סטודנטים במכללה מקבלים לעתים קרובות סטריאוטיפים כמלחיצים וחסרי שינה. אבל באוניברסיטאות ברחבי הארץ, הסטודנטים שואפים לשנות את זה כשהם מצטרפים למועדונים המוקדשים למטרה משותפת ומשמחת: הפצת אושר.
אלינור קולייר / סטנפורד האושר קולקטיב
קולקטיב האושר של סטנפורד הוקם לפני שלוש שנים "במטרה לעשות דברים כדי להאיר את הימים של אנשים", אמרה הנשיאה שלו, אלינור קולייר הצעירה ל-TODAY.
אוניברסיטת נורת'ווסטרן היא ביתו של אחד ממועדוני האושר המכללים הוותיקים במדינה, שהחל באופן לא רשמי בשנת 2008 כאשר קבוצת סטודנטים חילקה שוקו חם מחוץ לספרייה בערב קר ממש לפני שבוע הגמר. (הקבוצה הפכה למועדון סטודנטים רשמי ב-2010, ומסורת השוקו החם נמשכת מדי שנה.) בסמסטר זה התקיימו במועדון אירועים כמו "בועות, בועות, בועות", בהם חולקו בועות סבון לילדים, ניילון בועות ומסטיקים להנאת התלמידים.
חברים מפרסמים הודעות מעודדות בפיד של הקבוצה בפייסבוק כמו, "תוכלו לעבור את זה בשבוע הבא... אם אתם מרגישים מוצפים וכאילו אינכם יודעים איך לעשות את כל העבודה שלכם, JUST DO IT", כמו גם אוספי תמונות המבוססים על נושאים כמו "מה גורם לך להודות?" ו"מה משמח אותך?"
קבוצה אחרת, Happiness Collective של אוניברסיטת סטנפורד, הוקמה לפני שלוש שנים "במטרה לעשות דברים כדי להאיר את הימים של אנשים", אמרה הנשיאה שלה, הצעירה אלינור קולייר ל-TODAY. כמה רעיונות פשוטים, כמו פרויקט שנערך לאחרונה ביום ראשון בערב, שכלל חברים בהצמדת ממתקים ופתקים אופטימיים לאופניים ברחבי הקמפוס. "זה בא מתוך פגישה שבה דיברנו על הערך של כתיבת מכתבים אדיבים, אז ביום שני בבוקר, כשאנשים נוטים להיות כל כך לחוצים, הם הופיעו בהפתעה מתוקה", אומר קולייר.
יוזמות אחרות של סטנפורד משוכללות יותר, כמו יריד שנחגג לאחרונה לחגוג את יום החסד העולמי, שכלל אוסף פלאש של מוזיקאים שניגנו את "Viva La Vida" של קולדפליי ודוכנים המציעים פעילויות כמו תפריט חיבוק (האפשרויות כללו דוב, אחי תפוס, ללא זרועות ואיסוף) ותחנה לכתיבת מכתבי תודה לאהובים.
קולייר אמרה שהיא אוהבת להשתמש בפגישות כדי לקבל תחושה של מה שקורה בחייהם של אנשים. "קל לקבל את הרעיון הזה כשאתה שומע 'קולקטיב של אושר' שזה סוג של דבר קשוח ומצפים ממך להיות שמח כל הזמן", היא אומרת. במקור היא ביקשה מהמשתתפים לשתף בדבר אחד מהשבוע שלהם שהביא להם שמחה, אבל אז התחילה לחפור קצת יותר לעומק.
"הבנתי שאנשים נראים לחוצים, אז הזמנתי אותם לשתף גם בדבר אחד שהם נאבקים בו, ולעודד אותם להיות פגיעים", אמרה. "מורה שלי אמרה בכיתה, 'אנחנו לא מעשי אנוש אלא בני אדם', והרעיון הזה, של איך אנשים מתנהגים, פשוט הדהד אותי", הוסיפה.
אלינור קולייר / סטנפורד האושר קולקטיב
ביום החסד העולמי, הקולקטיב של Stanford Happiness מצא דרכים יצירתיות לעורר שמחה.
