה
אז להשתייך למקומך מתוך ידיעתך האישית
של מה שאין בו מקום אחר, ועל ידי
אתה דואג לזה כמו שלא אכפת לך משום מקום אחר, זה
מקום שאליו אתה שייך למרות שאינו שלך,
כִּי הוּא הִיא מִרְאֵל וְהִיא עַד סוֹף׃

שייך למקומך מתוך ידיעת האחרים שנמצאים שם
שכניך בה: הזקן, החולה והעני,
אשר באה כמו אנפה לדוג בנחל,
והדגים בנחל, והאנפה הדומה לאדם
דגים לדגים בנחל, ולציפורים ששרות
בין העצים בדממת הדייג
והאנפה, והעצים השומרים על הארץ
הם עומדים עליהם כפי שגם אנחנו חייבים לשמור עליהם, או למות.

ידע זה לא יילקח ממך בכוח
או על ידי עושר. זה יסתום את אוזניך מבעלי הכוח
כאשר יבקשו את אמונתך, ואת העשירים
כאשר יבקשו את אדמתך ואת עבודתך.
תענה מתוך ידע על האחרים שנמצאים כאן
ואיך להיות כאן איתם. באמצעות ידע זה
תביא את ההיגיון שאתה צריך. עמוד על זה
בכבודו של השכל הישר, מה שיבוא בעקבותיו.

דבר אל בני האדם כאל מקומך
לימד אותך לדבר, כפי שדיבר אליך.
דבר את הניב שלו כפי שדיברו אותו בני ארצך הוותיקים
לפני ששמעו רדיו. דברו
בפומבי את מה שלא ניתן ללמד או ללמוד בפומבי.

הקשיבו באופן פרטי, בשקט, לקולות שעולים
מדפי הספרים ומלבך.
היו בשקט והקשיבו לקולות השייכים
אל גדות הנחלים, אל העצים והשדות הפתוחים.
ישנם שירים ואמרות ששייכים למקום הזה,
שבאמצעותו היא מדברת בעד עצמה ולא בעד אחרת.

מצאתי את תקוותך, אם כן, על הקרקע תחת רגליך.
תקוותך לגן עדן, תניח לה לנוח על האדמה
מתחת לרגליים. יהיה מואר על ידי האור הנופל
בחופשיות עליו לאחר חשכת הלילות
וחושך הבורות והשיגעון שלנו.
יהי מואר גם על ידי האור שבתוכך,
שהוא אור הדמיון. באמצעותו אתה רואה
הדמיון של אנשים במקומות אחרים לעצמך
במקומך. זה תמיד מדליק את הצורך בטיפול
כלפי אנשים אחרים, יצורים אחרים, במקומות אחרים
כפי שהיית מבקש מהם דאגה למקומך ולך.

אין מקום טוב יותר מהעולם. העולם
אינו טוב יותר ממקומותיו. מקומותיו סוף סוף
אינם טובים יותר מהעם שלהם בעוד שאנשיו
להמשיך בהם. כאשר האנשים עושים
מחשיך את האור שבתוכם, העולם מחשיך.

מהיום הזה: שירי שבת חדשים ונאספו (קונטרפונקט, 2013).  

***

להלן סרטון משנת 2009 של ביל מק'קיבן מציג את וונדל ברי באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון. הסרטון כולל את ברי שקורא את השיר שפורסם למעלה.