ג'וניור אנדריאה אוקמפו, סגנית נשיא ה- Happiness Collective, אמרה שלדעתה המועדון מבורך במיוחד לאור הלחץ האקדמי בסטנפורד. "זה כל כך חשוב לחיים בסטנפורד כי במתח כל כך גבוה ובסביבה בעלת הישגים גבוהים, מדהים מה מעשי חסד פשוטים אקראיים יכולים לעשות כדי להקל על העומס המוטל על התלמידים", אמרה ל-TODAY.
קולקטיב האושר של סטנפורד מתכנן לעבוד עם The Happiness Challenge , פרויקט שפותח במקור על ידי לסלי רית'-נג'ריאן כשהיתה סטודנטית לתואר ראשון בפסיכולוגיה בהרווארד. התלמידים מוזמנים להירשם לתכנית המקוונת בת 10 שבועות, המורכבת מ"8 אתגרים שבועיים שנועדו לחנך ולהעצים את המשתתפים לבנות הרגלים מאושרים יותר".
בכל שבוע, המשתתפים מתבקשים להתמקד בהרגל טיפול עצמי אחר, כגון פעילות גופנית, שינה מספקת, שיפור דפוסי חשיבה שליליים או ניהול זמן. רית-נג'ריאן, כיום מועמדת לדוקטורט בפסיכולוגיה ב-UCLA, שיתפה פעולה עם חברי מועדון האושר לשעבר בהרווארד אמילי לו וסינדי שי כדי להביא את האתגר לשש אוניברסיטאות שונות, כולל אמורי וייל, ומתכננת להתרחב לבתי ספר וארגונים נוספים במהלך השנים הקרובות.
רית'-נג'ריאן אמרה שבניגוד למשאבים מסורתיים לבריאות הנפש, שעדיין עשויה להיות להם סטיגמה עבור חלק מהתלמידים, אתגר האושר עוסק בשינוי הרגלים. "אנשים מאוד אוהבים, 'אה כן, אני רוצה שיהיו לי הרגלים טובים יותר, אני אנסה את זה", אמרה ל-TODAY. אבל ניתן להתאים את האתגר לכל בית ספר כדי "לנתב תלמידים למשאבים אחרים בקמפוס", כגון מרכזי בריאות או יועצים לבריאות הנפש.
לאתגר האושר עשויות להיות השלכות עמוקות יותר, במיוחד מכיוון שהסוכנות הפדרלית SAMHSA (מינהל התעללות בסמים ושירותי בריאות הנפש) דיווחה שבהשוואה למבוגרים, בני הגיל הדמוגרפי בין 18 ל-24 הם בעלי הסיכוי הנמוך ביותר לבקש עזרה בבעיות הקשורות לבריאות הנפש . רית'-נג'ריאן גם הוסיפה שהיא ראתה סטודנטים רבים אומרים שהם הולכים לדחות את הטיפול הראוי בעצמם "רק עד לסיום הלימודים" או "כשהם יגיעו לחייהם האמיתיים". אבל היא הדגישה שהלך הרוח הזה עלול להזיק. "המכללה היא החיים, זה הזמן הזה של עצמאות כשאתה בונה את הדרך שלך לאינטראקציה עם העולם ואתה באמת יוצר את ההרגלים שלך, ואת אלה שאתה עושה במהלך הזמן הזה יהיה קשה להפוך לאחר שתסיים את הלימודים", אמרה.
קולייר אמרה גם כי "הגישה של הערכת הישגים על פני רווחה", הייתה, לדעתה, לא מועילה. "זה מאוד לאחור כי מחקרים מראים שאנשים מאושרים יותר מצליחים טוב יותר, אבל יש הלך רוח שכדי להצליח, אנחנו צריכים להקריב שינה, חמלה עצמית ויחסים עם אנשים אחרים. בסופו של דבר, זה 'אקטיביזם בריאותי', ואנחנו רוצים לשנות את המסרים שאנשים שומעים", אמרה.
COMMUNITY REFLECTIONS
SHARE YOUR REFLECTION
1 PAST RESPONSES
YES!!! I never leave home without tiny bottles of bubbles to share with strangers. It started on the Schulkill Highway in PA in 1994. Stuck in traffic I began blowing bubbles out my car windows on a cold January day.... fast forward to 2008 living in NYC and handing tiny bottles out to strangers on the subway. I've shared them in airports, grocery stores, street corners and yes, even college campuses during finals week. :) Always a smile, always a conversation engaged. here's to the seemingly small things that make all the difference! :)